S'agapo , ועוד

אתמול בערב,  בזמן שקרו במקומותינו מאורעות פוליטיים נכבדים ביותר,  היינו בהיכל התרבות בתל אביב,  בהופעה של שתי זמרות יווניות מפורסמות (Alkistis Protopsalti ו- Eleftheria Arvanitaki).  כך שעל המאורעות הפוליטיים הנכבדים לא אכתוב,  ורק אביע בקיצור את תקוותי שכל הכוחות הלא-ימניים יחברו סוף סוף זה אל זה וישחררו אותנו מן הממשלה הרעה והמזיקה הזאת.

אבל לעניין הזמרות היווניות:  למרות שראש המשפחה הוא גבר-אשכנזי-לבן-פריבילגי (וכך הלאה וכך הלאה,  כטוב לבנו בסיסמאות קלושות וחבוטות לעייפה),  הוא חובב נלהב של זמר ים תיכוני (לחופיו השונים;  גם החוף שלנו).  והיות ששירים יווניים חביבים מאוד גם עליי,  שלא לדבר על השפה היוונית,  הוא לא היה צריך לטרוח הרבה כדי לשכנע אותי לבוא אתו להופעה של השתיים האלה,  שאני מתעייפת רק מהמחשבה לאיית את שמותיהן שוב (אגב,  פירוש שמה של השנייה מביניהן הוא "חירות").

היות שהגענו הרבה לפני הזמן,  עוד הלכנו לסיבוב רגלי ברוטשילד ושיינקין והסביבה, והסכמנו בינינו שתל אביב חידשה את פניה מאז ימי נעורינו והשתפרה בהרבה,  אף שחיבבנו אותה מאוד גם אז.  אלא שאז,  בצעירותנו,  הייתה היא זקנה.  ועכשיו,  משזקנּו,  נעשתה היא צעירה.  וכך יצא שלמרות חיבתנו הקבועה אליה,  נשארנו באותו מצב:  אאוטסיידרים מהפרברים.

האמת שיש לי לא מעט חיבה גם לירושלים,  אבל,  חייבים להודות,  האוויר בתל אביב ננשם באופן חופשי יותר ומעיק פחות,  והתוספת של חמש מעלות צלזיוס בלילות חורף היא מבורכת בכל מקרה.  ובכלל,  קשה מאוד להאמין שפחות ממאה קילומטרים מפרידים בין שתי הערים השונות האלה.

את הערב בהיכל התרבות פתח השגריר היווני,  שביקש לומר "רק סְתֵּי מילים" של ברכה בעברית,  במבטאו החמוד. בחצי הראשון של ההופעה התעצבתי קצת אל לבי משום שלא הכרתי את רוב השירים (וגם בגלל הווליום המופרז,  שבגללו יש כל מיני חלקים קטנים בתוך אוזניי שטרם נרגעו מריטוטיהם,  אפילו עכשיו;  אבל ראש המשפחה אומר שאני לא נורמלית). בכל מקרה התנחמתי בעובדה שאני מבינה לפחות מילה אחת בכל אחד מן השירים (שזה,  התוודה ראש המשפחה,  בדיוק מילה אחת יותר ממה שהוא הבין).  האמת שבחצי השני כבר היה שיר אחד שבו הבנתי תשע (!) מילים רצופות ("המלאך שלי,  האיש שלי,  המוות שלי")  –  ואני אניח לקוראים לנחש למה זה תשע   -,  וגם היו יותר שירים מוכרים.  וכשחזרו שתי הזמרות לשיר את ההדרן,  שרה Alkistis וכו',  ממש לסיום,  את ה- S'agapo המפורסם שלה (="אני אוהב אותך"),  שהוא נהדר.

אני קיוויתי כל הערב שהיא תשיר את זה,  ולא התאכזבתי.  רחש של שביעות רצון עבר בקהל כבר עם צלילי הפתיחה,  ואני משכתי בשרוולו של ראש המשפחה ואמרתי לו שאם לא בשביל משהו אחר,  היה שווה לבוא בשביל זה.

לפניי ישבה מישהי שחילופי הטמפרטורות של מיזוג האוויר הציקו לה עד כדי כך שהייתה עסוקה כל העת בהסרת הסוודר והצעיף שלה ובלבישתם המחודשת,  כשבן זוגה עוזר לה כל פעם במסירות    –   ומיד כשהחל ה-S'agapo הוא היטיב שוב,  בשקדנות,  את הצעיף סביב צווארה,  מה שנראה לי כמחווה של אהבה שהשתלבה היטב באווירה של השיר.

