בשוליים

בצפירה של שמונה בערב עמדתי ליד החלון.  הכול היה שקט בחוץ.  לא נשמע שום קול מלבד הצופרים האיומים האלה שמנסרים את האוויר החשוך וחוברים זה אל זה מכל הכיוונים. שום דבר לא זז ברחוב ובכביש ובבניין שלידנו.  אפילו הציפורים שתקו,  למרות שבדרך כלל צפירות מבהילות אותן.  אולי זה משום שכבר ישנו ולא התעוררו.  אף כי איך אפשר שלא להתעורר.

ורק כלב אחד מעבר לרחוב נבח שוב ושוב,  ובעצבנות,  וגם כשנגמרה הצפירה המשיך לנבוח והשפיע מאי-השקט שלו על כל הכלבים שבסביבה. והם בתורם העבירו את בשורת הנביחות המבוהלות מבית אל בית,  מקצה הרחוב ועד קצהו.

מודעות פרסומת

12 מחשבות על “בשוליים

  1. מעניין אם הכלבים נובחים בשל הפחד מהצפירה או שאולי הם מרגישים את הכאב הגדול ונובחים לאות הזדהות.
    פעם ספרו לי שכלבים שבעליהם נוטים למות, בוכים ומייללים כי הם חשים שקיצם קרב.
    לא זכור לי אם בזמן מבצע "צוק איתן" הם נבחו בהישמע האזעקות.

    אהבתי

    • אני לא זוכרת אם באזעקות, כי בכל אזעקה היינו טרודים בעניינינו ולא שמנו לב, אבל הכלבה של השכנים שמעה כל בום ממרחק, אפילו אם חלש, והגיבה מיד.

      אהבתי

  2. הכלב של השכנים אצלנו נובח גם בלי צפירה. כל יום, בערב, משהו מעורר אותו והוא נובח. שעות. ואתמול בצפירה עמדנו במרפסת, ניסינו לראות איך מגיבים בכפר ערבי לעניין. והיתה מוזיקה שעלתה מאחד הבתים שהושתקה כשהצפירה החלה, וחזרה אחריה.

    אהבתי

    • לא ידעתי שיש צפירה בכפרים ערביים. וזה נוגע ללב שהמוזיקה הושתקה. הייתה לי פעם שיחה ארוכה עם תלמידיי בכיתת דוברי הערבית בנוגע למה שהם עושים בזמן הצפירה. היו תשובות מאוד מעניינות, חלקן מעוררות כבוד.

      אהבתי

  3. אני אכן מרחמת על הכלבים הצפורים וכל השאר. על הילדים שנבהלים, והאמת, גם עלינו שמתכווצים כל פעם מחדש.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s