עוד קצת על מילקי ועל ברלין

כמעט כולם כבר כתבו על מחאת המילקי ועל מחאת ברלין,  חוץ ממני.  בכלל,  מוזר שברלין והמילקי התערבבו,  הרי אין ביניהם קשר.  אין לי הרבה מה להוסיף על מה שנאמר בכל כך הרבה מקומות,  חוץ מהדברים הבאים:

–  שממוצרים יקרים מדי,  במיוחד אם הם מוגדרים כמותרות,  עדיף לקנות פחות,  אפילו בלי להכריז על חרמות ונידויים.  זה כבר יוריד את מחירם.

–  ושלכל אחד יש זכות ללכת לחיות איפה שבא לו, מכל סיבה שנראית לו,  על פי שיקול דעתו.

רק לא ברור לי למה צריכים העוזבים לברלין להציף את הנשארים כאן בדברי הסבר,  שגולשים לא פעם לפרובוקציות מעליבות.  עצוב בעיניי שנדמה שההסברים נובעים בין השאר מאיזה רצון בלתי נשלט לשאת חן.  ועוד יותר עצוב בעיניי שתוכנם הפרובוקטיבי של  ההסברים הללו מביא לתוצאה הפוכה ממש:  לא רק שזה לא מוצא חן בעיני אף אחד שלא היה משוכנע כבר מקודם  –   זה אפילו  מעורר תגובות מכוערות והיסטריות,  חלקן על סף האלימות.

איזה בזבוז.  קונים מילקי ובוכים,  עוברים לברלין ובוכים   –  לא חבל על כל הדמעות האלה?  מוכרחה להיות דרך אחרת,  פשוטה וישירה ויבשה יותר.

מודעות פרסומת

16 מחשבות על “עוד קצת על מילקי ועל ברלין

  1. העוזבים לברלין נמצאים במצב של התגוננות. אני לא חושב שזה הוגן לשפוט תגובות של אנשים שנמצאים במצב של "סכנה". המילים שמוטחות כלפיהם (לדוגמא, התמונה ההיא שאומרת: בברלין תקבלו לא רק מילקי זול אלא גם מחנה ריכוז), האשמות בבגידה, בפגיעה בציונות, בפגיעה בהיסטוריה יהודית, בבריחה ועזיבה בשעת צרה, בהשתמטות מהגנה על מדינה, בהתבוללות ובפגיעה בטוהר הגזע היהודי, בליקוקים לנאצים ובמכירה של מוסר תמורת נזיד עדשים, וגו', הם שמאלצים אותם להסביר את עצמם. האצבע המאשימה צריכה לבוא אל אלה שמטיפים לעוזבים ומאשימים אותם. כשפתחתי את הבלוג וכתבתי שאני חי בארה"ב מבלי לציין שמדובר בתקופת לימודים מטעם צה"ל, חטפתי על אי ציוניותי. כשהסברתי, קיבלתי תגובות כגון: אההה… אם זה רק ללימודים אז זה בסדר. כאילו שדחילק, אני ביקשתי אישור? באמת, לולי איזו בלוגרית או בלוגר היו מאשרים לי, לא הייתי יורד מישראל גם אם מעבר לגבול היה מצפה לי מכרה של זהב.
    מי שצריך לעשות בדק בית אלה הנשארים שדוחקים את היורדים לפינה וגוררים אותם למצב של התגוננות. ועד שיהודי ישראל לא יקלטו שההגירה היא מצב נורמלי בעולם וחלה על כל העמים, כולל זה היהודי, היורדים ימשיכו לשלוף הסברים וציפורניים בכל פעם שמישהו יגע בנושא. ואגב, ההסברים שלהם לגיטימיים ונכונים. זה לא חטא לרצות להיות מאושרים או לרצות לקנות מילקי מבלי לתת בעבוט את אחד הילדים או את הטבעת העתיקה של סבתא. והשאלה היא למה אדם שמספר שבמדינה אחרת עשוי להיות טוב יותר, מעורר כ"כ הרבה התנגדות אצל הישראלים?
    ונקודה נוספת: גם היורדים אוהבים את ישראל. רובם לא אנשים שבורחים מהמדינה, הם נאלצים לעזוב כדי לבנות עתיד אותו לא יוכלו לבנות בארץ. ולכן הם מתריעים ומסבים את תשומת לב הציבור והמנהיגים בתקווה שיעשו שינויים שיאפשרו להם לקבל כאן את מה שלמענו עזבו לשם. הם חצויים בין נאמנות למדינה לבין חיים נוחים (שאני חוזר ואומר: מגיעים לכ"א) . וזה דווקא אמור לעמוד לזכותם ולא להיות בעוכריהם כפי שהציבור הנשאר מתייחס אליהם.

