עיפרון מחודד

בסוף השבוע האחרון קראתי במוסף הארץ את הריאיון שערך גדעון לוי עם אליל נעוריו:  רוג'ר ווטרס   –  לשעבר חבר בלהקת פינק פלויד,  כיום מראשי תנועת החרם נגד ישראל (BDS).   כצפוי,  מן הסתם,  לא אהבתי את הריאיון ואפילו התרגזתי בגללו  לא מעט.  כתבתי עליו משהו מאוד זועם,  אבל אחר כך נמלכתי בדעתי והורדתי את הכתוב להשהיה בטיוטות:  וורדפרס שומר הכול.  עכשיו אני מוציאה אותו מהמקפיא ומתבוננת בו שוב,  ועושה כמה קיצוצים הכרחיים לפני הפרסום.

לא נעים להיות בצד המוחרם.  אותי זה אפילו מקומם.  אבל מה שהרגיז במאמר היו גם דברים אחרים.  בין היתר כמה הערות מתחסדות שיש בהן משהו מבחיל ממש (רוג'רס איננו אנטישמי  –  הא ראיה שלאמו הייתה חברה יהודייה ניצולת אושוויץ, עם מספר על היד  –  מה ש"הותיר בו רושם עז בילדותו";  וליבו נקרע גם "אם מתאבד מתפוצץ באוטובוס בתל אביב או בירושלים,  ברור שגם זה מזעזע").  וכך גם הטיעון הדקדקני-לכאורה שהוא "צריך ייעוץ משפטי כדי לדעת אם יש ראיות שחאלד משעל ביצע פשעי מלחמה.  לא ראיתי ראיות לכך"  (אבל הראיות לפשעי המלחמה שביצע שמעון פרס ברורות לו גם בלי ייעוץ משפטי,  שהרי "ראינו את מעשי הטבח בדרום לבנון").

הדיאלוג הבא מאיר עיניים במיוחד:
גדעון לוי שואל:
–  "אבל אין חשש ש-BDS יאחד את הישראלים ויעשה אותם לאומניים עוד יותר?"
והעיפרון המחודד בקלמר משיב:
–  "אני לא חושב כך.  אני חושב שזה ייתן לישראלים,  שלא מרוצים מהמדיניות של ארצם,  כוח לדעת שיש להם תומכים וחברים בעולם,  שעומדים לצדם ומריעים להם".

וזה,  בקליפת אגוז,  העיוורון של מי ששקועים כל כך עמוק בתחושת המוסר הנעלה של עצמם (ובהטפות נגד עיוורונם של אחרים),  עד שאינם ערים כלל לצידו האפל של הירח.  אני התרגלתי כבר לאמירות שמגיע לי להיות מוחרמת משום שאני אשמה כקין.  הפנמתי גם את הקביעה שלמען טובת הכלל מגיע גם לי לסבול.  אבל זו הפעם הראשונה שבה אני שומעת שהחרם אמור לשפר את הרגשתי.  בכך,  חייבים להודות,  מגלה ווטרס מקוריות יצירתית,  גם אם לא בהכרח תבונה יתרה.

כי האמת המרה היא,  מר ווטרס הנכבד,  שאף שאני "ישראלית שלא מרוצה מהמדיניות של ארצי", אתה אינך "תומך וחבר" שלי.  אתה אינך "עומד לצדי".  אינך "מריע לי".  בוודאי שאינך "נותן לי כוח".  להפך,  אתה מחרים אותי.  גם אם מטרתו של החרם טובה (ועל זה אפשר להתווכח,  אבל לא אתווכח),  יש הבדל בינו לבין תמיכה.

לעצם העניין,  מר ווטרס:   BDS  אינו הופך אותי ללאומנית יותר:  אני  תמימה דיִי כדי לחשוב שאני בכלל לא מאוד לאומנית,  עם או בלי החרם שלך,  ותפיסותיי המוסריות והפוליטיות לא באמת מושפעות ממנו.  אבל הוא גורם לי לבוז לך, אפילו אם לנתניהו אני בזה יותר. דומה שזו אחת מנקודות התורפה של מוחות פשטניים כשלך,  המחלקים את העולם כולו לשחור וללבן,  בלי לדעת בכלל שיש גם צבע אפור:  אין הם מבינים שהעובדה שאני מתנגדת למדיניות הישראלית הנוכחית לא בהכרח תדחף אותי אל בין זרועותיך.  ההתנגדות שלי לכיבוש אינה מאירה אותך באור מצודד דווקא. אין לי אינטרס לשאת חן בעיניך. אני לעולם לא אנסה להוכיח לך שאני "בסדר". אינני מכירה בסמכותך המוסרית-מחנכת (הידעת? גם אני לא צריכה חינוך!),  ובוודאי שלא  בסמכותך השכלית.

