חשבון נפש בלוגוספרי

לקראת ינואר 2015 הכרזתי רשמית על המעבר שלי מישראבלוג לוורדפרס.  השבוע, בתחילת תשרי תשע"ו, כמעט עברתי מוורדפרס לבלוגספוט (=בלוגגר=הבלוגיה של גוגל).  אבל,  כמו שאמא שלי נהגה לומר,  ה-'כמעט' הציל אותי.  על כן,  עודני כאן.

אחרי ההזנחה הגורפת של ישראבלוג,  קשה לי להתרגל ללהיטות-לשיפורים שצוותי המתכנתים של וורדפרס לוקים בה.  וורדפרס נמצא בתנועה מתמדת  –   perpetuum mobile .  כל יום נוסף משהו,  נעלם משהו,  משתנה משהו  –  וצריך כל הזמן ללמוד את התכונות החדשות.  הצרה הזאת מוכרת לכל מי שמכיר מחשבים,  כלומר לכולם:  כשמשפרים משהו,  מתקלקלים עשרה דברים אחרים.  לא לחינם אמרו חז"לי המחשב:  אם זה עובד,  אל תגעו.  אבל בוורדפרס להוטים לגעת.  ולכן,  מדי בוקר,  כשאני מתעוררת,  אני תוהה:  מעניין מה הם עוללו הלילה;  וחושבת על כריסטופר רובין של א.א.מילן,  ששואל את עצמו,  באחד מהשירים המתוקים,  Now,  how to amuse them today .

בקיצור,  השבוע וורדפרס העלימו לי משהו חשוב מהבלוג,  וביליתי די הרבה זמן בפורומים שלהם בניסיון למצוא תיקון.  העצה הראשונה של כל התומכים למיניהם הייתה למחוק קוקיז (לאמור,  אין לנו מושג מה הבעיה,  אבל אם לא יועיל,  לא יזיק),  ואחר כך עוד הגדילו לעשות וביקשו שאוודא שקוקיז-צד-ג' לא נמחקו (אבל מה זה אומר,  למען השם),  ועוד כהנה וכהנה  –  אלא שכלום לא עזר והבעיה נותרה בעינה.  ואז,  בבוקר שאחרי,  פתאום חזר הכול לקדמותו הסדירה,  ואיש אינו יודע איך זה קרה,  אבל אין להקשות קושיות על צרה שתוקנה.

בעצם ימי התקלה השתעשעתי ברעיון הוותיק לעזוב הכול ולעבור לבלוגספוט.  כבר שנים שיש לי שם   בלוג ניסיוני ריק,  ואני מוסיפה ועושה עליו כל מיני ניסויים.  בלוגספוט,  במצבו הגרוד,  הוא הבלוגייה הקלה ביותר לתפעול בעולם (בניגוד גמור לוורדפרס),  ואני גם מחבבת את העיצובים הבסיסיים שלהם,  למרות שלדעת רבים הם פרימיטיביים.  הצרה היא שגוגל מזניחים את הבלוגייה הזאת שלהם כבר הרבה זמן  –   אלא שבשונה מישרא,  הם מציעים תחליפים חדישים ומשובחים לכל הפונקציות שלא עובדות טוב.   לאמור,  לוקחים את השלד של בלוגספוט ומוסיפים לו טלאים מכאן ומשם, כולם מתוצרת גוגל, ואז,  בשאיפה,  הכול מסתדר.   אלא שאז הדברים הרבה פחות פשוטים לתפעול ממה שהיה נדמה תחילה,  ויש לי שם הרגשה שכל התוספות המוטלאות הללו משתלטות על נשמתי,  ושזרועות התמנון שלהן אוספות אותי עמוק יותר ויותר אל חיקו של גוגל-קשישא,  כולל גוגל +,  ושמשם כבר לא אשתחרר.  למשל, יש לי פחד קמאי,  אולי לא לגמרי רציונלי, פן ישלח גוגל מייל לכל מכותבי הדואר האלקטרוני שלי על כל פוסט בלוגספוטי חדש שאכתוב.  זה לא שאני מסתירה את הבלוג שלי או את זהותי,  אבל בשביל מה צריכים תלמידים שלי מלפני שנים לדעת על כל פוסט חדש שלי בבלוג?  יש גבול,  לא? בקיצור,  הסופר-גלובליזציה/מונופוליזציה של גוגל מרתיעה אותי:  לא אוהבת לשים את כל הביצים באותו סל.

