בגנון

הרשת היא מקום מצוין בשביל לבחון תופעות אנושיות טיפוסיות בזעיר אנפין:  בין הדברים הרבים (ובחלקם טובים) שיש בה, היא מציעה גם מיקרוקוסמוס של הֶבֶל בזעיר אנפין. הנה,  למשל, אופנה מוזרה שמתגלה לאחרונה בפייסבוק בתדירות מתגברת:  אחת  לכמה חודשים (או שבועות) פונה מישהו מן ה'חברים' לכל 'חבריו' שם,  בסטטוס שקשה שלא לפרשו כתוקפני במקצת,  ומבקש מהם משהו כזה:
–  אם אתם לא מתעניינים במה שאני כותב ולא קוראים ולא אוהבים אותו ולא מסכימים אתו ולא עושים לו like או share ,  'תאַנפרֶנדוּ' אותי (כלומר,  בַּטלו את חברוּתכם אתי).

הרציונל די ברור: פייסבוק הוא לא מקום של ידידוּת-נפש.  יש שם כמובן גם פיסות מידע ותמונות שמוחלפות בין ידידי-אמת וקרובי משפחה,  אבל ברוב המקרים מדובר בפלטפורמה פרסומית-עסקית.  וזה לגיטימי בעיניי.  גם אני משתמשת בפייסבוק כדי להודיע על פוסטים חדשים בבלוג שלי.  שהרי מי שמבקש להפיץ את מרכולתו/תורתו/אמנותו ברבים,  זקוק ללוח מודעות בשביל הקהל שלו   –   ובכלל מבקש להרחיב את הקהל הזה.

אז פייסבוק מגביל כל אחד ל-5000 חברים לכל היותר.  עכשיו  –  אם מחציתם אינם פעילים,  אינם 'אוהבים' ואינם משתפים,  פירוש הדבר שהם תופסים מקומות שיכלו להתמלא על ידי אוהדים נאמנים יותר.  אז המניפסט התקופתי האמור מעודד אותם לעזוב ולפנות את מקומם לקהל יותר איכותי.

טוב ויפה.  אבל כשאני קוראת מניפסטים כאלה,  אני נבוכה:  הם מתכוונים אליי?  אני לא מאוד פעילה בפייסבוק,  אבל יש דברים שמעניינים אותי גם אם אני לא עוסקת בשיתוף מסיבי שלהם. אז להִתאַנפרֶנד או לא? והנימוס האלמנטרי בין בני אדם,  מה יהיה עליו?  (טוב, זאת שאלת תם.  מספיק לראות איך מתנהגים נבחרי הציבור שלנו בממשלה ובכנסת כדי להיווכח שכבר אין דברים כאלה,  אז אין טעם לחפש אותם דווקא בפייסבוק).

איך שלא יהיה,  אני לא עושה עם זה שם כלום.  לא מגיבה להצהרות/בקשות כאלה וגם לא מתנתקת.  רק עונה בלב,  או בבלוג,  בערך ככה:
–  חברים,  אני מבינה שכל אחד צריך להתפרנס.  ואני מבינה שיש לכם פה ושם חברים שמעצבנים אתכם.  אבל בחייכם,  אתם לא יכולים לאַנפרֶנד לבד? זה לא נוהל מסובך במיוחד:  תעברו על רשימת החברים שלכם (לא חייבים בבת אחת,  אפשר לשיעורין), ותתנתקו בהקלקת עכבר  מכל מי שנראה לכם לא-מעורב ולא-מועיל.  מן הסתם הוא אפילו לא ישים לב,  וגם אם כן,  הוא יתגבר על זה.  וזה לא יהיה פחות מנומס מהפנִיות המוזרות האלה.
ובכלל, למען השם,  תגדלו כבר.

*

בלי קשר,  אבל עִם:
קראתי שמימין ומשמאל יש מי שמתקוטטים עכשיו בגלל השאלה מי מהם יותר אשם בגרימת דה-לגיטימציה למדינת ישראל.  ואני אומרת להם:  אל תריבו,  ילדים.  יש מספיק דה-לגיטימציה   –   וגם מספיק כובעים בוערים על ראשי הגנבים  –  בשביל כולכם.