מילה על המוזיקה שלך:  על פינק פלויד אמנם שמעתי,  אבל על קיומך האישי נודע לי רק לאחרונה.  מעולם לא הייתי בהופעה שלך ומעולם לא חשתי בחסרונך.  אם הבנתי נכון,  הבטחת שכשממשלת ישראל תתאים את עצמה לדרישותיך,  תבוא להופיע בפנינו.  אני מן הסתם לא אצטרף לקהל המעריצים בהופעה המובטחת. אולי גם בגלל שיהיה לי נחמד להחרים קצת בעצמי,  אבל בעיקר מסיבה פרוזאית הרבה יותר:  בשביל להוציא אותי לבילוי של שעות ארוכות בפארק,  תחת כיפת השמיים,  בלחות הבלתי נסבלת של מישור החוף  בחום יולי-אוגוסט,  יהיה צורך בתמריץ מפתה יותר ממך.

מה שמזכיר לי,  שוב,  את מה שאמר אי-אז הסופר ההונגרי פרנץ מולנר (מחבר הספר מחניים,  הידוע גם בכותרת  הנערים מרחוב פאל),  לאחר שפוטר מעבודתו בשל גבהות-לבו:  רבותיי,  טוב שתרגישו תמיד שאין לכם תחליף.  אבל,  למען השם  –  לעולם אל תנסו להוכיח זאת.

מודעות פרסומת

39 מחשבות על “עיפרון מחודד

  1. וואוו! את כועסת עליו!
    אבל חבל על הזמן והעצבים. המומחיות שלו היא לעצבן.
    קראתי כמה משפטים מהמאמר, והחלטתי שלא בא לי לקרוא את השאר.
    אני חושבת שזה אפילו לא שייך לדעות הפוליטיות שלי, כי מעצבן שהוא מביא חצאי אמיתות במקרה הטוב, וממציא עוד קצת…

    אהבתי

  2. יש להקות וזמרים נוספים שאני אוהב. ואני חושב, שאני עדיין אוהב את "פינק פלויד" יותר מכולם. ובניגוד אלייך, שאינך מכירה אותם ואת המוזיקה שלהם – אני גם מכיר וגם אוהב. לצד הערכתי לרוג'ר ווטרס כתמלילן, כמלחין, כאמן מבצע – אני לא סובל את דעותיו וגם לא את מעשיו. אני מסכים איתך, שכהוגה דעות פוליטי – הוא אפס מאופס. לגבי הופעה שלו: הוא כבר הופיע בארץ, הופעה שהיתה אמורה להיות , כמדומני, בפארק הירקון – והועברה לשדה חומוס אי-שם ליד לטרון. אם לא הלכתי אז – בטח לא אלך בעתיד. אבל ההימנעות הזו מעידה יותר עלי מאשר עליו…
    בקיצור, העובדה שמישהו הוא אמן מוכשר איננה מעידה על כישרונו כ"הוגה דעות פוליטי". אותו הדבר נכון, לדעתי, גם לגבי עמוס עוז, דויד גרוסמן וא.ב. יהושע…

    Liked by 1 person

    • אכן, אין לי ספק שאין קשר בין כישרון בתחום מסוים לבין תבונה בתחום אחר, ובוודאי שאין קשר בינו לבין הגינות בסיסית. אשר לעמוס עוז ולאחרים שהזכרת – עד כמה שאני זוכרת, הם לא מפעילים לחצים על אף אחד כדי שיחרים אחרים, כך שסוג הפעילות שלהם שונה משל ווטרס. נדמה לי שגם יש להם יותר שכל מאשר לו, אבל זה כבר אולי עניין של טעם.