איך שלא יהיה,  בינתיים תוקנה התקלה שלי בוורדפרס ונשארתי כאן.  נראה מה יהיה בהמשך.

מילה על מדיניות התגובות בבלוג:  הנימוסים הישראבלוגיים מכתיבים שמי שקורא פוסט צריך להגיב עליו,  ושבעל הבלוג צריך להגיב על כל תגובה שהוא מקבל.  זה כנראה הרגל שנותר עוד מן הימים של טרום-פייסבוק,  וזה הרגל יפה.  אבל ברומא-של-וורדפרס ההרגלים שונים במקצת:  אין חובות.  אין חובה להגיב,  ובעל הבלוג אינו מגיב לכל תגובה.  זאת ועוד:  מי שנרשם לקבלת תגובות במייל מקבל מוורדפרס עדכון על כל תגובה נוספת לפוסט,  גם על תגובות שאינן נוגעות לו.  על כן אני מקבלת לפעמים דיווחים של קוראים על כך שתיבת המייל שלהם מוצפת בהודעות מיותרות ומייגעות.  היות שכך,  אני משתדלת ללכת בין הטיפות   –   לאמור,  להגיב במקובץ,  בתגובה אחת,  לכמה תגובות-קוראים שהצטברו יחד (אלא אם כן מתעורר דיון שמחייב התייחסות אישית מדויקת).  זה עשוי להקל קצת על ההצפות במייל,  אבל גם,  בשאיפה,  לסמן שראיתי את כל התגובות ושאינני מתעלמת מהן.  ואכן  –  אני רואה את כולן ושמחה בהן.  מנגד,  אני גם לא נעלבת מקוראים שאינם מגיבים.  גם זה בסדר.

לסיום,  כמה מחשבות על המעבר מבלוגייה אחת לאחרת:   זה לא דבר קל ולא מומלץ במיוחד,  בטח לא פעמיים בשנה.  וזה מצריך הרבה אורך רוח ודבקות במטרה. על אף שמה שמפריד בין הבלוגיות השונות הוא בסך הכול לינק שעליו אפשר להקליק עם עכבר שמאלי,  קוראי בלוגים לא אוהבים כשמושא-קריאתם עובר דירה.  זו תופעה מוכרת וידועה ואין טעם לדוש בה,  ובכל זאת היא מעוררת בי תמיהה לפעמים.  אחרי הכול,  אנשים מנוסים אנו  –  מה הבעיה להקליק על לינק?

בכמעט-עשר השנים שאני בבלוגוספרה,  נדמה לי שאני הייתי די מפרגנת כשחבריי לבלוגייה הודיעו שהם עוברים לבלוגייה אחרת (וזה קרה כמה וכמה פעמים).  איחלתי להם הצלחה,  באתי לבקר ולקרוא,  ובעיקר לא פירשתי את המעבר שלהם כפגיעה ישירה בי.  איכשהו הפנמתי שאני לא השחקנית הראשית בהצגה הזאת.  אבל כשאני הודעתי על המעבר שלי,  הזכירה לי ההתנהגות של רבים מן המתבשרים על כך  את יבשושיותם של אי-אילו אורחים בחנוכת בית,  שבמקום להביא פרחים,  הם אומרים לבעל-הדירה הטרי: 'אבל בשביל מה עברת?  מה יוצא לך מזה?  ואנחנו בכלל לא אוהבים פה,  הכפתורים של המעלית לא מוצאים חן בעינינו.'  זה מוזר,  אבל זה ככה,  ואני יודעת שלא רק אצלי.