הקהל בכללותו  היה נלהב מאוד כל הערב,  ובשיר האחרון הזה אפשר לומר שיצא ממש מגדרו.  ולמרות שאני לא נוהגת לחרוג מגדרותיי,  אפשר לומר שגם אני.  כלומר,  כמעט.

הבוקר,  כשהתעוררתי,  עוד התנגן ה-S'agapo בתוך ראשי.  ואז גם נזכרתי,  בלי שום קשר,  שבדיוק,  בדיוק היום לפני ארבעים שנה התגייסתי לצבא.  הייתה לי טירונות רעה,  והיה חורף קר וגשום למדי.  וגם בשעות שבהן לא ירד גשם,  השלימו דמעותיי את כמויות המשקעים החסרות.  לפלא הוא בעיניי שמחנה צריפין לא טבע אז בשיטפונן.

והנה ה- S'agapo.  וגם תרגום לאנגלית.

מודעות פרסומת

18 מחשבות על “S'agapo , ועוד

  1. אני אחרוג ממנהגי ואגיב כאן ואומר שהפוסט נפלא, בעיקר קשירת החוט בסוף עם החורף הקר והגשום בטירונות ספוגת בגשם והדמעות

    אהבתי

    • בפרפראזה פרועה על טולסטוי, אפשר לומר שכל הטירונִיות וכל הטירונוּיות אומללות – אולי על פי דרכן, אבל בהחלט אומללות. אני כמעט לא מכירה יוצאי דופן בעניין הזה.
      ותודה.

      אהבתי

  2. אבי ז"ל מאד אהב את השיר S'agapo ולכן בכל פעם שאני שומעת אותו הדמעות עולות בעיני . שירים יווניים היו מושמעים בכל יום בשעות הצהריים ברדיו והורי דרך קבע הצטרפו לזמרים ברדיו ופזמו להנאתם את השירים (אימי דברה יוונית, אבי ידע מספר מילים).
    אם דאגת לגידול בכמות המשקעים בטירונות, אני עדיין מספקת משקעים וכדאי שארוץ לעשות זאת בכנרת בצירוף דיסק של השירים הללו אולי תבוא הישועה 🙂

    אהבתי

    • יש משהו במנגינות של השירים האלה שהוא תמיד גם קצת עצוב. אפילו כשהמילים לא עצובות, כמו בשיר הזה. מין עצב קיומי.
      גם יוונית וגם ספניולית! הייתה לך ילדות עשירה מאוד מבחינה לשונית.

      אהבתי

  3. אוהבת מוסיקה ים תיכונית בכלל ויוונית בפרט. כיף שזה מה שעשיתם אתמול במקום לשמוע חדשות. אני ביליתי אתמול בערב עם שתי חברות ולא היה לי מושג מה קורה עד היום בבוקר. אשריי וטוב לי.
    מדמיינת אותך בטירונות עדה….ממש מסוגלת לדמיין אותך שם. אני עשיתי טירונות קיץ וגם קורס קצינות קיץ כך שאין לי על מה להתלונן…..;)

    אהבתי

    • בכל הנוגע לחדשות – השלמנו את החסר הערב, עם ריבית דריבית. אין רגע דל במקומותינו.
      הייתה לי טירונות נוראה, באמת. הייתי כזאת קטנה וכזאת טיפשה, זה לא ייאמן ממש. וחוץ מזה פחדתי מהרב-סמלת-הפלוגתית פחד מוות, ונשברה לי רפפת-זכוכית מעל המיטה שלי ולכן כל הלילה ירד עליי גשם. עדיף לך לדמיין דברים יותר עליזים 🙂

      אהבתי

      • לצערי ידעתי שתשלימי את החסר – זה חזק ממך (צריך פעם לבדוק מנין נובע העניין הזה….;).מה המקור של הצורך לקרוא הכל, לשמוע הכל, לדעת……..)
        הטירונות שאת מתארת מזכירה לי דווקא שבוע בבא"פ גדנ"ע , שם בצריפין, בחורף בכיתה…יא? אולי? החלונות היו שבורים ולא אטומים (קסרקטינים ישנים ולא הילטונים כמו בבה"ד 12) וכמה שכבות שעטיתי עלי לא עזרו נגד הקור הנורא…..

        אהבתי

  4. פינגבק: על גאולת נשמות ונפשות | עוד בלוגיעדה

    • את זוכרת את סיסמת הגראווטר/וורדפרס שלך? כי אם כן, אמורה להיות איזו דרך להיכנס לשם ולהחליף את התמונה. מכל מקום, עד עכשיו, דווקא בזכות התמונה הזאת (שאני זוכרת מאי-אז), ידעתי מי המגיבה עם השם המוזר.

      אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s