עוד הרהור עגום

אתמול בערב – ערבו של יום סוער ועצוב – יצא שנסענו לתל אביב. באיילון דרום חשבתי על חיינו המטורפים. לפני חודשים ספורים היו הנוסעים בכביש הזה נקראים לעצור מדי פעם ולרדת מרכבם ולהשתטח על הכביש ולחכות עשר דקות מתום הבום. עכשיו אנחנו נוסעים בו בואכה תל אביב-ההגנה, שם נרצח מישהו בסכין בתחנת הרכבת כחלק ממלחמת חירות/דת/נקמה מטורללת. ואחרי כמה שעות נרצחה (במקום אחר) עוד מישהי על ידי מנוול שלא היה לו די בדריסתה, היה חייב גם לדקור.

ואני דווקא חשבתי שאחרי הקיץ המטורף שהיה לנו השנה נוכל אולי ליהנות מסתיו רגוע, ושמגיע לנו כבר קצת שקט. כי נדמה לי שממש הרווחנו אותו ביושר. אבל הוא לא בא. גם לא מטלפן.

18 מחשבות על “עוד הרהור עגום

  1. הרווחנו את זה? את ואני אולי הרווחנו את זה. אבל יש הרבה אנשים בארץ שעבדו "יפה" כדי לתרום למצב הנוכחי….לדעתי

    אהבתי

  2. אולי כשיגיע החורף יהיה קצת שקט. אנשים יסתגרו בבתים ויתחממו מתנורים ולא מתאוות נקם.

    אהבתי

  3. לא נראה לי סוף קרוב לאלימות. אני צופה שתהיה רק הסלמה. אין טעם לחכות לשקט. אנחנו יושבים על חבית אבק שריפה וכל כך הרבה אנשים פשוט מתים להצית את הגפרור. אז הם יציתו אותו. הסיפור של הר הבית פשוט מטורף. לא מספיק שהצליחו לריב עם אירופה ואמריקה, עכשיו מתכוונים להלחם נגד כל העולם המוסלמי. נראה לי שאדם בר דעת צריך לאסף את הפקלך שלו ולעזוב את המדינה הזו. מצטערת על הפסימיות….

    אהבתי

  4. אתמול חזרתי מביקור בב"ש אצל אימי, עברתי ב'הגנה' איפה שהיה פיגוע הדקירה לפני יומים או שלושה, ונאנחתי, מה עוד אפשר לעשות

    אהבתי

סגור לתגובות.