האמת שאפילו לא נעלבתי מזה.  לא ממש.  רק דבר אחד העליב אותי באמת:  העובדה שהיו מי שנשבעו,  במשך שנים, שהם אוהבים מאוד את כתיבתי  –  ואז התברר שאינם אוהבים אותה מספיק כדי לבוא לקרוא אותי גם כאן.  ולא נעלבתי על שלא באו  –  כי זה,  כאמור,  דבר רגיל ואפילו מובן  –   אלא על שנשבעו בלי להתכוון באמת.

תמיד ידעתי שצריך לקחת מחמאות עם קמצוץ של מלח.  אבל עכשיו למדתי שצריך להגדיל את הקמצוץ.

מודעות פרסומת

54 מחשבות על “חשבון נפש בלוגוספרי

  1. הייתי יכול לכתוב את הפוסט הזה בעצמי. והאמת היא שאת האומץ לעבור מבלוגייה לבלוגייה קיבלתי ממך. ההבדל הוא שאני לא חושב לעבור עוד, ואתן לוורדפרס להתעלל בי כמה שהוא רוצה. אני מאוד אוהב חידושים ומשחקים, ומסתכל על זה כנסיון (גם אם לפעמים misguided) לעזור לי, וזו הפתעה נעימה אחרי ההזנחה הפושעת של ישראבלוג. חוץ מזה המעבר הוא קשה. הוא מטלטל את הבלוג. את מאבדת המון קוראים וקשה נורא לקבל חדשים. זו הסיבה העיקרית שאני לא שוקל אפילו מעבר חדש. מה גם שהמעבר מ'קהילה' לבלוג שהוא לא חלק מקהילה עשה לי די טוב. יהיה לי קשה לחזור ל'קהילה' חדשה, ללמוד את החוקים, להשתלב. זה המון זמן ואנרגיה די מיותרים לטעמי. מה שכן, אמשיך לעקוב אחרייך לכל מקום שתהיי בו, וכשאני נשבע אני מתכוון באמת…

    אהבתי

    • עניין הקהילה הוא נקודה חשובה. במשך שנים השתייכתי לקהילה של ישראבלוג והיה לי טוב בה. כשהודעתי על מעבר, גיליתי (להפתעתי) שקהילה יודעת גם לנשוך. מאז אני נזהרת. באופיי אני בין כך ובין כך קצת זאבה בודדה (פחות זאבה ויותר בודדה), כך שאין לי בעיה מיוחדת עם חוסר-הקהילתיות של וורדפרס.
      ותודה על ההתכוונות (: אני מקווה שלא יהיה לי צורך לעבור שוב, זה לא דבר פשוט.

      אהבתי

  2. לא נשבעתי, אפילו שאני אוהב את כתיבתך.
    אפילו שהיא במשורה רגשית, את יודעת לצייר עולם ומלואו.
    לגבי התגובות איני מסכים. אם מישהו הגיב לי בבלוג, אני תמיד מודה לו בעצם התגובה שלי.
    גם, אני מקווה שאולי יתפתח דיון מעבר לצמד התגובות הראשון.
    התגובות עבורי, הן החלק הלימודי של הפוסט, ואיני יכול לוותר עליו.

    Liked by 1 person

    • בעניין התגובות, אני זוכרת שזו תחושתך. כתבת וגם רמזת עליה לא פעם. אני מבינה את זה בהחלט, אם כי לא לגמרי מזדהה. בפוסט הספציפי הזה אשתדל לענות לכל אחד בנפרד, כי כל אחד מעלה נקודות שיש להתייחס אליהן. אבל אני מקווה שגם כשאינני נוהגת כך, תאמין למה שאני כותבת בתגובתי המקובצת: שראיתי את התגובות, שאני מודה עליהן ושמחה בהן.

      אגב, אני זוכרת שפעם, מזמן מאוד, כתבתי פוסט בישרא על העניין הזה. שם התלוננתי על מי שמתייחסים רק לחלק מן התגובות ומתעלמים מן האחרות. כתבתי שם שזה מעליב ופוגם בדיאלוג. מאז עברו שנים רבות. הבלוגוספירה השתנתה, הרשתות החברתיות התחזקו, והמנהגים השתנו, בעיקר מחוץ לישרא. אני יכולה להציע כאן עכשיו ראייה אחרת של דיאלוג: הדיאלוג איננו בין תגובה אחת לאחרת, אלא בין הפוסט עצמו לבין התגובות. אני יודעת שזה לא מקובל כך בישרא, אבל זו איננה ראייה פסולה. יש דרכים שונות להתבונן בזה.

