מבפנים ומבחוץ

אני כבר יודעת מה מפריע לי בסגנון של דורית רביניאן בספר גדר חיה:  זה שהמספרת מתארת את עצמה כאילו היא צופה בעצמה מבחוץ. זה נשמע מתוחכם,  אבל זה לא הגיוני. למשל,  כשהיא כותבת על עצמה שפניה מעונות,  ואחר כך מוסיפה שעיניה "בורקות מן המאמץ",  וגם ש"עווית החיוך שקפאה בהקלה על שפתיי מתעקמת שוב" (עמוד 258).  וזה לא שהיא רואה את עצמה בראי   –  כי הראי מופיע רק אחר כך.

אני זוכרת שנתקלתי בשיטה הזאת גם בעמודים קודמים,  וגם שם לא אהבתי את זה.  גם כי זה לא אמין,  וגם מפני שיש בזה משהו אגוצנטרי עד כדי כך שזה כבר מוגזם.

אבל כל התיאורים הנ"ל מופיעים בספר בדיוק לפני האפיזודה של המחלה של המספרת,  והאפיזודה הזאת כתובה כל כך טוב,  באופן כל כך משכנע,  שכשקראתי אותה בנשימה אחת לפני השינה,  הייתי בטוחה שאני מתחילה להיות חולה בעצמי.

למזלי הייתי עייפה ונרדמתי די מהר,  למרות המחלה-לא-לי.

מודעות פרסומת

18 מחשבות על “מבפנים ומבחוץ

  1. נכון, זה נשמע לא אמין. למרות שבנסיבות מסויימות האדם כן מרגיש את הבעת הפנים שלו, או מסוגל לדמיין אותה. במיוחד כאשר היא מגיעה בניגוד למה שרצה להביע. למרות ניסיונותיי הרבים לשמור על ארשת שלווה, הרגשתי את העווית העצבנית שעיקמה את זוויות פי ולכן סוככתי על פני בידי, פן הסובבים בלה בלה וגו׳…
    בכל מקרה, טוב מאוד שהיית עייפה מדי מכדי להפוך לחולה משוכנעת.

    אהבתי

  2. אם הצלחת לשים את האצבע על מה שמפריע, אשריך. אני בעיקר כעסתי על הנושא הבנאלי, והטיפול הבנאלי לא פחות. אבל גם מה שאת אמרת 🙂 ועדיין, היא יודעת לכתוב.

    אהבתי

  3. אני נורא אהבתי את הספר הזה, בעיקר כי הוא היטיב לתאר (בעיני) את חווית ההגירה, אבל את בחברה טובה, כי כמעט כל מי שדיברתי איתו על הספר התעצבן ממשהו. וזה, מוכרחים להודות, איכות ספרותית בפני עצמה

    אהבתי

  4. פינגבק: עין עיוורת שרואה | עוד בלוגיעדה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s