כלת השמחה

בעצם אין טעם שאכתוב שוב על חרמות. כבר דשתי בזה מספיק.  רק אעיר שחרמות עושים שימוש בלחץ קבוצתי,  שהוא אחד הדברים שאני בזה להם ביותר.  ואין כוונתי ללחץ קבוצתי כלפי המוחרמים,  אלא דווקא כלפי מי שלא מת להצטרף למחרימים,  אבל מצטרף בכל זאת כדי שלא יגידו עליו דברים רעים.  זו בעיניי תמצית הגועל נפש,  שעושה שימוש בחולשה הפחדנית של בני אדם, ולא אשתתף בשום פעילות שנסמכת על זה,  ולא אכפת לי מה יגידו עליי.

הדבר השני שרע בחרמות הוא שהם בגדר עונשים קולקטיביים,  ואני לא חסידה גדולה של הקולקטיב.  והדבר השלישי שרע בהם הוא שהם גורמים לקבוצה המוחרמת להסתגר ולשלוף קוצים מיותרים,  ולהפוך לקנאית וקטנונית ותוקפנית אפילו יותר ממה שהייתה קודם  –  וזה לא הישג גדול בשביל אף אחד.  וכאן בדיוק אני מגיעה סוף סוף לכלת השמחה.

מירי רגב אף פעם לא הייתה כוס התה שלי.  זו הייתה בחירה אומללה למנות אותה לתפקיד שרת התרבות.  אבל במדינה שבה הנשיא לשעבר הורשע באונס,  וראש הממשלה הקודם בדרכו לבית הסוהר,  וכנגד כך וכך פונקציונרים בכירים לשעבר מתנהלים משפטים או  חקירות,  ולפחות שר האוצר הקודם לא הבין כלום בכלכלה   –  ובכן,  יחסית לכל הנ"ל ולעוד רבים אחרים,  מירי רגב היא הקטנה שבצרותינו.  ההתנהגות שלה והקטטות בינה לבין האמנים הן אכן נושא סקסי מאין כמוהו,  וזו גם הזדמנות נהדרת בשביל אמנים אחדים להרגיש שוב שהם נרדפים עד צוואר ומועמדים להגליה למחנות ריכוז    –  אבל לעצם העניין איש אינו סותם את פיותיהם,  להפך,  ותעיד על כך סדרה שלמה של אמרי שפר שהפיקו הנ"ל בימים האחרונים באין מפריע.

לא שמירי רגב מדברת יותר יפה מהם.  אלא שממי שבנתה את הקריירה שלה על עממיותה,  לא היו לי ציפיות אחרות.  מאמנים ואנשי תרבות ורוח,  לעומת זאת,  יש לי ציפיות גבוהות למדי.  אני יודעת שרבים מהם סבורים שכוחם באותנטיותם,  ושככל שיהיו תוקפניים יותר,  זה יהיה אמנותי ואמיתי יותר –    אבל,  מה לעשות,  אני חושבת שהם טועים.

עוד מילה על נאום הלחם והשעשועים.  זו אכן הייתה נפילה מביכה של מירי רגב,  והיו מי שמיהרו כמובן לעוט עליה כמוצאי שלל רב.  אבל לי דווקא נדמה שזו הייתה טעות שבתום לב.  אולי חשבה רגב על הפתגם הסיני המפורסם על הלחם והפרח (תנו לי לחם כדי לחיות,  ופרח כדי שיהיה בשביל מה לחיות).  אז כן,  זה בלבול מביך,  ושרת תרבות הייתה אמורה לגלות בקיאות מרשימה יותר בהיסטוריה וכו'.   אבל בכל פעם שאנשים מתגוללים על חוסר התרבות וההשכלה של אחרים,  אני תמהה על הסטנדרטים המקִלים שבהם הם שופטים את עצמם.

שמעתי אמנית אחת מסבירה שרוב האמנים הם שמאלנים משום שהם מלכתחילה אנשים שרגישים יותר לסבל הזולת.  אני לא אתחיל לפרק את האמירה הזאת לכל מרכיביה הבעייתיים (גם משום שאינני זוכרת את הניסוח המדויק שלה),  ורק אביע את תמיהתי על האופן הבלתי-רגיש-בעליל שבו טיפלו חלק מן האמנים בפרשת מירי רגב (מהרגע שבו נכנסה לתפקידה,  עוד לפני שהספיקה להצהיר או לעשות משהו).

