Snapshot

הגבעות ההן,  הגולשות אל הים.  האדוות הקטנות הקורצות בשמש.  העץ הבודד,  סחוף הרוח.  כל המקומות ההם אשר בהם חלפנו,  ועכשיו איננו בם.  איננו שם.  הרוח נשא את קולותינו.  מחה את צִלנו.  חלל הזמן-מקום אולי זוכר את שהיינו, וכבר איננו עוד.

scanעץ סחוף רוח0001

22 מחשבות על “Snapshot

  1. אני מרגישה זאת גם כן. לפעמים אני מנסה לצלם בעיניים, אם לא במצלמה, להגיד לעצמי במילים את החוויה, כדי שמשהו יישאר ממנה. ואהבתי את הרישום. תפסת את האווירה. הציפורים, הרוח בעץ, הים….

    אהבתי

  2. חלל הזמן-מקום חייב לזכור את שהיינו ואולי העץ שומר בין עלעליו. והשחפים נושאים בין כנפיהם לחלל אחר.
    אהבתי את הקלילות של היד הרושמת.

    אהבתי

  3. גם אני אהבתי את "איננו בם אבל הם בנו" – ונזכרתי גם בלאה גולדברג "מה יישאר – מלים, מלים כאפר" מתוך אהבתה של תרזה די מון.

    אהבתי

סגור לתגובות.