שני דברים

הבוקר ראיתי מהחלון חתול שחור   –   יושב בחצר ללא נוע,  עם אוזניים זקופות מאוד,  וצופה בחצר של הבניין הסמוך.  אחרי שתיים-שלוש דקות הוא עוד היה שם,  אז מיהרתי לחדר השני להביא נייר ועיפרון כדי לנסות לרשום אותו.  אמרתי:  חתול סבלני שלא זז כל הזמן   –  ננצל את זה.

רק התחלתי   –  ומיד,  טראח,  החתול קם והסתלק משם.  נשארה לי על הדף רק התחלה של הראש (וכמובן,  האוזניים),  ומסביב הרבה נייר ריק למשעי.  ופתאום חשבתי על החיוך הנעלם של החתול של עליזה בארץ הפלאות.

*

בהיותי חובבת של ספרי הארי פוטר (אפילו כשרולינג לוקה בארכנות-יתר),  שאלתי בספרייה (בשבוע שעבר) את  The Casual Vacancy מפרי עטה (תורגם לעברית כ-כיסא פנוי). אבל הספר הזה מונה 503 עמודים על נייר עבה,  עם כריכה קשה.  הוא לא נכנס לשום תיק,  ובשל משקלו גם לא נוח לקרוא בו לפני השינה.  בכל עמוד שהספקתי לקרוא מופיעות כשלוש דמויות חדשות,  וצריך לנהל בצד רישום מדויק שלהן כדי לא לשכוח מי הן.  הספר כתוב היטב,  כי רולינג היא סופרת מחוננת,  אבל נגמרה לי הסבלנות אחרי 53 העמודים הראשונים,  והיום עזבתי אותו והחזרתי אותו לספרייה (בושות וחרפות).

אני חושבת שהסיבה העיקרית לחוסר הסבלנות שלי הוא שנדמה שרולינג אינה מחבבת אף אחת מהדמויות הרבות שהיא מתארת שם   –   על כל פנים,  אף לא אחת מאלה שבעשירית הראשונה של הספר. וזה בניגוד גמור להארי פוטר ומוריו וחבריו השונים,  בעיקר הג'ינג'ים שביניהם. אני לא מבינה בשביל מה לטרוח לכתוב בהרחבה על אנשים שאי אפשר למצוא אפילו דבר טוב אחד לכתוב אפילו על אחד מהם.  לי זה נותן תחושה של בגידה שהסופר בוגד בגיבורים שלו עצמו.  כן,  אני יודעת,  סָטירה,  וזה.  אבל בעיניי זה לא אפקטיבי.

אז בינתיים נשארתי עם זלדה מהפוסטים הקודמים,  ועם המבוא לבלשנות של דה-סוסיר.  הייתי אמורה לקרוא אותו כבר כתלמידת שנה א',  אבל אז לא הבנתי מילה ממה שהוא כתב.  רק עם בוא השֵׂיבה החכמתי קצת   –  עכשיו סוף סוף אני מבינה חלק ניכר מפרקי המבוא המכונן למקצוע שלי.

מה שמזכיר לי את מה שאחד המורים שלי אמר לי פעם:  מה,  אינך יודעת?  הרי את המבוא כותבים רק בסוף.  אז כן,  עכשיו אני כבר יודעת:  גם לקרוא קוראים אותו רק בסוף.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “שני דברים

  1. הצטערתי לשמוע שלא התחברת לכסא הפנוי או הריק…קראתי באנגלית אז לא מכירה את שם התרגום. אני קיבלתי רושם הפוך ממך לגבי היחס של רולינג לדמויותיה, וגם לא היה לי קשה משום מה לעקוב אחריהן….לא היו כל כך הרבה בסך הכל….אולי זה עניין של תזמון ואולי משהו נפל בתרגום…ואולי פשוט לא כל אחד יאהב את הספר למרות שאהב את סדרת הארי פוטר.. אבל אולי בהזדמנות אחרת תני לו עוד סיכוי…?

    אהבתי

    • נדמה לי שהשם העברי הוא "כיסא פנוי", אבל גם אני קראתי באנגלית. אני לא חושבת שהשפה היא זו שמשפיעה על האווירה הכללית. בחמישים העמודים שקראתי הוצגו כמה עשרות דמויות – לדעתי, לפחות עשרים. היות שעוד אי אפשר לדעת מי מהן תהיה חשובה מן האחרות, הגיוני להתייחס בהתחלה לכולן באותה מידה של רצינות. ואני לא מצליחה למצוא דבר חיובי אחד – או, לפחות, דבר אחד לא שלילי – שאפשר להגיד ולו על אחת מהן. ייתכן שזה משתנה בהמשך – יש שם הרי עוד 450 עמודים… וכן, אף פעם אי אפשר לדעת, אולי עוד אחזור אליו מתישהו.

      אהבתי

      • בעצתך נרשמתי לוורדפרס, ולו רק כדי לשחק עם הממשק ולראות איך הוא מרגיש….
        לא שאני מנדנדת על הספר – ממש לא – אבל מכל הדמויות שמוצגות, חלק מתחילות להציג את עצמן כיותר חשובות בהמשך…וכולן איכשהו משפיעות על החיים זו של זו בסופו של דבר. לא יודעת אם כבר הגעת לדמויות של בני הנוער – נראה לי שהן החביבות עליה במיוחד (וגם עלי)….

        אהבתי

        • תתחדשי, הגבתי ונרשמתי 🙂

          ייתכן שהפסקתי בדיוק בנקודה הקריטית. כבר נתקלתי בכמה ילדים (בדרכם באוטובוס לבית הספר), אבל החיבה של רולינג עדיין לא ניכרה בטיפול בהם. אולי בהמשך. נראה, אולי אחזור לזה מתי שהוא.

          אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s