    אהבתי

    • טוב נו, זה אליפל. אמא שלי לא נתנה לי את השם הארוך הזה. זה הבלוג שלך שהחליט לקרוא לי g2-f2d1219e1f0df6f3a86d9e26ed1a6f9a

      אהבתי

    • ראשית, אל תניח לבלוג שלי להחליט מי אתה ולקרוא לך בשמות. יש שם מקום להזין שֵם ואפילו להפנות לאתר שלך .
      שנית, אני מקווה שראית שכתבתי בפוסט שלכל אחד מותר לחיות בכל מקום שהוא רוצה, מכל סיבה שהיא, כך שבעניין הזה אין לך ויכוח אתי.
      שלישית, אני מבינה את קביעתך שההסברים הם סוג של התגוננות. על כך אני יכולה לומר שני דברים:
      האחד, שהתקפה היא לא תמיד ההתגוננות הטובה ביותר.
      והשני, שאם מי שעוזב טוען למשל שהוא עושה זאת מסיבות אידיאולוגיות דווקא (ויש רבים כאלה), בשביל מה להסביר ולהתגונן? ראה למשל את הבלוג "ארץ האמורי" שבו הכריז אחד הישראלים החיים בברלין שמבחינתו, עזיבה היא "דחיית הישראליות". אני בכלל לא נכנסת לוויכוח אתו – אבל אם כך הוא מרגיש, למה חשוב בעיניו מה חושבים על כך הישראלים? הרי מלכתחילה הוא דחה אותם ואת אופן החשיבה שלהם, אז בשביל מה לטרוח לשכנע?

      אהבתי

      • לגמרי ראיתי. אלא שלא כולם כמוך. אילו כולם היו מגיבים כמוך, אין לי ספק שהיורדים היו מגיבים שונה ממה שהם מגיבים היום. ולמה מתקפה? כי היא מוכנית. אדם שמרגיש מאוים, תוקף. אולי חבל, ואולי לא ממש. כי האינסטינקט הזה מציל חיים. העובדה שלא בכל פעם שהוא מופעל יש לו מקום, לא משנה את נחיצותו. וכן, מסכים אתך שהלוואי והיה ניתן לעשות את זה אחרת. אבל כאמור, אילו אנחנו הנשארים לא היינו תוקפים, הם העוזבים, לא היו מתגוננים.
        ולגבי הספציפי שציינת: הוא חלק את דעתו בבלוגו. ברגע שנכנסו בו עם טיעונים, הוא הביא טיעוני נגד. הוא לא ניסה לשכנע אחרים לנהוג כמוהו, הוא נלחם על זכותו הבסיסית שנתונה לכל אדם, להביע דעה. וכן, גם המשיבים השתמשו בזכותם הבסיסית, להביע דעה נגד. אם אני לא רוצה להיות אמריקאי מסיבה X, האם זה אומר שלא קיים נושא בו אשמח לשמוע את דעתם של אמריקאים? גם בנושא אי הרצון שלי להיות חלק מהם. כדתל"ש אני מוצא את עצמי לא אחת בשיחות עם אנשים דתיים על הסיבות שגרמו לי לעזוב את הדת. דעותיהם מעניינות אותי, מעשירות אותי ומעניקות לי חומרים למחשבה. ולמעשה, למרות שהם לא מעוניינים לנהל אורח חיים חילוני, גם דעותיי מרתקות אותם. עובדה שהם מקיימים אתי דיונים ברצון. האם אנחנו מנסים לשכנע זה את זה? במידה מסוימת אולי כן, כי זאת המהות של הדיון. הדיון מבוסס על שני צדדים שמנסים לשכנע זה את זה בצדקתם, אבל הדיון נועד לא רק לשם כך, אלא בעיקר כדי לאפשר לכל אחד מהצדדים נקודת מבט נוספת. גם נקודת מבט עמה איננו מסכימים, היא "נוספת" ולכן מרחיבה את האופקים.

        אהבתי

        • ברור שהוא הביע את דעתו ושזכותו להביעה. ואכן – דיון יכול להיות מועיל ומעשיר. אבל אני לא התרשמתי מדבריו ומתגובותיו שם שהוא מאוד קשוב לדעת מתנגדיו, להפך (אם כי לא אכחיש שחלק מהמתנגדים ניסחו את התנגדותם בבוטות מופרזת). מלכתחילה, בהתחשב בביקורת שהוא מתח שם על הישראליות באופן כללי, מפתיע אותי שדעתם מעניינת אותו. הדיון שם הפך להתנצחות, ואני לא חושבת שיש בזה משהו מועיל או מעשיר.