ועוד שמעתי אתמול את שרית וינו אלעד קוראת לכולם  –  לכולם   –  להרגיע (והיא כנראה לא הראשונה שאמרה את זה).  אני חושבת שראוי להאזין לעצתה.  כי ההתכתשות הנוכחית עוסקת בכסף יותר מאשר בתרבות/אמנות,  ויותר מכל היא מזכירה לי קרבות בוץ    –  ובעיניי,  כל המשתתפים בשכאלה אשמים.  כדאי אפוא שיצאו מהשלולית,  כולם,  ויתרחצו ויחליפו את בגדיהם,  וישבו בצד  לרגע,  ויחשבו בשקט מה לעשות עכשיו.

ואז שיתחילו מההתחלה,  ובטונים נמוכים יותר.

מודעות פרסומת

24 מחשבות על “כלת השמחה

  1. בזכותך גם יש לי מושג על מה שמתרחש בשלולית הגדולה שבה אני מתגוררת 🙂
    חוץ מזה הלוואי שהייתה לכנסת הזאת גננת שתעשה קצת סדר ותגיד למשתתפיה שישבו בצד וידברו ביניהם עד שישלימו ולפני זה הם לא חוזרים לפעילות או לחצר עם כולם (בזמנו הגננת של הילדים שלי עשתה כך, כל שני ילדים שרבו ביניהם נאלצו לשבת ביחד על ספסל נפרד בחצר ולהישאר שם ולדבר על מה שקרה עד שישלימו ויאמרו לה לאיזה מסקנות הגיעו ורק אז הורשו לחזור לפעילות).

    אהבתי

  2. ברקורד הקצר של הבלוג שלי בוורדפרס יש כמה וכמה התבטאויות בזכות מירי רגב. ועדיין, כאשר אומרים לי כיוצר שבעוד חודש אדע מה מותר ומה אסור לי לכתוב, זה מדליק אצלי את כל הנורות האדומות ומקפיץ את הפיוז. תיאוריית הקונספירציה שלי, שאת יכולה להיות שותפה לה או לא, היא שרגב הוצבה בתפקידה בדיוק משום שאין לה שום הבנה לתפקיד שרת התרבות, ושום התאמה לתפקיד, כדי להיות מסך עשן כאשר נעשים דברים אחרים. את יכולה להסכים לתיאוריה או לא. אבל על מידת אי התאמתה של האישה לתפקידה, ועל הסכנה שיש בהצבת צנזורית על הקופה הציבורית שהיא צינור החמצן של התרבות בארץ, נראה לי שאין ויכוח של ממש.

    אהבתי

    • hear, hear. למעט הקטע על ההתבטאויות החיוביות בזכותה. אין לי שום אמפתיה לסגנון או לתכנים של דבריה או מעשיה. אין דבר אחד שעשתה או אמרה שמעורר בי אהדה או הבנה.

      אהבתי

    • דבר ראשון, אם אתה מאמין שהצבתה בתפקיד היא רק כדי שלא ישימו לב לדברים אחרים שמתרחשים, הרי שמכך אמור לנבוע שבין כך ובין כך אין שום חשיבות למה שהיא אומרת, ואין טעם להגיב לה בפראות ובכך לגרום למסך העשן להיות אפילו סמיך יותר.

      דבר שני, במשך שנים שמעתי שתקציב התרבות בארץ הוא נמוך עד כדי חרפה, על כן מפתיע אותי להיווכח פתאום שהוא יכול היה לשמש אי פעם כצינור חמצן. הייתכן שהדיווחים הקודמים לא היו מדויקים?

      דבר שלישי, על אי התאמתה לתפקידה נדמה לי שכתבתי בפוסט באופן ברור למדי. הצרה היא שהיא לא היחידה – לדעתי ראש הממשלה בכבודו ובעצמו אינו מתאים לתפקידו, ועוד רבים אחרים מהסובבים אותו. מירי רגב רק קולנית והמונית יותר, אבל בוודאי לא חשובה או רבת השפעה יותר.

