משהו על זכרונות על הילדים בקטנותם

עדיין קוראת את The Casual Vacancy של J. K. Rowling  ועדיין לא משתגעת ממנו (יותר מדי עמודים,  יותר מדי פרטים,  יותר מדי שמות,  יותר מדי לאט),  אבל הנה קטע יפה מתוכו:

Tessa יושבת בחדר ההמתנה של המרפאה ורואה את הילדה הקטנה (לא שלה,  של מישהי אחרת) שמשחקת בטלפון-הצעצוע-עם-הגלגלים.  אחרי שהילדה נקראת פנימה,  אל הרופא,  נשארת Tessa בחדר ההמתנה עם מחשבותיה וזכרונותיה מתקופת הילדות המוקדמת של בנה המתבגר:

"How awful it was,  thought Tessa,  remembering Fats the toddler,  the way tiny ghosts of your living children haunted your heart;  they could never know,  and would hate it if they did,  how their growing was a constant bereavement" (pp. 124-125).

והיות שבימים אלה אני מפתחת נוסטלגיה אל ימיה המוקדמים של בלוגיעדה המקורית שלי,  נזכרתי שכתבתי שם פעם,  מזמן (באוגוסט 2007) משהו על תחושה דומה.  הנה:

קינה

הילד הקטן שהוא היה פעם אבד לי לנצח.  לֶחיי-הסופגניה הוורודות,  וכפות הידיים הקטנטנות,  ואינסוף השאלות ("אמא,  תגידי, …"),  והפחדים הקטנים לעת לילה    –   כל אלה אינם עוד.

עכשיו הוא כבר איש.  לחייו שקעו,  וכפות ידיו גדלו,  וכתפיו רחבו,  והוא אץ לדרכו,  גבוה וגָרוּם ועסוק בשלו,  טרוד תמיד.  אין שעתו פנויה לשאלות ותשובות.  ואני כבר לטורח עליו.

והילד ההוא,  שגרר אחריו בחוט את טלפון-הצעצוע,  ושיחק כל היום בחוּגָה,  ודרש עוגייה,  ויצא מגִדרו בשֶל משחק בהֶגֶה,  והציע לי,  בנדיבות, "אַת רוֹתָ'ה לִית'וֹן אֶת'לִי היום במִטָּה תֶ'לִי?"   –  הילד ההוא,  שהוא היה לפָנִים  –  אבד לי לנצח.

מודעות פרסומת

10 מחשבות על “משהו על זכרונות על הילדים בקטנותם

  1. אני התפעלתי דוקא מהמשפט הזה: how their growing was a constant bereavement, והבנתי אותו ככה :, שכולם חושבים כמה קל ונעם ונפלא להיות ילד אבל שזו בעצם גבורה, אני זוכרת הרבה הילדות של ילדי ונהנית להיזכר, לא זוכרת הכל וחבל הרבה 'חכמות' היו. לא הייתי רוצה פיטר פנים, הייתי רוצה שיביאו לי בעצמם העתקים של עצמם

    אהבתי

  2. רק עכשיו הגעתי לכאן….באמת הייתי עסוקה בימים האחרונים בעולם תלת המימד יותר מאשר בבלוגיה…
    משהו התכווץ לי בפנים כאשר קראתי את מילותייך (מהיום ומאז)…ואני לא מרגישה את זה כך. עם אף אחד מילדיי. אולי כי הם כבר גדולים יותר, ועברו את שלב ההתרחקות? וחזרו? או שמעולם לא באמת הפסיקו עם ה"תגידי אמא" ..המתוק שלהם….או שאני בנויה אחרת? או שהם?

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s