      אהבתי

      • לא כתבתי בשום מקום, שעמוס עוז וחבריו פועלים למען חרם או פועלים כמו ווטרס. כן כתבתי, שהם מביעים דעות פוליטיות, כמו גם רוג'ר ווטרס. וגם, שהעובדה שהם יוצרים נחשבים – אינה מקנה לדעותיהם הפוליטיות שום עדיפות.
        ובעניין השכל: זה לא קשור. במובנים רבים. גם במובן, שאנשים חכמים – עם תו תקן של פרס נובל – כמו עדה יונת ודניאל כהנמן יכולים להגיע לדעות פוליטיות מנוגדות. גם במובן שאנשים חכמים ואינטיליגנטיים כמו ביבי נתניהו וברק אובאמה יכולים לראות דברים אחרת, לפעול בצורה מנוגדת, ולהיות – כל אחד מהם – מנהיג כושל לחלוטין.
        כך ווטרס, אידיוט פוליטי (ואולי גם אידיוט בכלל, אינני יודע) – שהמוסיקה שלו נגעה במיליונים. הגאונות של המוסיקה של ה"פינק פלויד" נגעה בהרבה יותר אנשים מאשר היצירות של עמוס עוז וחבריו גם יחד, כולל כל התרגומים בכל השפות. אז ווטרס אולי אידיוט, אבל אידיוט עם קבלות על יצירתיות מדהימה ומרגשת. לצורך העניין, לא באמת חשוב כמה שכל יש לו…

        אהבתי

        • נראה לי שאנחנו מסכימים ברוב הסעיפים. ונכון שכמות השכל של ווטרס לא משנה הרבה בשביל המוזיקה שלו ובשביל אוהביה – אבל היא רלוונטית לפעילותו ב-BDS ולרצינות שבה אפשר וצריך לקחת את הטיעונים של החבורה הזאת.

          אהבתי

  3. אני לא הייתי מתעמק בהסבריו של האדון ובטח ובטח שמעדיף לחסוך את עצביי ממנו כפי שאני חוסך אותם מדעות שמביעים נציגים של אירגונים אנטישמיים אחרים. הסבריו ה"סטריליים" של האדון בניחוח יין לבן צלול, אינם משנים את העובדה ש BDS זהו ארגון אנטישמי לכל דבר ועניין.
    (1) לפי ארגון ה BDS, יש לכפות על ישראל מימוש זכות השיבה לתחומה של מיליוני הפליטים הפלשתינים. כלומר, להשמיד את הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ולהפוך את היהודים למיעוט בה (לפני קום המדינה, אמר האפיפיור: "אין לי בעיה עם זה שיהודים יבנו להם מדינה משלהם ואני אתמוך בשאיפתם זו בתנאי שימירו את דתם לנצרות"). (2) ארגון BDS התנגד להסכם פשרה בין פתח לחמאס שהיה אמור להתגבש בזמנו רק כיוון שההסכם כלל הכרה בקיומה מדינת ישאל. (3) המשפטן האמריקני הנודע, פרופ' אלן דרשוביץ, הכריז כי פעילות ה-BDS מעודדת טרור נגד ישראל; רכז שמעון ויזנטל הגדיר את הקמפיין הבינלאומי שמנהל ה-BDS נגד ישראל כ"אנטישמי". (4) אחד מדובריו הבולטים של האירגון הוא פוסק ההלכה מספר 1 בעולם המוסלמי-סוני, השייח' יוסוף קרדאווי ששיבח את היטלר על שאימץ את ה"פתרון הסופי" בשאלה היהודית. (5) לפני חודש לערך הוועד המנהל של איגוד הסטודנטים הבריטי, החליט להחרים את ישראל והצטרף ל-BDS. אני אזכיר שבשנה שעברה סירב הועד המדובר לגנות את דאעש, בטענה שבעצם הגינוי יש משום ביטוי ל"איסלאמופוביה"! במילים פשוטות: בעיני הסטודנטים הבריטיים שמצאו להם בית בחיבוקו האוהב של ארגון ה BDS, ישראל גרועה מדאעש.
    וכל זה על קצה המזלג. כך שהטיעון שמדובר ברגון שכל מה שהוא רוצה הוא בסה"כ שלום במזרח התיכון וששני העמים יחיו זה בצד זה, הוא עטיפה מקושטת בלוקשים ושבתוכה שוכבת לה בנחת הגלולה המרה. אז כמו שלא הייתי מסביר להיטלר שאין קשר בין יהודים לכלכה נכשלת של גרמניה ("וכאשר הדם היהודי יותז מן הסכין/ ישובו הזמנים הטובים"), כך אני לא חושב שיש טעם להסביר לדובר של אירגון אנטישמי BDS שהכפייה שבחרמות לא תגרום ליהודים לוותר על ארצם.
    קבלי את דבריי כמחמאה (גם דבריי בפוסט הקודם כיוונו להחמיא לך). אני רואה אותך כאדם שנמצא בליגה אחרת, עליונה יותר, מאלה שבולעים את השטויות האלה ו/או מתעצבנים מהם. ואני אומר זה לא כי אין בטענות מהסוג הזה מרגיז ולא כי אני חושב שאינך צודקת בדבריך (את צודקת ב 100%), אלא כי מדובר בסימפטום בלבד למחלה חשוכת מרפא.