      דבר רביעי – בכל הנוגע למימון כספי צריך לזכור תמיד שכל גוף מממן אינו נקי מאינטרסים. לא נעים להודות בכך, אבל אני מאמינה שזו אמת כללית. השאלה איננה מה מותר לך לכתוב, אלא מי יממן את כתיבתך, אם בכלל. רואי השחורות צופים שהמצב הזה ישתנה לרעה עד כדי כך שגם ישליכו אותך לבית סוהר על מה שאתה כותב. אולי. ואולי לא.

      Liked by 1 person

  3. הפעם אני חוששת שאני לא מסכימה איתך. מירי רגב היא סימפטום של תופעה שאני ממש מפחדת ממנה, ולו רק מן הסיבה האגואיסטית לגמרי שברור לי שהאקדמיה היא הבאה בתור. אני מתקשה להבין אנשים שמדברים בסיסמאות על תחומים שהם לא מבינים בהם דבר, רק על סמך איזה טרנד עממי שעליו הם רוכבים. השאלה כמובן חוזרת לסוגיית ה'מי קובע', ובעניין התרבות (ויפה עמדה מרית בן ישראל על ההבדל בין תרבות ובין בידור. ומירי רגב מדברת על בידור ולא על תרבות) על אחת כמה וכמה. מי קובע מה תרבות, מה ראוי לסבסוד? יש פה שאלה עקרונית שראוי לדון בה. אבל אי אפשר לתת לאדם שלא מבין בזה כלום (וכן, מירי רגב לא מבינה בתרבות דבר) להחליט החלטות עקרוניות על מימון ועל ייבוש. אני רואה כבר את השלב הבא שבו מחליטים איזה מוסדות אקדמיים מקבלים מימון ואיזה לא על סמך המאמרים שמפרסמים החוקרים בהם, או, גרוע יותר, על סמך העצומות שעליהן החוקרים חתומים. צמרמורת.

    Liked by 1 person

    • אני חושבת שבכנסת הנוכחית יש הרבה סימפטומים של תופעות מפחידות מאוד, ומירי רגב בעיניי היא לא המפחידה מכולן. האקדמיה, אגב, איננה בתחום השיפוט שלה כלל.

      הממשלה הזאת – וגם הקודמת – כוללת לא מעט אנשים שממדברים בסיסמאות על תחומים שהם לא מבינים בהם דבר. האם שר האוצר הקודם הבין בכלכלה? האם שר החוץ הקודם הבין משהו בדיפלומטיה? מה יש בה, במירי רגב, שהיא שרה זוטרה יחסית, שמושך אליה כל כך הרבה אש? האם אלה רק נימוקים ענייניים?

      Liked by 1 person

      • שרים אינם בהכרח אנשי מקצוע. גם שר האוצר שקדם ליאיר לפיד היה פילוסוף. לא זו הנקודה. השרים צריכים לנהל את אנשי המקצוע, ולקבל החלטות על סמך השיקולים המקצועיים וסדר העדיפות שהם מכתיבים. אין לי בעיה עם האמירות של רגב על העדפת הפריפריה והעברת תקציבים לתרבות אליה. זה בסדר. יש לי בעיה כשהיא מתחילה להחליט החלטות מקצועיות שנובעות מפופוליזם זול ורעשני. אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל אני מסכימה עם גילה גמליאל והביקורת שלה על רגב. הפחד שלי כאמור הוא שזה קצה הקרחון. שיחליטו איזה מוסדות מתקצבים או לא על סמך מאמרים פופוליסטיים בעיתון וטוקבקים. אין לנו באקדמיה סיכוי.

        אהבתי

  4. גם אני חוששת מאד ממירי רגב. היא כבר הראתה מה היא מתכוונת לעשות בכך שהודיעה שתמנע מלממן את התאטרון הערבי בחיפה. משמעות הדבר סגירת התאטרון. ההמשך היה לחץ על סינמטק ירושלים לבטל הקרנת סרט. עד עכשיו שרי התרבות לא העזו לעשות דברים כאלה. לימור לבנת איימה, עצבנה, אבל לא סגרה. מירי רגב אמרה שהיא תפסיק לממן כל יצירה שעושה דלגיטימציה של המדינה. למה בדיוק היא מתכוונת? האם סרט כמו "שלטון החוק" שיש בו ביקורת קשה על מערכת המשפט בשטחים יעבור את ההגדרה הזו שלה? אני מאד חוששת שלא. גם לי יש צמרמורת

    אהבתי

    • בינתיים היא רק מאיימת. היא שרה זוטרה למדי בממשלה מאוד חלשה, ולא ברור כמה מכל האיומים היא בכלל יכולה להוציא לפועל. אבל אם רוצים להיאבק בה, צריכים לחשוב על דרך אחרת. לקרוא לה 'בהמה' לא נראה לי דרך אפקטיבית.