      ותודה על מה שכתבת על כתיבתי.

      אהבתי

      • לא אכנס לתחום הדיאלוג, שהוא הרי נושא פילוסופי לכשעצמו.
        אני מסתכל על התגובות כאפשרות נהדרת לשיחות. וכאשר הוא לא מתקיים, הרי התגובות הופכות לידי הכרזה של הקורא(ים) מה דעתם על הפוסט, ללא תגובה באמת של כותב הפוסט. ושיחה אין פה.
        יותר כמו לוח מודעות.
        לי זה מפריע בפוסטים שלי, ולכן אני נותן לכל אחד הזדמנות לפתח שיחה.
        לצערי מעטים נוטים לאפשרות הזאת וחבל.
        בבלוגים אחרים אני מקבל את דין הכותב. הוא בעל הבלוג וקובע את הכללים כראות עיניו.
        מי שלא רוצה שידיר את אצבעותיו המגיבות מהבלוג.
        אני עדיין נהנה מאוד מכתיבתך וכבר למדתישאת מודדת את מילותייך ותגובותייך, ואני מקבל זאת באהבה…

        Liked by 1 person

    • תודה, איריסיה, אני שמחה שאת קוראת. עדיין קשה לי לראות בוורדפרס בית מוחלט, אבל אולי, בהדרגה, אני מסתגלת. אני מקווה שלא יהיה צורך לעבור למקום אחר.

      אהבתי

  3. אני מתעצלת לעבור בלוג. זה קשה מדי בשבילי. עד שאחרון הבלוגרים לא יעזוב את ישרא, אשאר שם כנראה.
    ואני מסכימה עם שדות שהתגובות הן חלק חשוב למרות שבחלק מהבלוגים לא נוהגים כך.

    אהבתי

    • בעניין התגובות – אנא ראי תגובתי למעלה, לשדות.
      אשר להחלטה לעבור או לא – זה עניין אישי לחלוטין. אין כאן נכון ולא נכון, כל אחד עושה את מה שמתאים לו.

      אהבתי

  4. גם אני חושבת כמו שדות וכמו אסתי שהתגובות חשובות, וכשלא עונים לתגובה שלי (לא תמיד כמובן, לפעמים באמת לא צריך) זה קצת מוריד את המוטיבציה שלי להמשיך ולהגיב. לגבי ההצפה של תגובות למייל, אני מניחה שיש אפשרות לבטל את זה? נראה לי לא הגיוני שלא. אני לא בדקתי אבל חשבתי שבטח אפשר.
    בתור עוברת לבלוגגר, בסיועו ותמיכתו של אליפל, לא הרגשתי שבלוגגר הוא סוג של טלאי על טלאי. אליפל מצא דרך לבנות בלוג נוח לשימוש, והוא משתף את ידיעותיו עם כל מי שירצה. אחרי שלומדים את זה, קל ופשוט לתחזק את הבלוג. כמו כן יש לי מייל נפרד (עם שם בדוי) של גוגל+, וזה מגן עלי (גם כשהייתי בישרא היה לי מייל נפרד אנונימי), כך שאני לא מרגישה חשופה למכותבים שלי מהמייל עם שמי המלא. התמיכה שאליפל נתן והדברים שהוא הסביר מאד ברורים ולא מסובכים, לי לפחות. אפשר אולי גם לצמצם אותם עוד, למי שרוצה לדעת רק את הבסיסי. לגבי קהילה, גם קודם לא היה לי צורך בקהילה, אבל כעת אני מגלה שאני יכולה להשתמש בקהילה הזאת של גוגל+ כדי להמליץ על בלוגים שאני מגיעה אליהם באקראי, וזה נחמד, כי בישרא לא הייתי מעורבת ככה בקהילה שם (היא גם הייתה מאד גדולה באופן יחסי). אגב אני חושבת שוורדפרס שתלטניים לא פחות מגוגל+ 🙂 כל מיני דברים התרחשו בזמן שאני מגיבה, לא תמיד אפשר לי להגיב עם השם או האתר שלי בבלוגגר..

