נסיעתי לספרד היוותה מכת-מוות לעציצים המקרטעים שלי (רק שניים במספר. את כל השאר הרגתי מזמן, בזמני החופשי, ולא בכוונה, כמובן). גם כך הם תמיד במצב של טרום-גסיסה – מעודף שמש, או מעודף חושך, או מעודף השקיה, או מעודף הזנחה, או מכל העודפים גם יחד. אבל שכחתי להגיד לקטנה להשקותם בזמן היעדרותי האספמית, והיא כנראה שכחה לגמרי מקיומם, ואי אפשר להאשימה על כך. כשחזרתי, ביום הראשון של האובך הגדול, שניהם היו מיובשים עד העצם. כדרכי בקודש מיהרתי והשקיתי אותם בנדיבות מופרזת, ובשל הלחות האיומה מי ההשקיה לא התנדפו. בקיצור – הפיקוס שבע הקרבות, בן העשרים-כמעט, נרקב לגמרי, והבוקר השלכתי אותו לפח.
הצמח השני גם הוא במצב מעורר רחמים. קצצתי את כל עליו היבשים והשארתי אותו עם כרבולת גזוזה: דקל שפל-צמרת. עכשיו ניתן לו הזדמנות להתאושש, ואם לא יילך, ייפרדו דרכינו. אבל הנה תזכורת למה שהוא היה פעם – כפי שרשמתי אותו במחברתי בפברואר 2014 (הבוקר חיפשתי ומצאתי). היו ימים.
במלוא צמרתו (להקליק להגדלה)
אולי לא סוף פסוק אולי עוד יתאושש. לפי בציור מדובר בצמח חזק שלא אוהב יותר מדי מים ומעדיף צל. (לא "לא אור", הרבה אור ללא שמש ישירה).
אהבתיאהבתי
גם אני מקווה שכך. אשר לאור וצל וכו' – גינה קטנה הייתה יכולה להועיל, אבל כיווני האוויר של הדירה בה אני גרה מקשים על הגינון. כמובן, גם הכישורים הלקויים של הגננית לא עוזרים (:
אהבתיLiked by 1 person
המממ. שלושה שבועות בלי השקייה אכן יהרגו גם את החזק שבצמחים. לא המציאו איזו אפליקציה שמזכירה להשקות (לשני העציצים החדשים שתביאי במקום)?
אהבתיאהבתי
לשדות כאן למטה יש איזו הצעה מבטיחה.
אהבתיאהבתי
לבי, לבי עליהם.
אהבתיאהבתי
אחד מהם עוד שורד. נקווה שיחזיק מעמד.
אהבתיאהבתי
כאשר אנחנו נוסעים ( וזה לעתים רחוקות) נותנים מפתח לשכנה, והיא משקה את העציצים
וכך גם היא עושה.
במרפסת שהיא מערבית שורדים אצלנו מעט צמחים , ולכן בחרתי בוינקה ופטוניה שאוהבים שמש (ומים) אבל אני חושבת שכל שנה צריך לשתול מחדש.
אהבתי את הביטוי "שפל צמרת" ואולי עוד יתגבר על מה שהיה ויתאושש!
אהבתיאהבתי
אני מחזיקה לו אצבעות. דקל שפל צמרת – נדמה לי שזה מרחל, לא? השיר על הרי גולן?
אהבתיאהבתי
בשיר : כנרת/רחל
לחן: נעמי שמר
אהבתיאהבתי
בעתיד, תוכלי בפשטות להציל את צמחייך.
כל שתזדקקי לו, הוא מיכל גדול וצינורית. חפשי באינטרנט…
עדה, ידוע שכל המציל צמח אחד, כאילו הציל יער שלם 🙂
אהבתיאהבתי
הבלוג שלך שכח להשקות את תגובתי שהתנדפה לכל עבר… 😦
אהבתיאהבתי
כוונתך לתגובה על הצלת הצמחים? היא כאן, ושלומה טוב. ואני מקווה להציל יער (:
אהבתיאהבתי
אכן יצא לו נבט ושוב הופיע 🙂
אהבתיאהבתי
אני חושבת שגם ככה היה קשה במיוחד לצמחים בקיץ המזעזע הזה. החום הנורא הביא כמה עציצים אצלי לסף קמילה…
אהבתיאהבתי
אני שמחה לשמוע שזה לא רק אני.
אהבתיאהבתי
מחזיקה לו אצבעות 🙂 ואולי באמת הוא מהצמחים השורדים.
אהבתיאהבתי
ראה נראה. יש לי הרבה תקוות בשבילו (:
אהבתיאהבתי
לי יש אצבעות ירוקות. של דולרים. כשאחד נובל, מיד משקיעה באחד חדש…
אהבתיאהבתי
זה הדבר הנבון לעשות. ההתקשרות שלי לצמחים אבודים איננה רציונלית.
אהבתיאהבתי
פיקוס בן 20? איזה כאב לב …
מקווה שהדקל יתאושש.
אהבתיאהבתי
10 שנים מתוך ה-20 הוא כבר היה נבול כמעט לגמרי. אבל זה שאת קוראת לצמח השני דקל אמור להעלות לו את המורל ולשפר את סיכויי ההישרדות שלו (:
אהבתיאהבתי
לפי הרישום שלך הוא נראה לי סוג של דקל ננסי. יש לי גם אחד כזה.
אהבתיאהבתי
קראתי פעם שכשנוסעיפ אפשר לשים דלי מים ליד הצמח, להוביך חוט, וחוק הכלים השלובים יעביר את המים במשורה. ואפשר כלי פלסטיק מחורר טיפלה, וחוט משם לצמח,. אבל באובך הזה שדות שלמים של עגבניות ושאר ירקות הלכו קAפות, ברמת עצוב לראות משהו חי נובל. אולי בכל זאת יינצלו ? .
אהבתיאהבתי
אחד מהם עדיין שורד. יש תקווה.
אהבתיאהבתי
צריך להסתכל על הצד החיובי: זה שהם הצליחו לשרוד אצלך כמה שנים, זה חתיכת הישג!
אהבתיאהבתי
אשרי הרואים את חצי הכוס המלאה.
אהבתיאהבתי