      אהבתי

  5. לפעמים נדמה לי אנשי התרבות והאמנות במדינה שלנו חיים בבידוד ממה שקורה כאן. וחבל. ההתבטאויות שלהם אומללות ורק מקצינות ומבצרות כפי שאמרת את הצד שכנגד. אבל מינויים כמו של רגב כל כך צורמים לי שאני כבר לא יודעת לאן נגיע אם נמשיך כך להתדרדר הלאה והלאה עד פי התהום. אגב ראיתי קריקטורה בה נתניהו נשאל מהי אמנות לדעתו. והוא אמר שאמנות היא להעביר את משק הגאז לטייקונים בזמן שכולם עסוקים עם מירי רגב…

    אהבתי

    • הקריקטורה הזאת מבטאת את דעת רבים. גל אמיר כתב על כך בתגובתו למעלה, וגם בבלוג שלו. ייתכן שזה אמנם פשר המינוי המוזר, אינני יודעת. אם אכן כך, מסתבר שלנתניהו יש הרבה יותר שכל ממה שחשבתי, אבל חבל שכולם משחקים כך לידיו – ובכלל הייתי מעדיפה שהוא יעשה בשכלו שימוש אחר.

      אהבתי

  6. היא אשה מאד לא נעימה, בלשון המעטה. לא שזה מצדיק את ההתבטאויות האומללות של האמנים, אבל הם מרגישים שהם נלחמים על פרנסתם ועל חופש הדיבור. מול אשה שמייצגת מערכת נוקשה ותוקפנית.

    אהבתי

    • יכול להיות שהיא 'לא נחמדה', אבל לא נראה לי שהם נלחמים על פרנסתם. בשלב זה הם גם לא ממש נלחמים על חופש הדיבור, אם כי אני מבינה את החשש שלהם שזה עלול להידרדר לכיוון הזה. הצרה היא שדומה שגם היא וגם הם לא מבינים שזה לא עניין אישי, אלא עקרוני, ואופן הטיפול של שני הצדדים בעניין העקרוני הזה הוא הגרוע ביותר שאפשר להעלות על הדעת.

      אהבתי

  7. אני מאמינה באמצע, לא התלהמות כמו של רגב ולא הקצנה כמו הקצבה ממשלתית להצגות של רוצחים. כל הצווחות ה'תרבותיות' האלה מגוחכות אך גם עצובות בעיני

    אהבתי

    • אז זהו שבעניין 'הצגות של רוצחים' לא הצלחתי לרדת לשורש העניין. לא מצאתי בשום מקום מידע ברור על ההצגה, מחברה, תוכנה והמסר שלה. אפילו לא ברור לי באיזו שפה מדברים בה – ואם זו ערבית, איך חשבו שתלמידי תיכון יהודים יבינו מה מתרחש על הבמה. או שאולי בכלל נועדה לבתי ספר ערבים? אני מגששת כאן באפלה, כי יש המון צעקות אבל אף אחד לא מסביר כלום.

      ובהקשר הזה אני נזכרת כל הזמן בסרט 'מאחורי הסורגים', שאותו ראיתי יחד עם כל תלמידי בית הספר שלי כשהייתי בתיכון. מוצג בה מחבל פלסטיני באור חיובי למדי. יש להניח שהסרט נכלל אז ב'סל התרבות', ואני לא זוכרת אם היו ויכוחים בעניין או לא – אבל למיטב זכרוני, לא אני שילמתי תמורת הכרטיס. כלומר, מישהו מימן את זה. אבל האם נגרם לי ולתלמידים האחרים נזק מן הצפייה בו? האם הפכנו בשל הצפייה לתומכים בטרור? או שאולי למדנו את מה שלומדים גם בהזדמנויות אחרות: שלכל אדם יש נרטיב ויש סיבות ויש צדדים אנושיים באופיו גם אם עשה דברים נוראים. זה לא מפחית מחומרת הפשעים שלו, זה רק מציע עוד זווית להתבונן בו. והתבוננות איננה דבר מזיק בשביל אף אחד.

