התחלתי לקרוא את גדר חיה של דורית רביניאן – סיפור האהבה בין צעירה ישראלית לבחור פלסטיני, בניו יורק. הוא מושך לקריאה, אבל עוד לא החלטתי מה אני חושבת עליו. את הטריק של הפרק הראשון, שנדמה שנועד בסך הכול למסור פרטים ביוגרפיים על המספרת (באיצטלה של משהו בלשי) לא כל כך אהבתי. ואני לא אוהבת את משחקי האשמה האופנתיים כל כך, למשל את הסיפור של חילמי המאבד את מפתח דירתו הניו-יורקית כמטפורה לטרגדיה הפלסטינית.
אבל הנה משהו יפה, מעמוד 19 – כשהמספרת שואלת את עצמה איך לתאר, אחרי זמן, את ההתרשמות הראשונית שלה מחילמי, אי אז:
"איך לתאר אותו עכשיו, איפה להתחיל? איך לזקק את הרושם הראשוני של אותן שניות רחוקות? איך לצקת את דיוקנו המוגמר, העשוי שכבות על שכבות של צבעים, בחזרה אל רישום העיפרון החפוז, החיוור, שרשמה העין כשנחה עליו לראשונה?"
אז הנה, שוב: עיפרון. חפוז וחיוור. יפה.
קראתי אותו בשנה שעברה, בחו"ל. האמת, גם אני זוכרת ממנו רק את רישום העיפרון הכללי, ורוב הסיפור לא הותיר עלי רושם כלשהו. רומן רומנטי, שאבלוני, מאכזב. כל כך אהבתי את הספרים הקודמים שלה, ובעיקר את הראשון, סמטת השקדיות בעומארג'יאן. הבטחה גדולה היא היתה.
אהבתיאהבתי
לא קראתי את סמטת השקדיות אבל שמעתי עליו הרבה. אני אשתדל לקרוא אותו.
אהבתיאהבתי
מחייך פה. ישר גילגלתי לגוף הטקסט בחיפושי אחר תמונה של משהו שציירת. עבדת עלי!
הקטע המצוטט באמת יפה. אבל מן נסתם לפי התרשמות שלך ושל מניפה, לא אקרא אותו כי הוא ההפך מכל מה שאני אוהב בספר (למרות שהוא אמור לדבר אלי, כן?). אני קורא שני ספרים בממוצע בשבוע, ואמש סיימתי את ״בית הסודות״ שהיה מקסים אבל לא מספק. היום אני חוזר אל בלזק אהובי שמשמש מזור בטוח לפצעי הספרותיים. איכשהו בשנים האחרונות לא יצא לי כמעט לפגוש יצירות מתורגמות חדשות שהצליחו למלא אחר ציפיותיי. מצד שני, אולי זה לא הם אלא אני.
אהבתיאהבתי
קראתי בינתיים רק שליש מהספר, אז ההתרשמות עוד לא מלאה. דווקא מעניין לקריאה. ובלזאק לא קראתי כבר שנים. שכחתי באיזה ספר זה היה, התיאור המפורט של הגילופים ברגלי שולחן כלשהו… מאוד מייגע. כבוד על סבלנותך.
אהבתיאהבתי
מכיוון שאיני יודע על מה את מדברת אני מנחש שקראת את התרגומים הראשונים של בלזק מהם הגיע לידיי רק אבא גוריו שהיה מתורגם לשפה מאוד מייגעת. התרגומים האחרונים, כצפוי וכראוי, מאוד נעימים לקריאה.
אהבתיאהבתי
נדמה לי שזה היה אבא גוריו. מזמן מאוד.
אהבתיאהבתי
שוב ושוב אני שומעת את שם הסופרת הזאת וטרם קראתי דבר ממנה. נראה לי שהגיע הזמן…..
אהבתי את החיבור לציור בעיפרון….גם אני אןהבת למצוא את עצמי במפתיע אצל אחרים….
אהבתיאהבתי
גם בשבילי זה הספר הראשון שלה. אם כי שמעתי כבר כמה פעמים שהוא לא הטוב ביותר שכתבה.
אהבתיאהבתי
כן, נראה לי שאם אקרא משהו שלה זה יהיה ספר קודם
ולא הספר הזה
אהבתיאהבתי
גם אני לא קראתי, אבל אהבתי מאד את המשפט שציטטת.
אהבתיאהבתי
כן, מצא חן בעיניי התיאור הזה של העיפרון.
אהבתיאהבתי
את יודעת את דעתי על הספר. מילה פה, מילה שם, נחמד. אבל בגדול רחוק רחוק מיכולותיה השיריות המדהימות של כותבת מדהימה, שכתבה את החתונות שלנו. איזה פער. אני מאוד התאכזבתי.
אהבתיאהבתי
רשמתי לפניי את שמות הספרים האחרים – אני סקרנית לקרוא לפחות אחד מהם.
אהבתיאהבתי
גם אני כמוך לא אהבתי את המסרים הסמויים כביכול, עדינים כפיל בחנות חרסינה, הרבה ריפרפתי, אהבתי רק את התיאור שלה של ניויורק בחורף, ואני לוקחת ומאמצת זאת. גם את רעיון ציור הילד החולם אהבתי ויכולתי לדמותו בדימיוני, אבל לא אהבתי את המסר העבה שמסתתר בזה, זה נראה לי כמו ספרות מטעם. די הכרחתי את עצמי לקרוא, קראתיו לקראת מפגש קוראים כי הוא היה ברשימה יש הרבה אילוץ גם בתיאורים, כאילו נכתב לפי נוסחה, אף שכשרון התיאור שלה כשלעצמו נפלא בעיני.
אהבתיאהבתי
מסכימה אתך בעניין כישרון התיאור. אני סקרנית לקרוא גם ספרים אחרים שלה.
אהבתיאהבתי
לא קראתי אף אחד מספריה ומהתגובות למדתי שכדאי לקרוא כמה מספריה.
.ציפיתי לראות רישום בעיפרון.
ובלי שום קשר
הנקודות בטקסט, לא באשמתי. לא יודעת מה הסיבה שבכל תחילת שורה מסתננת לה נקודה
אהבתיאהבתי
יכול להיות שזה משהו בעריכה, עם כיווני הפיסקה, ימין ושמאל. לא משנה, זה לא מפריע.
אהבתיאהבתי
גם אני אהבתי את המשפט שציטטת. לא קראתי ספרים שלה.. אבל את שם הספר סימטת השקדיות בעומריג'אן אהבתי והייתי לפעמים ממלמלת אותו בראשי 🙂 אחפש לקרוא.
אהבתיאהבתי
גם אני אחפש אותו, כנראה.
אהבתיאהבתי