גלויה מאספמיה: עוד מברצלונה

Montjuic הוא הר היהודים,  אבל הוא נטול יהודים.  ביום ראשון תיקנו את הסתירה הזאת באופן זמני בכך שנסענו אליו לביקור קצר.  כשביקרנו שם במוזיאון מירו ראיתי אותה:  צעירה קטנטונת,  יפנית,  או סינית,  או אלוהים יודע מה.  עם מחברת של דפים חלקים ועט.  עומדת מול פסלונים קטנים של ציפורים ורושמת אותם.  למירו הייתה תפיסה מוזרה מאוד של ציפורים (האמת שבכלל תפיסותיו האמנותיות היו מוזרות למדי),  ולכן הציפור בקושי נראית כמו ציפור,  אבל הקטנטונת רושמת אותה בדייקנות.  אני סקרנית ומסתכלת,  והיא נבוכה,  כנראה מתביישת,  ולכן אני מעמידה פנים שאני לא מסתכלת.  אבל אני כן,  ואני רואה.  וגם לי מתחשק לרשום במחברת שלי,  אבל גם אני מתביישת.

*

בינתיים אני כבר לא בברצלונה, אלא ב-Costa Brava ,  גם כן בקטלוניה.  המים כחולים להפליא,  לא לחינם נקרא המלון כאן Aigua Blava .  אבל האינטרנט מקרטע,  וללפטופ אין מקלדת עברית,  כך שאני באמת מקלידה על עיוור.  א-פרופו עיוורון:  קנייתי הראשונה במסעי:  מילון קטלאני-אנגלי (ולהפך).  כי מסתבר שקטלאנית מדברים לא רק בברצלונה,  והמילון הספרדי מתקשה לעמוד במשימה.  אבל גם האותיות במילון הקטלאני זעירות מאוד.  ובכל זאת,  הידעתם: הצליל של האות שי"ן נכתב בקטלאנית ב-x.  המילה שוקולד מתחילה ב-x.  החיים מלאי הפתעות.

10 מחשבות על “גלויה מאספמיה: עוד מברצלונה

  1. מוזיאון מירו הוא, לטעמי, אחד המוזיאונים המכוערים והמאכזבים בהם הייתי.
    אולי זה מעיד עלי יותר מאשר על מירו – עובדה שהוא בכ"ז אמן נחשב ויש לו מוזיאון משלו – אבל זו דעתי.

    אהבתי

  2. אהבתי את התיקון שעשיתם, לפחות שני יהודים נמצאו בהר היהודים.
    נכון לא נעים להגניב מבטים? אבל הסקרנות הרבה יותר גדולה. לפחות ממה שהצלחת לראות, רשמה אותן יפה? 🙂

    אהבתי

  3. אל תתביישי. תני לעצמך. רשמי במחברת, צבעי, צרחי, תתפנני. יאללה. הזמן קצר והמלאכה מרובה.

    אהבתי

  4. השם MEXICO שנכתב עם X גם הוא נהגה לא כX אלא כאות ח', לא? משתמשים כנראה בX בספרדית לכל מיני צרכים…

    אהבתי

  5. אני זוכרת היטב את מוזיאון מירו בהר היהודים, ואת הנופים מסביב. איזה כיף לך! ומתחברת לגמרי לתאווה הזו לשפה חדשה, לכתיב שלה, למוזרויותיה ומאפייניה הייחודיים, כמו להכיר אדם חדש.

    אהבתי

  6. אולי משם לקחו את זה הסינים? בשכתוב סינית לאותיות לטינית משתמשים באות X לצליל שקרוב לאות שין שלנו.

    בעניין הלפטופ – כך גיליתי שאני עדיין זוכרת להקליד עיוור בעברית אחרי שנים שלא ניסיתי. להפתעתי מצאתי שהמוח זוכר היטב ואין לי שום בעייה לכתוב בעברית בלי מקלדת עברית. מאד הופתעתי, כי זה היה אחרי פער של שתים עשרה שנים!

    אהבתי

סגור לתגובות.