    אהבתי

    • אני יוצאת מן ההנחה שיש בארגון הזה אנטישמים ויש גם מי שאינם כאלה. אני מאמינה לווטרס שהוא לא אנטישמי עד שיוכח אחרת (והאמת, גם לא מאוד אכפת לי) – ואני גם לא מאמינה שהוא נבון מספיק כדי לעטוף גלולות מרות בעטיפה של מתק שפתיים. הוא באמת לא הוגה דעות דגול, אלא מסתפק רוב הזמן בחזרה על סיסמאות חבוטות – וגדעון לוי הוא לא בדיוק המראיין שיכול לדחוק אותו לפינה.

      הצרה היא שככה מתנהל חרם: בעיניי (וכבר התווכחנו על זה בעבר), זו תופעה חברתית שמסתמכת על הרדידות, העדריות והפחדנות של בני אדם. ווטרס הוא מלך הכיתה: אם הוא אומר שישראל זה רע, הוא בטח יודע; אז אפשר לציית לו ולנהות אחריו בלי לבדוק ובלי להרהר. זה, בקליפת אגוז, מה שמפריע לי בחרמות בכלל וברוג'ר ווטרס בפרט.

      ותודה על המחמאה.

      אהבתי

      • את התווכחת אתי, אני לא התווכחתי אתך. גם שם אמרתי שחרם על אוכלוסיה כדי לכפות עליה דעה פוליטית זאת פגיעה ישירה בדמוקרטיה. אבל עשיתי אז הפרדה בין חרם על אוכלוסיה לבין חוסר מוכנות של עירייה ותושבים שהיא מייצגת לסבסד אמן שעלב בהם. הדיון נסוב סביב השאלה האם עירייה היא אכן גוף מייצג.

        לגבי ווטרס. אם את חושבת שאדם לא אנטישמי יכול להיות פעיל במפלגה שהדובר שלה מכריז שחבל שהיטלר לא סיים עם היהודים את מה שהוא התחיל, אז אנחנו מאוד חלוקים בינינו.

        אהבתי

        • זה לא נורא אם נהיה חלוקים בדעותינו – אבל באשר לווטרס, אני חוששת שהוא לא מספיק נבון כדי להבין דברים מסובכים כאלה. מן הסתם הוא מסביר לעצמו את הסתירה הפנימית (אם הוא בכלל ער לה) באיזה נימוק אופנתי על חופש הדיבור או על הסבל הפלסטיני. זה חלק מאותו עניין שכתבתי שמפריע לי: האנשים האלה לא מתעמקים בשום דבר, וכשאיזו סיסמה שלהם מתנגשת להם עם המציאות, הם ממהרים לשלוף סיסמה אחרת. זה מה יש. ככה זה עובד. משום כך יש לי דעה גרועה על חרמות ועל מלכי הכיתה המובילים אותם.

          אהבתי

          • אנחנו חוזרים לדיון מהפוסט הקודם שלך. אני תמיד יוצא מנקודת הנחה שמולי נמצא אדם לא פחות חכם ממני. ואני הייתי מסרב בתוקף לייצג אירגון שאחד ממיצגיו הראשים טוען שערבי טוב הוא ערבי מת, גם אם אני מסכים עם שאר טענותיו של ארגון זה. ווטרס הוא לא סתם "חבר" באירגון BDS, הוא אחד מהמייצגים הראשיים שלו. מניתי כאן מספר מהלכים של האירגון שמטרתם אינה אנטישמיות מוסווית, אלא אנטישמיות גלויה לכל. כמה טיפש צריך להיות כדי לייצג אירגון זה לאורך שנים מבלי "לשים לב" שהוא אנטישמי?

            אהבתי

            • לפי הדברים שקראתי מפיו בריאיון – הוא באמת רחוק מגאונות. קשה לי מאוד לצאת מנקודת ההנחה שהוא לא פחות חכם ממני, אפילו אם זה נשמע מאוד מתנשא מצדי.

