על ההבל האנושי

ועכשיו על שרלי הֶבדו,  שאת גיליונו האחרון רצו להפיץ/להשיק בסטימצקי וירדו מזה בשל לחץ כזה או אחר שהופעל עליהם:

אני,  יזכור מי שזוכר,  לא אבירה גדולה של חופש הדיבור.  הרבה יותר חביב עליי חופש השליטה העצמית.  גם לא מתה על קריקטורות פוגעניות ועל סָטירות ועל דריכה על יבלות ועל דריסת רגשות.  אבל יש דבר אחד שאני ממש לא סובלת,  והוא הטריק הזה של האִיום ב"איבוד שליטה מאורגן",  לאמור:  'אם תעשו משהו שלא ימצא חן בעינינו,  אנחנו נאבד שליטה ונשתולל   –   וזו תהיה אשמתכם'.

אז למען הדיוק הדקדקני:  איבוד שליטה מאורגן הוא אוקסימורון.  מי שמאיים באיבוד שליטה מעורר את החשד שהוא מתכנן את צעדיו הבאים לכל פרטיהם.  במילים אחרות,  האיום באיבוד שליטה הוא איום באלימות,  גם אם הוא מתחפש למשהו אחר.  והטלת האשמה הפוטנציאלית על אחרים היא כבר חוצפה לשמה.

יש כאן עוד שני דברים בעייתיים:
האחד –   חוסר היכולת להפעיל את האִמרה (היהודית) הוותיקה "אָמרו?  אז אָמרו" (או,  כמו שפולה בן גוריון ניסחה את זה:  אוּם שמוּם").  כלומר,  מה זה משנה למוחמד ולמאמיניו מה חושבים עליו במערכת של עיתון פריזאי קטן,  אפילו אם חושבים ומציירים עליו שם דברים נוראים?  ממתי תלויה האלוהות בעיתונות?

והשני  –   למה חושבים בני אדם שהם צריכים תמיד לצאת להגנתו של אלוהים.  מה,  הוא לא יכול לבד?  אדון כל העולמות לא יכול להכות מישהו בברק אם הוא לא מבסוט ממנו?  או לארגן לו תאונת רכבת,  או סרטן במוח,  או כל מיני דברים איומים אחרים שיש לו בארסנל? הוא באמת זקוק לאיזה סכינאי מטושטש-שכל שיעשה בשבילו את העבודה?

ההתרשמות שלי מכל סוגי האֵלים היא שעומדים לרשותם הרבה כוחות,  ושבני אדם יכולים בשקט לסמוך על האלוהים שלהם שיסתדר בעצמו.  הוא לא זקוק לעזרתם בשום דבר ועניין,  ומי שאינו מבין זאת הוא כנראה קטן-אמונה הרבה יותר ממני. במילים אחרות:  שֶינוּחו וינִיחו.

השאלה אם ריבון כל העולמות באמת חושב שהוא צריך לבזבז את זמנו היקר כדי להעניש את מי שצייר קריקטורה בעיתון  –  ובכן,  השאלה הזאת היא,  כמובן,  עניין אחר,  ונוגעת לשיקול הדעת האלוהי,  שבו,  כידוע,  אין לי דריסת רגל בשום מקרה.

מודעות פרסומת

27 מחשבות על “על ההבל האנושי

  1. המילה החסרה לי בכל הפוסט המצוין הזה היא 'קנאות', שאותה נהוג לתרגם 'פנאטיות', שמיתרגמת חזרה דווקא לקיצוניות. דווקא המילה zealous שבחילוף אות אחת הופכת ל jealous. אז אפשר לקנא במישהו, envy, אבל נדמה לי שמה שעושים הקנאים המוסלמים הוא דווקא לקנא למישהו, כמו גבר לאישתו. כך הם קנאים לאלוהיהם, לנביאם, ותחשבי על גבר שמישהו אומר משהו לא יפה על אשתו והדם עולה לו לראש.

    אהבתי

  2. לפני כמה זמן אמר לי בחור ירושלמי – ההוכחה הכי טובה שאין אלוהים היא חוסר תגובתו (של אותו אלוהים שאינו) נוכח מעשי האדם בשמו.

    אהבתי

    • זה טיעון הגיוני. מצד שני אני תמיד חושבת: אולי כבר נמאס לו להגיב? שהרי תגובה על כל מעשה-הבל או מעשה-נבלה של בני אדם לא תשאיר לו זמן פנוי לשום דבר אחר.

