תוספת לרשומה הקודמת על הספר של כתבי זלדה וציוריה

בשיטוט באינטרנט מצאתי סוף סוף מנַין  לקוח שמו של הספר הזה,  "ציפור אחוזת קסם".

הוא לקוח מהשיר הבא,  שהוא כנראה מאוד מוכר,  אבל אני לא הכרתי אותו,  וגם לא מצאתי אותו בתוך הספר עצמו:

זלדה:  ציפור אחוזת קסם
כַּאֲשֶׁר הַגּוּף הָרַךְ
מָט לִנְפֹּל
וְהוּא מְגַלֶּה חֶרְדָּתוֹ מִפְּנֵי הַקֵּץ
לַנְּשָמָה,
מַצְמִיחַ עֵץ הַשִּׁגְרָה הַנָּמוּך
שֶׁאָבָק אֲכָלוֹ
עֶלִים יְרֻקִּים פִּתְאֹם.
כִּי מֵרֵיחַ הָאַיִן יַפְרִיחַ
הָדוּר נָאֶה
וּבְצַמַּרְתּוֹ צִפּוֹר
אֲחוּזַת קֶסֶם.

אני יודעת שנהוג לומר ששגרה זה רע,  אבל אף פעם לא השתכנעתי שזה נכון.  ושמחתי לגלות שגם זלדה כנראה לא האמינה שכך. כי מתברר,  כך נדמה לי,  שדווקא הדבקות בשגרה היא זו שמחזקת את כוחות החיים ומסלקת את החרדה מפני המוות.

ועוד שורה אחת מן הספר,  להרנין את הלב:  "יש גם קוצים יפים מאוד".

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “תוספת לרשומה הקודמת על הספר של כתבי זלדה וציוריה

  1. אני חושבת ששגרה זה דבר טוב. הדבקות בה מאפשרת לנו להיות שפויים ולחיות
    אני מבקרת אצלך גם כאן וגם בישרא

    אהבתי

סגור לתגובות.