              אהבתי

              • ניחא לא חכם כמוך, אבל עד כדי כך? אני חושב שאנשים ברמה שכלית אליה את משייכת אותו מנהלים אורח חיים רגוע ושליו במוסדות שמתאימים להתפתחות שלהם ולא מובילים התארגנויות בגודל של BDS
                LOL (-:

                אהבתי

  4. טוב שכתבת וטוב שפרסמת. ואהבתי את הרפרור לצד האפל של הירח. מסתבר שאת כן מבינה בפינק פלויד, למרות המחאות.
    אני הייתי שומעת את האלבום שלהם (כן, אלבום) Shine on you crazy Diamond בנסיבות הכי רומנטיות שאפשר לדמיין. אני בטוחה שאת מסוגלת 🙂 אחלה מוזיקה.

    אהבתי

    • אבל שום איש לא שם לב לריפרור שלי לאי-הצורך שלי בחינוך. איזו אכזבה! 🙂
      כשהייתי חיילת (בצבא הכיבוש!) היה חייל אחד (בצבא הכיבוש!) שהיה קרוב ללבי, והוא העריץ את פינק פלויד. מאז, בזכותו, נשארה לי בלב פינה קטנה חמה בשבילם. אבל לא הרבה יותר מזה.
      תודה.

      אהבתי

  5. לא קראתי אז תודה שהבאת את הקטעים המרגיזים במיוחד, מזדהה עם כל מילה שלך…. (ואני דווקא אוהבת מאד את המוסיקה של פינק פלויד אבל איכשהו הוא לא מתקשר לי כיום למוסיקה ההיא)

    אהבתי

  6. אני אוהבת את הפינק פלויד מאד, אני חושבת שהמוזיקה שלהם גובלת בגאונות ברובה, היא נפלאה ונהדרת , מרגשת ומשמחת אותי. יותר מזה, בהופעה שרוג'ר ווטרס נתן בארץ לפני כמה שנים הלכתי וזו היתה הופעה מרגשת ומדהימה.

    את כל זה אני מפרידה מדעותיו ומפועלו הנוכחי.
    אני לא אפסיק לשמוע מוזיקה של הפינק פלויד בגלל שהוא אדיוט, אבל אם הוא יחזור להופיע בארץ , אני לא אשלם שוב על כרטיס כדי ללכת להופעה.

    Liked by 1 person

  7. ווטרס באמת אינו אנטישמי. מל גיבסון אנטישמי, שונא יהודים. ווטרס הוא רק אנטי-ציוני, ומתנגד לעצם קיומה וזכותה של המדינה להתקיים. בכל הוא לא מזדהה עם החמאס אלא רק עם ג'ורג' חבש.
    ובלי קשר, אני חושש שרק לחץ חיצוני יוכל, אולי, להציל את ישראל מעצמה.
    ופינק פלויד, מה לעשות? פינק פלויד.

    אהבתי

    • אני לא כל כך מאמינה בעניין הזה של להציל את ישראל מעצמה, אבל בכיף, שינסו. ואם יקפידו לעשות זאת עם פחות רטוריקה מטופשת מהסוג שקראתי בריאיון ההוא, זה עשוי אפילו להגדיל את סיכויי ההצלחה.

      אהבתי

  8. זה מאד נוח להחרים את ישראל, ומוזר לי שכל הצדקנים (שאינם אנטישמיים כמובן, כי הייתה לאמא שלהם חברה עם מספר על היד או איזה קשקוש אחר שרק מדגיש את הדעות הקדומות שלהם) קוראים להחרמת ישראל ולא מנסים להביא שלום וצדק באמצעות חרמות ו/או סנקציות למקומות אחרים בעולם כמו צפון קוריאה למשל או אפילו סעודיה אהובת המערב שידועה במדיניות השריעה הנוקשה שלה.
    לדעתי רוג'ר ווטרס הוא או פתי או אידיוט או שניהם. ואין קשר בין תכונות האופי המלבבות הללו לבין הכישרון המוזיקלי שלו.

    אהבתי

    • זה דווקא הוסבר בריאיון: הם מחרימים דווקא את ישראל כי לתחושתם יש סיכוי שיצליחו (בניגוד למקומות אחרים, ששם החרם מוצג כטרחה לבטלה). במילים אחרות, הם מחרימים את ישראל כי הם יכולים, עד כמה שזה נשמע מעצבן. אולי משום שהם מעריכים (בצדק או שלא בצדק) שהכלכלה הישראלית עלולה להיפגע מחרם/סנקציות יותר מכלכלות אחרות. ואולי מפני שהם מזהים שחלקים מהציבור הישראלי מאוד רגישים לחרם תרבותי ונורא חשוב להם לשאת חן. ודווקא הרגישות הישראלית הזאת היא שמרגיזה אותי יותר מהרבה דברים אחרים. היא תמיד מזכירה לי את מה שרט באטלר מ"חלף על הרוח" אמר על גנבים מסוימים: שיותר משהם מתעצבים על שגנבו, הם עצובים משום שתפסו אותם.