      אהבתי

  3. בתורה כתוב שאלוהים השתמש בשליחים, אולי הם רואים את עצמם כשליחיו. (אייקון של תמיהה)
    אולי אלוהים רצה ללבות את האש ושם את העיפרון בידו של הקריקטוריסט, אולי אלוהים דאג לכך שהעיתון יתגלה לעיניו של הקנאי ואולי השתעמם והמציא משחק להעביר את זמנו.
    מה לעזאזל שייך אלוהים לכל הסיפור? שיניחו לו כבר לנפשו.

    אהבתי

  4. גם אני לא מתה על קריקטורות פוגעניות אף כי ביטול הזדון שיש בהן מבטל אותן עצמן. לא יודעת, סוגיה מורכבת. כרגיל הכל ענין של מינונים.
    לענין הנקודות הנוספות שאת מעלה – כיוון שלראייתי האלוהים הוא יצירה של אנשים ברור שפגיעה בו ובנציגיו נתפסת כפגיעה בהם. המאמינים יוצאים להגנת האמונה שלהם ולא להגנת אלוהים. בוודאי שהמאמינים קטני אמונה. הרצח חוסך להם את הצורך לשאול את עצמם אם יש אלוהים נוכח זה שמתרחשת פגיעה מתמשכת בשמו הטוב והפוגעים לא נענשים. לא צריך הרבה כדי לערער אמונה. הרי לא מעט יהודים איבדו את אמונתם בעקבות השואה (וזה כמובן כן הרבה).
    ודבר אחרון – אני חושבת שגם החופש לשליטה עצמית הוא אוקסימורון. אוקסימורון מבורך אמנם.

    אהבתי

    • נתחיל מהסוף: החופש לשליטה עצמית הוא אכן אוקסימורון (חדת-עין שכמוך!), והתבדחתי שם ביני לבין עצמי, אבל עלית על זה (:
      מלבד זאת המשפטים האלה שכתבת:
      "המאמינים יוצאים להגנת האמונה שלהם ולא להגנת אלוהים. בוודאי שהמאמינים קטני אמונה."
      הם מעוררי מחשבות רבות ומסובכות. נדמה לי שאני פחות נחרצת ממך בעניין הזה, אבל מניחה שיש כאן בכל זאת קורטוב גדול של אמת. אולי מה שמפריע לי בקביעות האלה הוא המחשבה שככל שהדברים נוגעים לאמונה, זה כבר לא באמת משנה אם אלוהים ישנו או לא. כלומר, זה לא עניין שצריך להיבחן במדדים אובייקטיביים, ולכן (אולי) אין צורך לצאת להגנתו מפני התנגשות עם המדדים האלה, ולכן (אולי) אין הבדל מהותי בין הגנה על האמונה לבין הגנה על האלוהים: שתיהן מיותרות.
      או שלא 🙂

      אהבתי

      • אני פשוט חושבת שאמונה היא דבר מאוד קשה. כך גם הבנתי ממעט מאוד שיחות שהיו לי עם אנשים מאמינים. וההגנה על אלוהים, כך אני חושבת לכן, תפקידה בראש ובראשונה להגן על האמונה. כי כמו שאת אומרת – אם יש באמת ישות כה נשגבת, מי אנחנו הקטנים שנצא להגנתה?
        אבל זה באמת נושא נורא מסובך ובעל פנים רבות נוספות שלא עלו כאן כלל, והנחרצות היא רק אילוסטרציה. כמו קריקטורה.
        אגב, החופש לשליטה עצמית הוא כמעט מילה נרדפת לתרבות. גם זו המצאה של האדם, וגם זו לא תמיד משהו.
        לא ברור לי מה מצב הרוח הפלצפני שיר עלי היום.

        אהבתי

        • גם לי יצא לדבר על זה קצת עם אנשים מאמינים, וגם אני הבנתי שמדובר בדבר קשה מאוד (ממש לא גן העדן הרגוע שלא-מאמינים מתארים לעצמם) – אבל לא זיהיתי אצלם רצון להגן על האמונה, אלא לעבוד איכשהו על עצמם (במובן הטוב של הביטוי) כדי לחזק בקרבם את אמונתם.

