אז נגמר.
אולי עכשיו יירגעו גם הוויכוחים הנרגשים בפייסבוק על המצות ועל הכפייה הדתית. מדהים איך אנשים מבלבלים בין קיום מצוות לבין אמונה באלוהים (ובין שניהם לבין דבקות במסורת). מניסיוני, לא בהכרח יש קשר בין הדברים, ולכן הסטטוסים הלעגניים על מי ש"מאמינים בחבר דמיוני" הם לא רק מכוערים, אלא ממש לא שייכים לעניין. איך שלא יהיה, לא ויכוח תיאולוגי יפתור כאן את הבעיות, אלא הפרדה מוחלטת בין דת ומדינה, שתועיל לכולם – ובעיקר דווקא לדת.
לא משנה. ביעור חמץ לא עשיתי (אני שייכת למאמינים-למחצה שאינם מקפידים בקיום המצוות), אבל את הטקס המקביל דווקא קיימתי הבוקר. כלומר, בארוחת הבוקר בלענו את המצות האחרונות שנותרו לנו (אנחנו מחובבי הקרשים הללו. חיסלנו שניים וחצי קילו פלוס חבילת מילואים קטנה, ולא נודע כי בא אל קרבנו); בהמשך היום נאכל את המרק עם יתרת הקניידלעך (מזג האוויר החיובי משתף פעולה); ואחרי ארוחת הבוקר יצאתי לציד פירורים ברחבי הבית. לא ייאמן לאילו מקומות מסתור הגיעו הנ"ל, ובאילו כמויות. אשר על כן ניגבתי, שאבתי, ניערתי, טיטאתי ושטפתי חדרים נבחרים. ועל אף חיבתי העזה למצות, אני חייבת להודות בהקלה: גם לחם אפוי ומלוכד כהלכה, עם שמרים ושאר חומרי דבק והתפחה, זה לגמרי לא רע.
חבר דמיוני. אהבתי. 🙂
אהבתיאהבתי
המונח "חבר דמיוני" הוא לא שלי, רק ציטטתי מפייסבוק.
אהבתיאהבתי
הלעג ההדדי והניסיונות לשייך אנשים לקבוצות ומסגרות, פושים בכל חברה על כל חלקיה. החברה לא אוהבת את אלה שלא עומדים בשורה ישרה ולכן מונעת מהשונים להיות שורה משל עצמם. זה פסדר, כשמתבגרים, מתרגלים. ואם מסתכלים נכון, מגלים שזה אפילו משעשע. אפשר להתנחם בכך שלפנים כל מי שלא נכנס למסגרת, הוכרז מטורף ונכלא במוסד איום כלשהו והיום הוא רק נחנק בתוך אוקיינוס של טימטום חברתי.
לפעמים נדמה לי שאם חס וחלילה העולם היה הופך לכזה שמאפשר לכל אחד לחיות את חיו מחוץ לשבלונה חברתית, אם הוא היה מוותר על מלחמות של אגו ותחרותיות, מוותר על התנשאות ולמד ענווה וספק, אנשים לא היו מוצאים לעצמם מקום בו ומפנים את מקומם לחייזרים.
אהבתיאהבתי
הצרה היא שיש כל כך הרבה קבוצות ומסגרות, וכל אחת מהן כל כך עצבנית ואגרסיבית, שהראש מסתחרר.
אהבתיאהבתי
כל אחד בוחר לעצמו איזה מצוות לעשות ואיזה לא. יש כל כך הרבה, שאני לא מאמינה שיש מישהו שמצליח לעשות את כולן…ואני גם לא מאמינה וגם לא עושה שום מצווה שאינה מסתדרת לי עם השכל הישר. ומכיוון שאני לא אוהבת מצות, גם אין לי בעיית פירורים…
אהבתיאהבתי
זו דרך אלגנטית להימנע מפירורים (:
אהבתיאהבתי
צחקתי מהפוסט שלך והתגובה של אליפל 🙂 אז על זה מדובר? אני כל כך מנותקת-חדשות. ראית את התמונה שיעקב זנדמן שם בפייסבוק? עם הנרי ה-8 או מישהו כזה, ופרצופו של (שר התחבורה?) והכיתוב "אם אין תחבורה ציבורית, סעו ברכב פרטי".
חוץ מזה גם אנחנו אוהבים מצות בבית. מזל שזה רק פעם בשנה. נראה לי שאת מאמצת לעצמך את המצוות הכייפיות 🙂
ואחרון – בדף ששמתי לעצמי באתר היכרויות מסוים כתבתי בסעיף של "טוב/ה ב": גידול פירורים.
אהבתיאהבתי
דיברו הרבה במהלך הפסח על כפיית-אי-אכילת-מצות. רק מוזר לי שבמקום לדבר על הצורך (לדעתי, ההכרח) להפריד בין דת ומדינה, התחילו להתווכח על השאלה אם יש או אין אלוהים.