          אהבתי

          • טוב, זה שלא כל מי שפותח דיון, יודע לנהל אותו, כבר לא קשור לא לברלין ולא למילקי, אלא לעובדה ש (להבדיל ממך, יקירתי) לא כולם יודעים לנהל דיון… אבל שוב, קשה לקבוע מה היה קודם, הביצה או התרנגולת, כי גם המגיבים לא בדיוק היו מעוניינים בדיון. זה הפך להיות קרב של הטחת עלבונות משני הצדדים. והרי תמיד צריך שניים לטנגו.

            אהבתי

              • לא, עדה. מה היה קודם: קודם הוא יצא ביציאות פרובוקטיביות או קודם הוא זכה בקיתונות של שופכין בדומה למה שתיארתי בתגובתי המקורית, בעקבותיהם חטף ג'ננה ופרסם פוסט נבזי שגרם לכולם להוציא מעצמם את ה"מיטב". כי תשמעי, התגובות בהן זוכים היורדים מקוממות, לפעמים די בהן כדי לא לרצות להיות ישראלי (לחמש דקות לפחות).
                אגב, אני לא מעביר ביקורת. הזיכרון הקולקטיבי של העם שלי מובן לי לא רק מהראש אלא בעיקר מהלב. לא שופט, מבין ומזדהה, מתרץ אך בגילי המופלג כבר לא מצדיק.

                אהבתי

  2. את לגמרי צודקת כמובן.
    לדעתי הדרך היחידה לעשות כאן שינוי ממשי ברמת המחירים של כל דבר (החל מעגבניות ומילקי וכלה בדירות ) היא להצביע דרך הרגליים. כמו באמריקה. שם עולה פתאום מחיר החסה – אף אחד לא קונה חסה עד שהמחיר לא יורד בחזרה. אנשים עוברים במעברי הסופר עם מעטפות עמוסות קופונים ולא קונים כמעט כלום בלי הנחה…ולא מדובר בעניים. כי יש להם מודעות צרכנית. אמא ישראלית לא תחרים עגבניה או מלפפון חלילה כי הילד לא יקבל את הסלט שלו…אין לצרכן כאן שום כוח קניה כי הספקים והרשתות יודעים שנשלם כל מחיר….
    ואלה שעוזבים – אין לי שום טענות אליהם, אבל כמו שכתבת – אין צורך להציף אותנו בדברי הצטדקות ופרופגנדה…מותר להם לחפש חיים טובים יותר…מפרגנת, אבל בלי מיסיונריות. הבחירות שלי הן לא הבחירות שלהם

    אהבתי

    • אפילו לא צריך להחרים את המוצר היקר. פשוט לקנות ממנו רק את המעט ההכרחי. ואם לא הכרחי – לוותר. מהמעט שאני יודעת על כלכלה, זה בדרך כלל מוריד את המחיר.
      אליפל כאן למעלה כתב שהעוזבים כותבים כפי שהם כותבים מתוך התגוננות. יש בזה היגיון. שנים קראו להם נמושות, עכשיו הם משיבים מלחמה. רק שלמרבה הצער זה לא משפר את היחס אליהם, כך שאולי עדיף להם להגיב אחרת, אם בכלל.

      אהבתי

  3. כל ישראל ערבים זה לזה, 🙂 אולי זה קצת בלבל את המבקרים ולכן החליטו שגם ינהלו את חייהם של היורדים.
    כפי שאת יודעת אצלנו כל ויכוח הופך לסערה, כל אחד מרגיש שחובתו להביע את דעתו, פשוט יותר מאשר למחות בתור לקופה.
    אנחנו עם ברברן שבמקום לעשות מדבר, עד שזה ישתנה כנראה כל מי שבמיעוט בכל קטגוריה, יסבול מלשון חדה של הרב.

    אהבתי

  4. כל הויכוח הזה לא נעים לי, לא נעים לי שהם עוזבים, לא נעים לי שלברלין, לא נעים מה שקורה עם הפרנסה בארץ, ולא נעים לי שיורדים על היורדים. נראה לי שכל הבאז פוליטיקה\ ויקימו איזה תואם יש עתיד בלי עתיד וגלגל חוזר, ועולם כמנהגו נוהג

    אהבתי

  5. המחאה הזאת קצת עברה מעלי או לידי. בעיני כדי שהדיאלוג בנושא יביא לשיפור במצב צריך להתמקד במה צריך להשתנות, ולא בבחירות האישיות של אנשים. יקר כאן בצורה מחרידה, המיסים מאוד גבוהים לאזרח הקטן, ונמוכים לחברות הגדולות. הרבה יותר קל ונוח לחיות בארה"ב במשרות מקבילות. זה המצב, והוא צריך להשתנות, גם כדי שיהיה יותר נעים לחיות כאן וגם כדי שאנשים טובים ישארו כאן. הלב של הבעיה הוא המיסוי הגבוה והלא מאוזן וחוסר התחרות, לא הבחירות השונות של האנשים – שכולן לגיטימיות בעיני.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s