לא-קפיצה

שני השקל שלי על המאמר המוזר של בני ציפר בעיתון הארץ ביום שישי האחרון:

זו לא הפעם הראשונה שהאיש כותב דברים פרובוקטיביים ו/או מנוגדים לזרם המקובל בעיתונו ובמקומות אחרים.  אף כי למרות כל הפרובוקציות והדווקאיוּת המכעיסה,  יש שהוא כותב גם דברי טעם.  זכורה לי למשל הפעם ההיא שבה המליץ ללמד בבתי הספר את תפילת הקדיש,  ובארמית דווקא;  והפעם האחרת שבה העז להעלות את הרעיון שלא כל קשיש שמשכיר דירה בתל אביב הוא בהכרח טייקון צמא דם.

אבל הפעם הזאת הוא כתב (אולי) מילה טובה על שרה נתניהו (מתובלת באיזה הרהור תמוה ביותר על ארוטיות),  ועל זה לא יסלחו לו לעולם.  אם כי אני חושדת שלמקרא כל ההתנפלויות עליו הוא רק מגחך בהנאה.

זה לא באמת חשוב אם ציפר מחבב ומעריך את שרה נתניהו או לא.  זה גם לא כל כך משנה אם היא נחמדה ומעודנת או לא. מה שחשוב הוא שציפר הניח את אצבעו על העובדה המעציבה שהציבור הישראלי ירד לגמרי מהפסים בכל הנוגע לאשת ראש הממשלה,  ושחלק נכבד מן השנאה ההיסטרית כלפיה ניזון משמועות שלא הוכחו מעולם.  יכול להיות שיש בהן אמת (ויכול להיות שלא)    –  אבל הן טעונות הוכחה.

אותי משעשע לראות את התגובות הצדקניות למאמר של ציפר.  בכל פעם שהוא תוקע סיכה בלתי צפויה בבלון המנופח של עיתון הארץ ומעורר עליו את זעמן הקדוש של הנשמות הטהורות   –  אני תוהה על חוסר היכולת שלהן להפעיל את המידה המומלצת  של אורך רוח כשמדובר במאמרים שמרגיזים אותן.

משום כך ציפר הוא נכס בשביל עיתונו:  הוא מלמד את שאר הפרובוקטורים עד כמה פרובוקציה יכולה לעצבן.  הוא ההפוך על ההפוך.  המרגיז את המרגיזים. מעין סוכן (לועג ונלעג) של צדק פואטי.

כי נראה שהאמת היא שהוא  פשוט נהנה להרגיז.  זה באמת מהנה לפעמים להיות "הילד הנורא". וזה גם מיוחד וייחודי.  וחוץ מזה הוא מן הסתם יודע את מה שילדים קטנים לומדים כבר בחודשי חייהם הראשונים:  שהכי כיף שבעולם זה ללחוץ על כפתור ולראות איך כולם קופצים.

מודעות פרסומת

13 מחשבות על “לא-קפיצה

  1. מאוד אוהבת את ההתרשמויות הפוליטיות שלך, עדה. כמו בכלניות, הצלחת לשרטט פה את קוי המתאר העיקריים של כל הצדדים הנוגעים בדבר. ואני אוהבת את ה'דוקרים' האלה, המחדירים סיכות בבלונים נפוחים, ומעשה הפוך על הפוך מראים שגם לצד הצודק בעיני עצמו (ואיזה צד אינו כזה) יש נקודות עיוורון, חלקן גדולות כגודל אישתו של.

    אהבתי

    • אני לא יודעת למה כולם מתענגים כל כך על השנאה שרוחשים לה. יש בה משהו שמושך אש. פעם כתבתי (בבלוג השני) שהיא טרף קל משום שהיא לא אישה מתוחכמת, אבל רבים חולקים עליי בעניין הזה. ולו הייתי פמינסטית יותר קנאית ממה שאני, הייתי מוסיפה שאולי יש פה גם עניין מיזוגני.

      אהבתי

  2. ציפר לא מעניין אותי. פרובוקטור בשקל. וגם שרה. לה אני מאחל שתמצא את הדרך לפתור את בעיותיה האישיות. מבחינתי הפוסט הזה הוא בזבוז של פוסט שהיה יכול להיכתב על משהו אחר, מעניין יותר.

    אהבתי

    • ציפר הוא לא רק פרובוקטור. יש שהוא כותב דברי טעם, בעניינים שונים. שרה נתניהו בוודאי שאיננה פרובוקטורית, אבל היא אכן לא צריכה לעניין אף אחד, משום שמי שאחראי למצבנו הוא ראש הממשלה הנבחר ולא אשתו. אשר לנושאי הפוסטים – בינתיים, בבלוג שלי, הם נקבעים על פי מה שמעסיק/מעניין אותי.

      אהבתי

    • שוד ושבר, מדיניות המנויים של עיתון הארץ. אנחנו מנויים על המהדורה המודפסת, וכבונוס מרשים לנו גם לגלוש חופשי באתר שלהם.
      ציפר כותב לא פעם גם דברים ששווים קריאה, אבל המאמר הזה הוא לא גולת הכותרת של כתיבתו.

      אהבתי

    • אני לא אתפלא אם יש באמת קצת סגי-נהור במאמר הזה, אבל נדמה לי שהביקורת על ההתנפלות על שרה נתניהו נכתבה ברצינות. אם כי, יש להודות, אצל ציפר קשה לדעת.

      אהבתי

  3. לא קראתי את כל המאמר בשלמותו, זיפזפתחו מעט, אבך העניין של החדר שינה – מוגזם ומיותר לחלוטין ואינו מראה על איש דבר אלא על כותבו בלבד, ברגע שראיתי הדברים וויתרתי על הקריאה המעמיקה

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s