מודעות פרסומת

39 מחשבות על “בגנון

  1. אני יכולה לנחש מי זה שהעיר את חמתך (למיותר לציין שהוא העיר גם את חמתי).
    בכל אופן – בדיוק מה שאמרת. לרוב אני מוצאת את זה ילדותי ומתעלמת אבל במקרה האחרון מצאתי את זה אגרסיבי במיוחד (וגם חלק מרוטינה מסתבר), ומיד אינפרדתי כבקשת המשורר

    אהבתי

    • ועוד משהו – בעיני האנשים האלה חסרים הבנה בסיסית של השימושים השונים במדיה חברתית. אם זה דף עסקי שנועד לקדם מוצר או רעיון, שמרו עליו ככזה. ברגע שהופכים אמוציונאלים ומעלים תמונות של הילד משחק עם החתול ומניפסטים פוליטיים, זה כבר להיות דף פייסבוק אישי שפותח את הדלת לשלל תגובות. טוב יעשו אנשים אם יחליטו מראש על רמת החשיפה שמתאימה להם ויתאימו אליה את הפעולות שלהם

      אהבתי

  2. אני ממש לא בענינים… אין לי חברים בפייסבוק שאינם חברים במציאות ואני לא משתמשת בו לפרסום עצמי או לפרסום בכלל. אולי בגלל זה אני לא בעניניים 🙂

    אהבתי

  3. עכשיו כשכתבת את זה, אני שמה לב גם. פעם אנשים היו מאנפרנדים בעצמם והיום יש יותר הצהרות כאלה של תאנפרנדו אותי אם לא מתאים לכם. זה נהיה יותר בעייתי לאנפרנד אנשים באופן מסיבי, כי פייסבוק לא מציג לך את רשימת החברים שלך לפי סדר מסויים אלא לפי רמת האינטראקציה איתם. אז בהתחלה מופיעים ברשימה החברים שאת יותר בקשר איתם, שהם יותר מעניינים ותורמים לך מידע. ולכי לגללי למטה למטה עד שתמצאי את השתקנים ש"תופסים מקום" או המציקים שהשתקת (ביקשת מפייסבוק לא לקבל מהם עדכונים).

    Liked by 1 person

    • לא חשבתי על זה – זה הסבר הגיוני. ואף על פי כן זה נראה לי מוזר מאוד ודי פוגע. הרי אפשר להתאמץ קצת ולגלול למטה – ולהיעזר ב-control+end , זה מזרז קצת את הגלילה.

      אהבתי

  4. זה באמת נשמע ילדותי. שמחה לומר שגם כשהייתי פעילה בפייסבוק לא נתקלתי בתופעה הזאת, אבל אני רואה מספיק התנהגויות דביליות (מסוגים שונים) בגוגל פלוס – איפה שיש בני אדם, יש התנהגות ילדותית 🙂

    חוץ מזה נהניתי לגלות את הפועל הנפלא הזה. לאַנפרֶנד – אני מתה על התרגילים האלה של השפה העברית. (או הישראלית?)

    אהבתי

  5. לא נתקלתי בבקשות כאלה לשמחתי,בכלל חברי בחיים הם חברי לפייסבוק,אני בורר אותם בפינצטה ולא מתמסר לכל מי שמבקש חברות אפילו אם הוא בן משפחה. מי שלא מעניין אותי,אני לא מתחבר איתו

    אהבתי

  6. היום חיכיתי בתור (שעתיים!) לפגישה עם רופא אאג בבי"ח, ובזמן הזה לצערי קראתי בעיתון וראיתי חדשות. איך אנשים לא נתקפים אימה ובורחים לאנטראקטיקה אני לא יודעת. כנראה התרגלו. ולגבי הילדותיות, נדהמתי לראות קטעים מדיונים בכנסת, והטיעונים הילדותיים בהם משתמשים אנשים ונשים שנמצאים שם, כאילו לא למדו שום דבר אחרי הגן, גם לא שפה וניסוח. ברור כשמש שהם לא קוראים ספרות יפה!

    אהבתי

  7. אני כנראה לא מספיק משוטטת בפייסבוק, בעיקר לא בדפים עסקיים, אז לא נתקלתי בתופעה, אבל את צודקת. אם נראה למישהו שיש לו חברים שאינם עונים על הדרישות, כביכול, יואיל בטובו לאנפרנד אותו בעצמו….