          אהבתי

  5. אין גבול לטיפשות האנושית ולרשעות שלה.
    אותי מרגיזים באופן מיוחד אלה שמשליכים על אחריות את האחריות למעשים שלהם, והאיומים בנושא שארלי הבדו הוא רק דוגמא אחת.
    אפשר לראות את זה בהאשמת המשטרה על כך שבגללה התפרעו ברהט. ובגלל זה נהרג מישהו. למחרת חזרו על ההתפרעות ואז נהרג עוד מישהו (נפטר בעצם) ברהט ובכל מקום.

    אהבתי

    • בנוגע לאירועים ברהט עוד לא לגמרי ברור לי מה בדיוק קרה ומה הביצה ומה התרנגולת. אבל גם בעיניי זו בעיה שאחוזים נכבדים מאוד מאזרחי ישראל אינם מוכנים לראות מכונית משטרה עוברת בכביש סמוך ליישוב שלהם. אני מבינה שהגישה הזאת שלהם לא צמחה יש מאין, ובכל זאת.

      אהבתי

  6. כן, האיומים האלה לגמרי לא לעניין, והנסיון להטיל אחריות על הקרבן למעשיו של הרוצח – זה גועל נפש ברמה מדהימה.

    ואכן, האלוהים האמיתי, זה שברא את העולם והוא רבון ושולט, לא זקוק לבני אדם שיצאו להגנתו. אבל האלוהים של המוסלמים הוא לא האלוהים האמיתי. ולמיטב הבנתי, מנקודת מבטם של המוסלמים הפנאטים, חובתם הדתית היא להרוג אנשים ש"מחללים קודש" עפ"י ההגדרה של הדת שלהם – וזה כולל לא רק לעג למוחמד אלא סתם ציור של מוחמד, אפילו בלי לעג. קצת כמו שבדת היהודית אם מישהו יצייר את אלוהים זה ייחשב חילול קודש – רק שאצלנו לא נהוג להרוג אנשים בשביל זה.

    יש לנו פה עניין עם אנשים שמאמינים שיש להם לא רק זכות אלא חובה להחיל את חוקי הדת שלהם על כל העולם, ואפילו בכוח 😦

    אהבתי

    • זה מזכיר לי את מה שקראתי אתמול בבלוג השני שלך.
      אני אמנם למדתי קצת קוראן, אבל לא מספיק כדי לנתח את זה בדייקנות. אני מניחה שגם באסלאם יש זרמים וגישות ופרשנויות שונות, כמו בכל דת אחרת. אבל מה שבא לידי ביטוי בזמן האחרון מהזרם המתלהם הוא אכן מדאיג מאוד.

      Liked by 1 person

  7. בעיניי, יש קצת צביעות במתקפה על ההגיון באמונתם של האיסלאמיסטים הקיצוניים. לא משום שיש הגיון באמונתם, אלא משום שאין הגיון באף אמונה דתית. מה ההגיון בחיוב אישה נשואה לגלח את שיערה? מה ההגיון בלשלוח אותה לשבת בסוף האוטובוס? מה ההגיון בהמנעות מהדלקת מתג חשמלי בשבת, כאילו זו "עבודה"? מה ההגיון בגלגול רצועות עור – תפילין – על היד? מאמינים בדתות שונות מאמינים בכל מיני דברים שלא ממש מחוברים להגיון הפשוט – ובכל זאת הם מאמינים בהם. בכל זאת הם מסמלים עבורם דברים, מחברים אותם לרעיונות. עובדה. השוני היחיד באמונתו של המוסלמי האדוק היא העובדה שהוא מאמין, שזה לגמרי בסדר לרצוח לא מוסלמים. בשם האיסלאם, בשם הג'יהאד, בשם הקנאות, בשם העלבון, בשם האמונה שכל הלא מוסלמים טמאים, בשם הטירוף החמים והנעים.

    אהבתי

    • אני לא מסכימה בעניין הצביעות שייחסת לי. אמונה דתית אינה אמורה להיות הגיונית, ואין צורך להוכיח את ההיגיון שבה בצורה מדעית. יחד עם זאת גם אדם מאמין מסוגל להסקת מסקנות בסיסיות. אם הוא מאמין שאלוהים הוא כל יכול, מוזר שהוא חושב שאלוהים זקוק לעזרתו ולהגנתו. המחשבה הזאת שלו סותרת עיקרון בסיסי באמונתו.

      אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s