ושוב עיפרון

התחלתי לקרוא את גדר חיה של דורית רביניאן   –  סיפור האהבה בין צעירה ישראלית לבחור פלסטיני,  בניו יורק.  הוא מושך לקריאה,  אבל עוד לא החלטתי מה אני חושבת עליו.  את הטריק של הפרק הראשון,  שנדמה שנועד בסך הכול למסור פרטים ביוגרפיים על המספרת (באיצטלה של משהו בלשי) לא כל כך אהבתי.  ואני לא אוהבת את משחקי האשמה האופנתיים כל כך,  למשל את הסיפור של חילמי המאבד את מפתח דירתו הניו-יורקית כמטפורה לטרגדיה הפלסטינית.

אבל הנה משהו יפה,  מעמוד 19  –  כשהמספרת שואלת את עצמה איך לתאר,  אחרי זמן,  את ההתרשמות הראשונית שלה מחילמי,  אי אז:
"איך לתאר אותו עכשיו,  איפה להתחיל?  איך לזקק את הרושם הראשוני של אותן שניות רחוקות? איך לצקת את דיוקנו המוגמר,  העשוי שכבות על שכבות של צבעים,  בחזרה אל רישום העיפרון החפוז,  החיוור,  שרשמה העין כשנחה עליו לראשונה?"

אז הנה,  שוב:  עיפרון.  חפוז וחיוור.  יפה.

מודעות פרסומת

19 מחשבות על “ושוב עיפרון

  1. קראתי אותו בשנה שעברה, בחו"ל. האמת, גם אני זוכרת ממנו רק את רישום העיפרון הכללי, ורוב הסיפור לא הותיר עלי רושם כלשהו. רומן רומנטי, שאבלוני, מאכזב. כל כך אהבתי את הספרים הקודמים שלה, ובעיקר את הראשון, סמטת השקדיות בעומארג'יאן. הבטחה גדולה היא היתה.

    אהבתי

  2. מחייך פה. ישר גילגלתי לגוף הטקסט בחיפושי אחר תמונה של משהו שציירת. עבדת עלי!
    הקטע המצוטט באמת יפה. אבל מן נסתם לפי התרשמות שלך ושל מניפה, לא אקרא אותו כי הוא ההפך מכל מה שאני אוהב בספר (למרות שהוא אמור לדבר אלי, כן?). אני קורא שני ספרים בממוצע בשבוע, ואמש סיימתי את ״בית הסודות״ שהיה מקסים אבל לא מספק. היום אני חוזר אל בלזק אהובי שמשמש מזור בטוח לפצעי הספרותיים. איכשהו בשנים האחרונות לא יצא לי כמעט לפגוש יצירות מתורגמות חדשות שהצליחו למלא אחר ציפיותיי. מצד שני, אולי זה לא הם אלא אני.

    אהבתי

    • קראתי בינתיים רק שליש מהספר, אז ההתרשמות עוד לא מלאה. דווקא מעניין לקריאה. ובלזאק לא קראתי כבר שנים. שכחתי באיזה ספר זה היה, התיאור המפורט של הגילופים ברגלי שולחן כלשהו… מאוד מייגע. כבוד על סבלנותך.

      אהבתי

      • מכיוון שאיני יודע על מה את מדברת אני מנחש שקראת את התרגומים הראשונים של בלזק מהם הגיע לידיי רק אבא גוריו שהיה מתורגם לשפה מאוד מייגעת. התרגומים האחרונים, כצפוי וכראוי, מאוד נעימים לקריאה.

        אהבתי

  3. שוב ושוב אני שומעת את שם הסופרת הזאת וטרם קראתי דבר ממנה. נראה לי שהגיע הזמן…..
    אהבתי את החיבור לציור בעיפרון….גם אני אןהבת למצוא את עצמי במפתיע אצל אחרים….

    אהבתי

  4. את יודעת את דעתי על הספר. מילה פה, מילה שם, נחמד. אבל בגדול רחוק רחוק מיכולותיה השיריות המדהימות של כותבת מדהימה, שכתבה את החתונות שלנו. איזה פער. אני מאוד התאכזבתי.

    אהבתי

  5. גם אני כמוך לא אהבתי את המסרים הסמויים כביכול, עדינים כפיל בחנות חרסינה, הרבה ריפרפתי, אהבתי רק את התיאור שלה של ניויורק בחורף, ואני לוקחת ומאמצת זאת. גם את רעיון ציור הילד החולם אהבתי ויכולתי לדמותו בדימיוני, אבל לא אהבתי את המסר העבה שמסתתר בזה, זה נראה לי כמו ספרות מטעם. די הכרחתי את עצמי לקרוא, קראתיו לקראת מפגש קוראים כי הוא היה ברשימה יש הרבה אילוץ גם בתיאורים, כאילו נכתב לפי נוסחה, אף שכשרון התיאור שלה כשלעצמו נפלא בעיני.

    אהבתי

  6. לא קראתי אף אחד מספריה ומהתגובות למדתי שכדאי לקרוא כמה מספריה.
    .ציפיתי לראות רישום בעיפרון.
    ובלי שום קשר
    הנקודות בטקסט, לא באשמתי. לא יודעת מה הסיבה שבכל תחילת שורה מסתננת לה נקודה

    אהבתי

  7. גם אני אהבתי את המשפט שציטטת. לא קראתי ספרים שלה.. אבל את שם הספר סימטת השקדיות בעומריג'אן אהבתי והייתי לפעמים ממלמלת אותו בראשי 🙂 אחפש לקרוא.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s