אני כבר יודעת מה מפריע לי בסגנון של דורית רביניאן בספר גדר חיה: זה שהמספרת מתארת את עצמה כאילו היא צופה בעצמה מבחוץ. זה נשמע מתוחכם, אבל זה לא הגיוני. למשל, כשהיא כותבת על עצמה שפניה מעונות, ואחר כך מוסיפה שעיניה "בורקות מן המאמץ", וגם ש"עווית החיוך שקפאה בהקלה על שפתיי מתעקמת שוב" (עמוד 258). וזה לא שהיא רואה את עצמה בראי – כי הראי מופיע רק אחר כך.
אני זוכרת שנתקלתי בשיטה הזאת גם בעמודים קודמים, וגם שם לא אהבתי את זה. גם כי זה לא אמין, וגם מפני שיש בזה משהו אגוצנטרי עד כדי כך שזה כבר מוגזם.
אבל כל התיאורים הנ"ל מופיעים בספר בדיוק לפני האפיזודה של המחלה של המספרת, והאפיזודה הזאת כתובה כל כך טוב, באופן כל כך משכנע, שכשקראתי אותה בנשימה אחת לפני השינה, הייתי בטוחה שאני מתחילה להיות חולה בעצמי.
למזלי הייתי עייפה ונרדמתי די מהר, למרות המחלה-לא-לי.
בלוגיעדה 
נכון, זה נשמע לא אמין. למרות שבנסיבות מסויימות האדם כן מרגיש את הבעת הפנים שלו, או מסוגל לדמיין אותה. במיוחד כאשר היא מגיעה בניגוד למה שרצה להביע. למרות ניסיונותיי הרבים לשמור על ארשת שלווה, הרגשתי את העווית העצבנית שעיקמה את זוויות פי ולכן סוככתי על פני בידי, פן הסובבים בלה בלה וגו׳…
בכל מקרה, טוב מאוד שהיית עייפה מדי מכדי להפוך לחולה משוכנעת.
אהבתיאהבתי
אכן, עייפות מבורכת 🙂
אהבתיאהבתי
אני מסכימה עם אליפל….:)
אהבתיאהבתי
בעניין העייפות? גם אני 🙂
אהבתיאהבתי
אוי אותי זה היה מחרפן! יפה שאת מתגברת על זה. אגב תגובה דומה אני חווה ב"בית הקלפים" כשהוא מדבר ישירות למצלמה
אהבתיאהבתי
אוי, אני לא מכירה את הסדרה (סדרה?) הזאת. כבר רשמתי לפניי כמה פעמים שאני צריכה לעשות משהו בעניין.
אהבתיאהבתי
אני בעונה השלישית. הראשונה היתה מאד – אבל מאד – מוצלחת. השנייה פחות. השלישית בינתיים סבבה לגמרי. מומלץ
אהבתיאהבתי
אם הצלחת לשים את האצבע על מה שמפריע, אשריך. אני בעיקר כעסתי על הנושא הבנאלי, והטיפול הבנאלי לא פחות. אבל גם מה שאת אמרת 🙂 ועדיין, היא יודעת לכתוב.
אהבתיאהבתי
היא יודעת מאוד. האמת שדי נשאבתי לתוך הספר הזה. אולי זה בגלל שהחיים עצמם הם די בנאליים 🙂
אהבתיאהבתי
אשרייך שלא חלמת על זה. כי לפעמים גם זה עלול לקרות.
אהבתיאהבתי
נכון, אבל אני הייתי *ממש* עייפה 🙂
צנחתי כמו אבן נטולת-חלומות.
אהבתיאהבתי
הצחקת אותי עדה:)
אהבתיאהבתי
🙂
אהבתיאהבתי
אני נורא אהבתי את הספר הזה, בעיקר כי הוא היטיב לתאר (בעיני) את חווית ההגירה, אבל את בחברה טובה, כי כמעט כל מי שדיברתי איתו על הספר התעצבן ממשהו. וזה, מוכרחים להודות, איכות ספרותית בפני עצמה
אהבתיאהבתי
להתעצבן התעצבנתי רק מ"שיח האשמה", שעליו כתבתי בפוסט הזה:
מעבר לזה רביניאן פשוט יודעת לכתוב היטב, והספר מאוד מושך לקריאה. אני אפילו לא בטוחה שהוא בנאלי – כי סיפור אהבה כזה הוא לא מאוד נפוץ, עד כמה שאני יודעת. היות שלא קראתי שום דבר אחר משלה, לא התאכזבתי בכלל. להפך.
אהבתיאהבתי
עכשיו הסתקרנתי לקרוא את הספר 🙂
וטוב שצנחת כאבן לשינה מתוקה 🙂 זו אבן יקרה מאוד, ליפול כך לשינה 🙂 תעשי ביטוח 🙂
אהבתיאהבתי
לא צריך ביטוח, זה כמעט אף פעם לא קורה לי 🙂
אהבתיאהבתי
פינגבק: עין עיוורת שרואה | עוד בלוגיעדה