    אהבתי

  8. אין לי פייסבוק, אז אני לא יודע. אבל ניחוש פראי: אולי זה לא באמת רצון להיפטר מ"חברים" לא שימושיים אלא ניסיון לעורר אותם לחיים. כלומר להסביר להם מה נדרש מהם. ונדמה לי שזה בסדר להסביר לחבר מה מצופה ממנו כחבר. אני זוכר פורום בו בעל הבית היה מוחק ניקים שלא השתתפו במשך שנה. בין לבין הוא היה מפרסם תזכורת של איום מחיקה. אני אישית הייתי מכבד יותר הודעה בנוסח: חברים יקרים, חשוב לי מאוד שתשתפו את המוצר שאני מוכר כי אני מוכר אותו למחייתי ויעזור לי אם תשתפו אתי פעולה ובכך תעזרו לי להתפרנס.
    נראה לי מאוד לגיטימי.
    מאידך, בהודעה שלו הוא מאפשר לכ"א לעשות חשבון נפש. למשל מישהו יחשוב שהוא באמת לא מתכוון לעזור לההוא לפרסם את המוצר ולכן עדיף שילך ומישהו אחר יחליט שהוא דווקא מעדיף להישאר מסיבה כלשהי. לעומת זאת, אם המפרסם היה לוקח את זה בידיים שלו, הוא היה מוחק את שניהם.
    ובכלל, פייסבוק הוא עולם ומלואו עם דינמיקה משלו. לפחות כך זה נשמע מסיפורים על, כי כאמור לי אין אחד.

    אהבתי

    • זה אכן עולם ומלואו, אם כי לא בהכרח עולם יפה במיוחד. והוא מעניין מאוד מבחינת כל מה שקשור להתנהגות של קהילה.

      כמו בבלוגים, אני חושבת שגם ברשתות החברתיות כל אחד מבין את זה אחרת, ואולי הנורמות עוד לא התגבשו לגמרי. אני לא חושבת שנדרש ממני משהו בתור 'חבֵרה' שם. אני מכבדת את זה שיש מי שחושב אחרת, וזכותו להיפרד ממני אם ההתנהגות שלי לא מתאימה לו. אבל אם ה'תזכורת' הזאת נועדה להזכיר לי את 'חובותיי', הרי שאני חוששת שהיא מחטיאה את המטרה. כי אני רואה בשיתופים ובלייקים מחווה של רצון טוב, ואחרי שפנו אליי ככה, הרגו לי את הרצון הטוב להרבה זמן.

      העניין הזה בכלל מזכיר לי את מה שדיברנו עליו פעם בקשר לתגובות. כמו בבלוג, גם בפייסבוק – אני תולה מודעה, ולא מתעקשת לדעת כמה אנשים קראו אותה ומה הם חשבו עליה. אם הם קראו ואהבו וסיפרו לי על כך – אני כמובן שמחה. אבל אם לא, לא אציק להם בעניין, וגם לא אהיה מאוד עצובה.

      אהבתי

      • תלוי במטרה. אם הכוונה היא מראש לזכות בתגובות ובשיתופים לאותה מודעה, אז צריכים תגובות ושיתופים. זה כמו שתגידי שבעל הבית של גלידריה לא בסדר כי הוא לא מאפשר לאמהות עם ילדים לשבת סביב שולחנותיו הנאים וליהנות מהאווירה, מהמוזיקה וממשחקיה בגלידריה היפה והמטופחת שלו. אבל… אהם… לא זאת המטרה של הגלידריה, המטרה שלה למכור גלידה ומי שלא קונה, מתבקש שלא לשבת על הכיסאות ולא לשחק במשחקיה. והעובדה שהם כולם חושבים שהכיסאות שלו מאוד נוחים והמשחקיה שלו מאוד משוכללת, גם אם מחמיאה, אינה מממשת את מטרתה של הגלידריה.