      אהבתי

  9. היה מעניין לקרוא, את הפוסט ואת הדיונים 🙂 חיטטתי קצת בגוגל ומצאתי שווטרס ממש פועל כדי לשכנע אמנים לא להגיע לישראל ולהופיע בה. ומעניינת תשובתו של מוזיקאי בשם אלן פרסונס http://www.holesinthenet.co.il/holesinthenet-media-story-49837
    למכתב ששלח לו ווטרס. דווקא הוא יודע לשים בצד פוליטיקה ולהתייחס למוזיקה כאל אמנות.
    אני באופן אישי מתייחסת בחשד לאנשים שיוצרים מוזיקה ופועלים באופן החתרני הזה, ומסרבים להכיר בצדדים המאירים של הירח שנקרא ישראל, ומתעלמים מן האפלה החשוכה מאוד בחלקים רבים אחרים של העולם. חד הצדדיות הזו מעלה בי השערה מרושעת ודי סתמית, אבל משעשעת (אותי), שאולי סירבה לו פעם אישה ישראלית (או אפילו סתם יהודיה) ואת התסכול והטינה הוא מוציא בדרך הזאת. לגבי הוויכוח האם מוזיקה נשארת מוזיקה גם אם נניח יצר אותה גאון מוזיקלי שהוא גם רוצח סדרתי למשל, אני באופן אישי הייתי מקשיבה אחרת – ומתקשה לאהוב אותה באופן נקי. קשה לי לחבב אמנות של מישהו שמסרב להופיע במדינה שמעוניינת לשמוע את המוזיקה שלו – שהרי מוזיקה היא דרך מצוינת להשפיע על אנשים לחשוב. בקיצור הוא מחרחר ריב במקום ליצור פוטנציאל לשינוי, והוא גם צבוע, שזה יותר גרוע מסתם טיפשות.

    אהבתי

    • קראתי בעניין בקישור שהוספת מ"חורים ברשת". לא ידעתי על זה (אני מהמעופפים). מצא חן בעיניי שפרסונס עמד על שלו, זה דבר שלא פשוט לעשות מול מחרימים.

      השאלה אם אפשר להפריד בין אמן לבין יצירתו היא באמת מסובכת, ואני מניחה שכל אחד יענה גם לפי מידת המעורבות האישית שלו בעניין נתון. על רוצחים סדרתיים שהם גם גאונים מוזיקליים לא שמעתי, אבל יש מספיק מוזיקאים שיש להם דעות מעצבנות ופוגעניות: בשלב זה של חיי, זה לא מפריע לי ליהנות מהמוזיקה שלהם. אבל הו, לו היה יוצא לי לדבר אתם פעם על פוליטיקה: היו עפים ריקושטים (:

      אהבתי

      • אני כמובן מגיבה ממקום סובייקטיבי לגמרי, בשאלה אמנות-אמן. וחוץ מזה מפריעה לי הצביעות של ווטרס, לדעתי הוא לא טיפש. אני מסכימה כאן עם אליפל.

        אהבתי

    • גדעון לוי אמנם לא כוס התה שלי, אבל פה ושם, שלא כדרכו, הוא דווקא עשה בריאיון הזה ניסיון אמיתי לשאול שאלות קשות. הצרה היא שהוא לא התמיד בו, והתקפל מהר מדי בפני אליל-נעוריו. ובכלל, בהשוואה לווטרס, הוא פשוט פחות מעצבן (:

      אהבתי

  10. אהבתי מאד.

    וכן שמתי לב להערה שלך על אי הצורך בחינוך… השירים ההם היו פעם חלק אינטגרלי מחיי… אבל כן, זה שהוא יודע לשיר, לנגן, לכתוב שירים – זה לא הופך אותו לסמכות על הפוליטיקה של המזרח התיכון, ומדהים איך שכל כך הרבה אנשים במערב חושבים שהם יודעים הכל ושזה נורא פשוט… (ויפה שהצבעת על הצביעות של אנשים שמצד אחד מקבלים כל האשמה נגד ישראל בלי לפשפש ולחפש ראיות, ומצד שני כשמדובר באנשי חמאס פתאום זה עניין של: אני לא יודע, לא ראיתי ראיות…)

    Liked by 1 person

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s