      בלי קשר – ראיתי את כל התגובות שהשארת, הגבתי על חלקן, ושמחתי שחזרת לקרוא לאחור. תודה.

      אהבתי

  8. אני לא יודעת מספיק על הסיפור עם מירי רגב כדי להגיב על זה (ויש לי הרגשה שאני לא מפסידה במיוחד…) אבל מאד מסכימה אתך בעניין חרמות והלחץ הקבוצתי המגעיל. לחץ קבוצתי זה אחד הדברים השנואים עלי במיוחד. אנשים נסחפים כל כך בקלות שזה מפחיד.

    אהבתי

    • זה איכשהו מעורר מחשכים מאוד פחדניים שיש כנראה אצל כולנו. לכן אני שונאת את זה.
      ובאמת את לא מפסידה… אפילו הנשיא לא הצליח להרגיע את השערורייה, למרות שבאמת ניסה.

      Liked by 1 person

  9. אני חושב, שהנקודה האמיתית היא בירור זכותה של המדינה לא לתמוך במי שיוצא נגדה. תחת איצטלה של נאורות, נוצר מצב שחברי כנסת של המדינה יוצאים למשטים לעזה, מתבטאים נגדה, ופועלים כמרגלים נגדה (עזמי בשארה). באותו האופן, תחת האיצטלה של אמנות, נכתבים מחזות וסרטים המהללים כאלו שיצאו בפועל נגדה. ועדיין, צריך לשים לב, המדינה לא אוסרת על העלאת המחזות, רק מסרבת לשלם כסף תמורת הזכות הגדולה הזו, שיטיחו רפש בפניה. גם בתחום הזה – כמו בתחומים רבים אחרים – "בעל המאה הוא בעל הדעה". זו מציאוּת חיינו. כרגע, יש בפני כל היוצרים האלה ברירה פשוטה: תגיד מה שאתה רוצה, בלי לקבל כסף מהמדינה – או שאתה מעדיף לקבל כסף, ולהתחשב בדעתו של המממן. האמנים הללו רוצים גם תלתלים וגם קרחת: גם להשתלח במדינה, וגם לקבל ממנה תמיכה כספית שתתמוך בהשתלחות הזו. מעניין כמה מהם יוותרו על הכסף, ויעדיפו לדבוק באמנות שלהם…
    ולעניין ההתאמה לתפקיד: זו הפכה מגמה, שנועדה למנוע ממתחרים פוטנציאליים לפרוש כנפיים, באמצעות שיבוצם לתפקיד הכי בלתי מתאים להם. איני רואה הבדל בין מירי רגב (צנזורית כשרת תרבות), יובל שטייניץ (פילוסוף כשר אוצר), ליצמן (חרדי, שדואג רק למגזר החרדי, כשר בריאות בפועל) ועמיר פרץ (איש חברתי-כלכלי כשר ביטחון). כולם שובצו, בכוונה תחילה, לתפקידים שלא מתאימים להם. גם יאיר לפיד שובץ כשר האוצר מתוך כוונה להכניסו למלכודת. ולאחר שלפיד גמר ללמוד להתגלח על הזקן שלנו והתחיל לפרוש כנפיים – פוטר ממשרתו במחיר פעוט של הליכה לבחירות… לדעתי, את צודקת: הכי בלתי מתאים לתפקידו הוא ראש הממשלה שלנו. מאד מצער, העניין הזה.

    אהבתי

    • צריך להבחין בין המדינה לבין הממשלה. יש מקום לשקול אם המדינה באמת אינה צריכה לממן אמנות הקוראת תיגר על מדיניות הממשלה. גם אמנות אופוזיציונית עשויה להיות בעלת ערך.

      אשר לסירוב לשלם בלבד, שאינו מלווה באיסור להציג – אתה צודק. האמנים, מצדם, יטענו שזה סוג עקיף של צנזורה (שהרי הם זקוקים למימון), וגרוע מזה, זה יכול עוד להידרדר לצנזורה של ממש. לפי ההכרזות של המדינה כרגע, אני לא יכולה להבטיח לך שזה לא יידרדר.