        אהבתי

        • זה לא מדויק, כי המטרה של הגלידריה היא למכור, בעוד שהמטרה של פייסבוק (ליתר דיוק, של חלק ממשתמשיו) היא לפרסם. ואין לך דרך לנבא מראש איך פרסום עובד. יכול להיות שמישהו יעשה לייק ויגיב ויאמר שזה מדהים ומופלא וקסום ומהמם אבל לא יקנה את המוצר (נניח ספר), ויכול להיות מישהו שרק ירפרף על הפרסומת כמה פעמים בלי להגיב, אבל בעוד שנה יקנה את הספר כי הוא יזכור שראה עליו משהו באיזה מקום. כמו בהרבה דברים אחרים, גם בזה אין לך שליטה מלאה.

          וחוץ מזה, בנוגע למה שכתבת בהתחלה – מי קובע מה הכוונה? לכל אחד יש כוונה אחרת, ורוב המשתתפים אינם מצהירים מראש על כוונתם ואינם מתנים את אישור החברים בציות לכוונה הזאת. כשאני מעלה פוסט לבלוג, אני שמה מודעה על כך בפייסבוק, כי אני יודעת שיש כמה אנשים שנכנסים לבלוג משם, חלקם אפילו באופן קבוע. אני לא יודעת למה הם מסתמכים על פייסבוק ולא על מינוי, אבל זו החלטה שלהם. אם יראו את המודעה שלי וייכנסו לבלוג – טוב. אם ייראו את המודעה ויתעלמו וידלגו הלאה – זה גם בסדר. זכותם.

          אהבתי

          • בלוג זה משהו אחר. אבל את דיברת (ואולי לא הבנתי נכון) על אנשים שמשתמשים בפייסבוק כפלטפורמה פרסומית למוצרים. את יודעת מה? אני אפילו יכול לדמיין לעצמי אדם שפותח ניק בפייסבוק רק לשם פרסום של הבלוג. אני לא חושב שזה לא לגיטימי יהיה מצדו לבקש מהנרשמים להתייחס לניק שלו כך בדיוק. אם אתם לא מתעניינים במה שאני כותב ולא נכנסים לבלוג שלי בעקבות הפירסומים ולא משתפים אותו (אם ניתן לשתף, אני לא יודע), אז בבקשה תתנתקו כי הניק שלי כאן לשם כך בלבד.
            יש לי גוגל+ שגם הוא מעין פלטפורמה חברתית. והוא שם ללא מטרה. כל מה שבא ברוך הבא. אבל כן, אני יכול לפתוח מחר ניק בגוגל+ במטרה ספציפית (לשריין כמה שיותר אנשים שישכנעו את אשתי שאנחנו חייבים עוד תינוק). וכן, בהחלט, לבקש מאלה שלא מתכוונים לעזור לי להגשים את המטרה שלי, לא להירשם ולא לבלבל לי את המוח ואת העיניים.

            אהבתי

            • אז אתה כנראה באמת לא מכיר את המערכת: הם משתמשים בזה כפלטפורמה פרסומית, אבל לא מודיעים על כך רשמית ומראש. כלומר, יש להם פרופיל רגיל שבו מבקשים מהם חברות והם מאשרים אותה (או לא). בניגוד לפרופיל כזה יש גם אפשרות לדף פרסומי רשמי, ששם אין חברים, אלא רק צוברים לייקים – ובאופציה הזאת, למיטב הבנתי, אין בכלל הגבלה על מספר הלייקים, אז אין מניפסטים מהסוג שתיארתי. מקווה שהסברתי ברור.

              אהבתי

              • אני חושב שהודעה מהסוג שהבאת לכאן ניתן לראות כהודעה על מטרת הפרופיל. אם פייסבוק אינו אוסר להשתמש בפרופיל רגיל למטרה פרסומית (גם גוגל+ אינו אוסר), זכותם לעשות זאת. וזה היופי ברשת, שהיא מאפשרת לכ"א להפיק ממנה תועלת למטרתו. חבל כמובן שאינן מודיעים על כך מראש, כי אז זה חוסך אי נעימויות, אבל מצד שני לאנשים מותר גם לא להיות סגורים על עצמם ולהסגר תוך כדי תנועה.