זה חמוד, גידול פירורים (:
אהבתיאהבתי
אופס, טעות ניסוח שלי: דיברו על כפיית אכילת מצות, או כפיית אי אכילת לחם.
אהבתיאהבתי
צריך לעשות ביעור כשר לפסח, למרות שמדובר רק ב 7 ימים.
בהשוואה ללחם, למצות יש הספק לא רע בשבוע בלבד. הלחם זקוק לשנה שלמה כדי להדביק את הפער.
אני כמעט ולא אוכלת מצות כמות שהן, אבל בפשטידות חביתות ולביבות הן מככבות.
אהבתיאהבתי
זו באמת בעיה: אני שונאת פירורים, אבל מאוד מאוד אוהבת מצות. כמו שיעל כתבה למעלה – זו מצווה כייפית (:
אהבתיאהבתי
גם אני חובבת מצות
ופירורים לא כל כך, פוסט עם הומור למרות הנושא הרציני .
אהבתיאהבתי
אבל עכשיו אני קצת עצובה: כבר אני מתגעגעת למצות, ולא נשארה לנו אף אחת . אם כי אולי מוטב כך (:
אהבתיאהבתי
אוהבת מאד מצות, השנה לא נגעתי (פרט לטיפ טיפה שהתבקש תוך כדי קריאת ההגדה). בהחלט מקור בלתי נדלה לפירורים. אני נמנעת גם מלחם (ראיתי פוסט בפייסבוק שקלוריות הן חיות קטנות שחודרות לארון בלילות ומקטינות את הבגדים). יש לי חברה דתיה שבימים שלפני פסח אוכלת בבית רק פיתות כי הן לא עושות פירורים וכך קל יותר לשמור על הניקיון וביעור החמץ…הראש ממציא פטנטים.
אין ספק שהדת מצליחה להוציא מהאנשים את הכיעור הרב ביותר – בין אם זה לפשפש בתיקים של אנשים בכניסה לפארק ובין אם זה לערוף ראשים – או שיותר נכון, האנשים משתמשים בדת כתירוץ לעשות את המעשים הכי מכוערים.
את גם צודקת שיש הבדל בין אמונה לקיום מצוות, ואוסיף על כך – שיש כל כך הרבה מצוות שהן ממילא מצוות מוסריות שבין אדם לחברו…שלא חייבים להיות שומרי מצוות כדי לקיים אותן.
אז אחרי-פסח-שמח לך עדה 🙂
אהבתיאהבתי
האמת שאני מאמינה שגם בלי דת, אנשים מסוימים ימצאו תירוצים לעולל דברים איומים. נהוג להאשים את הדת, אבל בדיוק חשבתי על זה: הרציחות הגדולות ביותר במאה העשרים, למשל, לא נעשו בשמה בכלל. איך שלא יהיה, לא אהבתי את הכיוון שאליו נותבו הוויכוחים האינטרנטיים בשבוע החולף: במקום לדון בשאלות חוקתיות של יחסי דת ומדינה, התחילו לחלק ציונים (נמוכים) למי שמאמינם באלוהים. זה נראה לי מופרך לגמרי. לא פלא שאף בעיה לא נפתרה.
אחרי-חג-פסח-שמח גם לך (:
אהבתיאהבתי
זה בדיוק מה שחשבתי כשכתבתי לך: הדת היא רק תירוץ
אהבתיאהבתי
יותר ויותר אני שמחה שאין לי פייסבוק. נשמע לי כמו פירורי רוע. וכאלה קשה מאוד לטאטא ולסלק.
אהבתיאהבתי
סלעי-רוע. ויש תחרויות, מי יותר שנון, עוקצני ומרושע.
אבל, לזכות פייסבוק ייאמר, יש בו גם דברים אחרים.
אהבתיאהבתי
אין שום טעם בוויכוח על דת בפייסבוק או מחוצה לו. את הזמן הזה יש להקדיש למשהו יצרני באמת כמו חיפוש פירורים. אחרי החגים שמח!
אהבתיאהבתי
האמת היא שאין טעם להתווכח בפייסבוק על שום דבר רציני. בעיניי – זו לא הפלטפורמה המתאימה.
אחרי חגים שמח גם לך!
אהבתיאהבתי
אהבתי את זה שיש לך מנהגי סיום פסח, ושאתם מחסלים את שארית המצות – אצלי תמיד נשארות כמה שאני שוכחת מהן, ומגלה אותן כשמגיע פסח שוב (ולצערי זורקת, כי מצות לא נשארות טריות במשך שנה).
וכן, הלעג הזה מאד מעציב, וממש לא עוזר לכלום. (וגם כפיה דתית לא עוזרת לכלום, לדעתי.)
אהבתיLiked by 1 person