      אשר לוויתור המומלץ על מימון – יש בזה משהו: 'חופשי זה לגמרי לבד', כתבה ענת פרי בבלוג שלה, ובצדק. ונכון שכל בעל מאה (לא רק ממשלה ימנית) הוא גם בעל דעה ובעל אינטרסים, וכך גם כתבתי בתגובתי לאבו אלמוג, למעלה.

      אשר לחוסר התאמה לתפקיד – אולי אכן קונספירציה (שוב), אבל לי נראה יותר שמדובר בחוסר ברירה. שהרי כשמסתכלים על הממשלה הנוכחית מסתבר שהמבחר איננו מרשים במיוחד.

      אהבתי

      • המבחר המנהיגותי הבלתי מרשים הוא הרעה החולה של מדינת ישראל. זה לא רק המבחר הבלתי מרשים בממשלה – זה גם המבחר הבלתי מרשים בקרב כלל הפוליטיקאים. בוז'י הרצוג היה צריך לנצח את הבחירות האחרונות גם ביושבו בבונקר אטוּם, בלי להגיד אף מילה. ביבי, במעשיו בכל השנים האחרונות, כבר עשה עבור בוז'י את כל העבודה. אלא שמסתבר, שהמגנטיות החייתית והכריזמה הנשפכת של הרצוג גרמו לו להפסיד גם בקרב שאי אפשר היה להפסיד בו…
        אני מאמין שביבי גיבש, עם השנים, תובנות חדשות: שום דבר אינו חשוב, פרט להישארותו על כס השלטון. אני לא חושד בביבי שהוא טיפש. להיפך, אני חושב שהוא הפוליטיקאי הכי משופשף והכי תככן בסביבה. פוליטיקאי מצטיין – אבל מדינאי עלוב. טוב בבחישה בפוליטיקה המקומית, ונכשל בכל מה שבאמת חשוב למדינה. בכל מקרה, כמו שנאמר, "הכל אישי". כי, לפי התקשורת, הסיבה שעילוי כמו אורן חזן הגיע למעמדו, נעוצה בעובדה שהוא התמודד במשבצת "הצעירים" מול עוזרו של פייגלין. היה הרבה יותר חשוב לביבי להרחיק את פייגלין ממוקדי הכוח – מאשר לבדוק בציציותיו של אורן חזן. כך נכנס חזן לרשימת ה"מומלצים" של ביבי, ולכנסת ישראל. רבים מהמניעים של ביבי נותרים עלומים. אני סבור, שבדיקה מעמיקה תגלה – כמעט תמיד – אינטרסים אישיים שלו, העומדים בבסיס החלטותיו. הוא הפך לשליט ציני, שמעוניין לעשות את מה שהוא רוצה, בלי שאף אחד יפריע לו. כך, למשל, ביבי הוא שיחליט לבדו על עתודות הגז של מדינת ישראל. בלי שר האוצר, שפרש מהעניין בגלל חברות אישית עם מימון. בלי הממונה על ההגבלים, שהוגבל בעצמו ופרש. ואפילו בלי כל התערבות של בנק ישראל (פלוג הודיעה לאחרונה, שהיא אינה מעורבת ושאף אחד לא שואל לדעת בנק ישראל בעניין). בקיצור: ביבי יחליט לבד. הניסיון מלמד, שהוא יחליט באופן גרוע…

        אהבתי

        • אני לא בטוחה שהרצוג היה יכול לנצח בקלות כזאת. חשבנו כך בגלל סקרים כאלה ואחרים, אבל הם כנראה לא שיקפו את המציאות. ונדמה לי שאני זוכרת שהתווכחנו כאן, בבלוג הזה, על העיסוק הבלתי פוסק בשרה ובבקבוקיה, למשל, ושכתבתי לך אז שהעיסוק הזה לא בהכרח יזיק לנתניהו. וכך אמנם קרה: מצביעי הליכוד הרגישו שרודפים את נתניהו על שטויות (ובמקרה של הבקבוקים, אני יכולה להבין את הרגשתם), והצביעו כפי שהצביעו.

          אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s