                אהבתי

  9. לא נתקלתי במישהו שביקש ממני ביטול חברות. הבעיה שלי שלפעמים אני מסכימה לחברות עם מישהו שמציע, ואז מבינה שהוא לא מעניין מספיק, אבל לא נעים לי לבטל את החברות…

    Liked by 2 אנשים

  10. לשמחתי אין לי מושג על מה את מדברת. בכלל אצלי הפייסבוק הוא מקום לשמוע ולהשמיע מאנשים שמעניין לי מה הם אומרים, ואיכפת לי מהם. אין לי כוח לחוכמות של כוכבי פייסבוק המוניים, ממילא מקבלים את זה בשיתופים של כל מיני חברים אחרים. היחידה מהסוג הזה שאני חבר שלה היא איריס בוקר, וגם זה בגלל שיש לי איתה קשר מחוץ לפייסבוק כי היינו ביחד בבית הספר. וכן, אם מישהו מבקש – תאנפרנדי ותשכחי. אין סיבה לכעוס. כשאת כועסת את מענישה את עצמך על טיפשותם של אחרים.

    אהבתי

    • יותר משאני כועסת, אני תמהה. אבל בדרך כלל לא מדובר ב'כוכבים המוניים', אלא דווקא באנשים שיש להם מה להגיד והם גם יודעים איך להגיד זאת בכתב, ולכן אני גם אוהבת לקרוא אותם. הצרה היא שהם כנראה לא מאוד מבינים ביחסי אנוש.
      מילא. לא סוף העולם.

      אהבתי

  11. לא נתקלתי בתופעה הזאת עדיין, אבל אני מניחה שאילו הייתי נתקלת הייתי עושה מה שאת עשית – כלום.
    כמובן שנשאלת השאלה מדוע אותו אדם אישר את כל אותם 5,000 אנשים מלכתחילה. הייתי אומרת שראוי שיבחר את חבריו בקפידה רבה יותר. ועוד משהו – למרות מגבלת ה-5,000, פייסבוק מאפשרת גם לעקוב אחר מישהו בלי להיות חבר שלו, מה שהופך את הבקשה לאנפרוד לקטנונית משהו.

    הפיסקה האחרונה הצחיקה אותי והעציבה אותי כאחת.

    אהבתי

    • האופציה של מעקב אכן רלוונטית כאן, ולכן תמוה הדבר שהם לא סומכים עליה ונרגעים סוף סוף. ויש עוד אופציה: לפתוח דף מקצועי, שבו אין חברים אלא רק לייקים, ואלה יכולים להיות במספר אינסופי – וזה גם פוטר את בעל הדף מקבלת עדכונים מחברים שכנראה לא מעניינים אותו כלל.

      וכן, זה קצת גן ילדים אצלנו. ילדים הם כידוע חינניים מאוד, אבל אחרי גיל מסוים זה כבר הרבה פחות חינני.

      אהבתי

  12. ראיתי כבר אנשים בפייסבוק ש'מדללים' את כמות החברים שלהם שאינם פעילים ( לי אישית זה לא קרה) , אבל אם מישהו יחליט לוותר על החברות שלי זבש"ו ( יש כזה מושג- נכון? 😉 )
    ו- לאַנפרֶנד – פעם ראשונה שאני שומעת על מושג זה !

    אהבתי

    • אותי כבר אינפרנדו פה ושם. לא נורא. אבל הפנִיות האלה לכל הקהל, שאפשר לסכמן בנוסחה 'נמאס לי מכם אז תעשו אתם משהו בנידון' נראות לי תמוהות.
      יש בעברית גם זב"שו וגם לאנפרנד וגם עוד מטעמים (:

      אהבתי

  13. למדתי מילים חדשות וכיוון שאינני מחוברת לפייסבוק אז גם למדתי עוד דבר או שניים.
    יתכן שהם התאהבו במילה ולכן עושים בה שימוש, כי בכל פעם צצה מילה שמאד "אופנתי" להשתמש בה ופתאום כולם מחפשים דרכים לשתול אותן במשפטים שלהם.
    פעם זו היתה המילה הלימה, ואחר כך סנריו וכו'
    ולחשוב בלב, זה למלא חלק מהבקשה 🙂

    אהבתי

    • קשה לשים לב – מי בכלל זוכר מי החברים שלו שם… אבל כפי שציינה מעין בתגובה למעלה, זה גם קצת קשה לאנפרנד (מבחינה טכנית). אז מבקשים מהמאונפרנדים הפוטנציאליים לטרוח ולכתת את רגליהם ולאנפרנד את עצמם…

      אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s