מַכְמִירֵי לְבָבוֹת:
שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת
עַל וָוֵיהֶם
מַמְתִּינִים
הַמְּעִילִים הַזְּעִירִים –
תְּפוּחִים, צִבְעוֹנִיִּים,
מְרֻקָּנִים מִבַּעֲלֵיהֶם –
בַּכְּנִיסָה לְגַן הַיְּלָדִים.
מודעות פרסומת
בלוגיעדה
עוד בלוג של עדה ק.
יפה מאוד. גם השיר וגם הרישום. יצא לך לאחרונה לראות את זה או שלפתע נזכרת?
אהבתיאהבתי
ראיתי שלשום. תודה.
אהבתיאהבתי
אהבתי את הרישום שלך
תוהה : למה בעינייך הם מכמירי לבבות ? הילדים שבים אליהם בסוף יום הלימודים 🙂
אהבתיאהבתי
יש משהו נוגע ללב בבדידות שלהם. והם הרי לא יודעים שהילדים ישובו, ומן הסתם גם לא לומדים מהניסיון (:
אהבתיאהבתי
כמו כלבלבים ממושמעים, ממתינים בסבלנות לבעליהם.
אהבתיאהבתי
אכן.
אהבתיאהבתי
יפה ויפה. בעיני הם שמחים בחופשתם…
אהבתיאהבתי
זווית ראייה מרעננת!
אהבתיאהבתי
הו עדה זו בדיוק התחושה שאני מקבלת בכל פעם שאני אוספת את חכמוד ונשמותק מהגן…היטב לתאר ולאייר….תודה 💃
אהבתיאהבתי
על לא דבר, תודה לך.
אהבתיאהבתי
עדה, אני כבר רואה את הספר שלך בדרך…
אהבתיאהבתי
לאט לאט…
אהבתיאהבתי
ואלה,
איך לא ראיתי זה
כ כ הרבה שנים עבדתי בגן
אבל מתלה המעילים היה תמיד מבולגן,
מעילים זה על זה
ותמיד הה תשאר בסוף היום מעיל יתום אחד ללא בעליו
וילד אחד ללא מעילו
אהבתיאהבתי
וזה עוד יותר מכמיר לב.
אהבתיאהבתי
איזה יופי. גם האיור וגם השיר. הזכיר לי את רחל.
אני מגלה שיש לנו הרבה נקודות מבט דומות, כתבתי בעבר על התיקים התלויים בכניסה לגן, ללא ספק המעילים מכמירי לב בהרבה מהתיקים המיותמים הממתינים לבעליהם במהלך יום הלימודים.
אהבתיאהבתי
איזה יופי. גם האיור וגם השיר. הזכיר לי את רחל.
אני מגלה שיש לנו הרבה נקודות מבט דומות, כתבתי בעבר על התיקים התלויים בכניסה לגן, ללא ספק המעילים מכמירי לב בהרבה מהתיקים המיותמים הממתינים לבעליהם במהלך יום הלימודים.
אהבתיאהבתי
גם התיקים המיותמים יכולים להיות נוגעים ללב. הם וכל האוצרות שהוטמנו בהם.
אהבתיאהבתי
ה"איורים" שלך כל כך מתאימים לחן של השירים שאת כותבת. השירים ממש חכו לאיורים האלה.
אהבתיאהבתי
זאת מחשבה נחמדה ומשמחת.
אהבתיאהבתי