דרום אדום, בעיפרון

אז נסענו לדרום-אדום,  לראות את פריחת הכלניות.  מקסימות שכמותן.

על השלטים בדרך כיכבו השמות הזכורים היטב מצבע-אדום-בצוק-איתן.  קסאם-לנד.  קשה להאמין,  נוכח השקט והירוק והיופי ומרחבי השדות וקבוצות הבתים השלווים הטובלים בירק באמצע המדבר.

ביער שוקדה:  שדות חיטה, אקליפטוסים דקיקים,  לא הרבה צל,  צרצורי-מנגינות של אוטו-גלידה (היה שם צי שלם,  לטובת התיירים מן הצפון)   –  וכלניות:  במרבדים,  בקבוצות,  במשפחות,  בזוגות,  וגם בבדידות מזהרת.

התיישבתי שם על החול ושלפתי פנקס ועיפרון.  תמיד חשבתי שכתיבה היא זמינה ומהירה יותר מציור,  אבל עכשיו אני כבר לא לגמרי בטוחה.

מן הפנקס:
רישום חטוף (על רגל אחת,  almost literally ), יער שוקדה, 7 בפברואר 2015 :

כלניות0001

נאהבות ונעימות, כלניות שתיים

זוג כלניות 1

וככה הן באמת. צילום בסמארטפון: גיורא ורטהיימר

מודעות פרסומת

18 מחשבות על “דרום אדום, בעיפרון

  1. עוד לפני שאנחנו לומדים לכתוב, אנחנו מציירים. אלא שרובנו בוחרים לנטוש את הציור משלמדנו לכתוב. ולשוב ולצייר וללכוד את תמצית האדום בעיפרון זה כמו לחזור לדבר בשפה ראשונית ששכחנו. ונראה שאת כבר שולטת ברזי השפה לא רע 🙂

    אהבתי

  2. אני תמיד בעד מחברת ומכשיר כתיבה. עכשיו את צריכה להשתדרג למחברת סקיצות.
    חוצמזה אני מוצאת את עצמי בוחנת את כתב היד שלך יותר מאשר את הרישום. (איפה האייקון של התמיהה?)

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s