זה התחיל דומה מדי ל-"למחרת" של לאה גולדברג (יסלח לי אלוהים, באמת שזה לא היה בכוונה), אבל אחר כך נפרד ממנו והלך לדרכו האחרת. אני מקווה שזה לא ייחשב לי לגניבה:
הַכָּחֹל בַּחוּץ כָּחֹל כָּל כָּךְ
וְהַצָּלוּל שֶׁלּוֹ צָלוּל כָּל כָּך
וְירַק הָעֵץ יָרֹק כָּל כָּךְ
וּכְתֹם הַתַּפּוּזִים כָּתֹם כָּל כָּךְ
וְהַרֵיחוֹת רֵיחוֹת כָּל כָּך
רַק הַסְּפֵקוֹת
נוֹתְרוּ אוֹתָם סְפֵקוֹת
כָּל כָּךְ
בלוגיעדה 
מקסים. כל כך.
העיניים שלי התמלאו.
אהבתיאהבתי
תודה, חגית.
אהבתיאהבתי
יפיפה!
אהבתיאהבתי
תודה!
אהבתיאהבתי
יפה 🙂 ואני לא חושבת שזו גנבה ספרותית, הרעיון שלך אחר.
אהבתיאהבתי
נכון, זה משהו אחר, אבל משפטי הפתיחה, אחרי שכתבתי אותם, נשמעו לי כל כך מוכרים שהלכתי לחפש אותם בגוגל, ולחרדתי מצאתי משהו שהזכיר אותם.
תודה.
אהבתיאהבתי
אל לך לפחד מגניבה ספרותית. לפעמים יש יצירות שבכוונה מצטטים קטעים משירים או אפילו להתנ"ך.
כל זמן שהיצירה התפתחה וצמחה למשהו שונה, היא עומדת בזכות עצמה.
מזכיר לי שהלחנתי שיר ולאחר זמן מה היה נדמה לי שהוא נולד מהר מדי ואולי מבלי משים גנבתי אותו ממלחין אחר.
שאלתי את כל מי שהשמעתי לו את השיר ואף אחד לא מצא שהוא מוכר אבל מסתבר שמוחי הקודח, מצא כי יש לו דמיון גדול מאד לשיר איטלקי שאני מכירה, נו שוין.
אהבתיאהבתי
הציטוט בכוונה הוא עניין אחר, אבל מסתבר שמסתובבים לנו בראש חלקי משפטים שאנחנו לא זוכרים מה מקורם, ולפעמים אנחנו חושבים בטעות שהם שלנו. אני לא אוהבת כשזה קורה לי.
אהבתיאהבתי
אז פה את מסתתרת… הפסקת לגמרי את הכתיבה בבלוג ההוא?
ואם נתת קרדיט, בעיני אין חשש לפלגיאט.
אהבתיאהבתי
לא מסתתרת, הרי חזרתי והפניתי לכאן משם. אבל אכן נראה שהפסקתי לכתוב שם.
רק עכשיו מצאתתי את תגובתך, וורדפרס לפעמים חוסם תגובות מטעמיו הסודיים. אבל הצלתי אותה 🙂
כן, בענייני קרדיט אני מקפידה. זה מוזר איך לפעמים מסתובבים לנו דברים בראש בלי שנרגיש שהם לא לגמרי משלנו.
אהבתיאהבתי
באקדמיה זה טבוע בנו כנראה, הצורך להגדיר גבולות, מה לקחנו מה הוספנו. הפחד מפני הפלגיאט, גדול החטאים. אבל באמנות וביצירה לפעמים השאילה היא המחמאה הגדולה ביותר 🙂
אהבתיאהבתי
זאת מחשבה מרגיעה ומנחמת.
אהבתיאהבתי
איך הכל מתבהר פתאום, ומתברר
זו לא גניבה זו השפעה, שיר יפה, גם המלודיה,
אהבתיאהבתי
לא גניבה, רק השפעה. אהבתי את הניסוח הזה. ותודה.
אהבתיאהבתי