    Liked by 2 אנשים

    • בעניין התגובות – אנא ראי למעלה, תגובתי לשדות.

      בעניין ההצפה במייל – כשמקבלים את המייל המציף ומרגישים שהגיעו מים עד נפש, אפשר להיכנס לקישור המוצע בו ולבטל את המינוי על התגובות לפוסט הספציפי, והמיילים ייפסקו. לחילופין אפשר גם להירשם לאתר של וורדפרס (אפילו בלי לפתוח בלוג), ואז, כשמחוברים עם סיסמה, נדלק אור כתום בחלונית למעלה (בכל דף של אתר וורדפרס) בכל פעם שהתקבלה תגובה לתגובה על פוסט כלשהו. שתי הפרוצדורות מחייבות ניווט ולחיצה על לינקים, וכפי שכתבתי בפוסט, לא כל הבלוגרים אוהבים לעשות זאת.

      אני מכירה את ההסברים של אליפל, וקראתי את חלקם בעיון. הוא השקיע שם עבודה מרשימה ביותר. העניין הוא שבבלוגייה המקורית של גוגל, שאותה אני מכירה כבר שנים רבות, בניית בלוג הייתה הרבה יותר פשוטה והצריכה הרבה פחות השלמות – אלא שהיום רוב הדברים המוצעים שם כבר לא עובדים טוב, ולכן יש צורך בהדרכות של אליפל. ניסיתי לעשות שם כמה דברים על פי עצותיו, וגיליתי למשל שבמקרים מסוימים אין דרך חזרה. למשל, אם מתקינים את ה-Feedburner, הוא נצמד לבלוג אפילו כשמנסים לבטל אותו. זה די אופייני לגוגל בכלל, בבחינת 'שטח משוחרר לא יוחזר'.

      בעניין הקהילה – ראי נא את תגובתי לגל אמיר, למעלה.

      ובעניין השתלטנות של וורדפרס – מאוד ייתכן שכך. הפוסט הזה רק מסכם את תחושותיי מהמעבר, הוא לא נועד לשכנע אף אחד לעבור לשום מקום. אין בלוגייה מושלמת ואין אתר אינטרנט מושלם. כל גולש מחליט בסופו של דבר מה מתאים לו יותר, עם אילו שגעונות הוא מוכן להשלים ומה מבחינתו הוא 'ייהרג ובל יעבור'. העיקר שכל אחד יכתוב איפה שטוב לו ויהיה מבסוט שם (:

      Liked by 1 person

      • מסכימה איתך לגבי העיקר 🙂 וכפי הנראה ימים יגידו. כנראה שגם אני כמוך בעניין הקהילה. לגבי התגובות זה לגמרי תלוי, לפעמים אין לי מה להגיד ואני רק רוצה להגיד שקראתי ונהניתי או הזדהיתי או משהו כזה. אבל בגישה שאת מתארת, אין צורך בתגובות כאלו, ובכל זאת אני לרוב כותבת אותן לבלוגרים שאני מנויה ותיקה שלהם, כי אני יודעת שזה נותן משהו לבלוגר שכותב פוסט, אפילו אם זה רק חיוך קטן. ואם זה חשוב לבלוגר, אז בטח גם למגיב.. שטרח להגיב ולו בחיוך קטן. כך שגם אני אחזיר לו בחיוך או אמירה. מאידך3, אני מתארת לעצמי שפוסטים עמוסי תגובות קשה להגיב לכל מגיב (ואז גם אני לא מצפה שיגיבו אלא לדברים שרוצים ממש לענות להם. בדיוק כמו בשיחות חברתיות). כלומר – זה גמיש בעיני, בהתאם לסיטואציה, היכרות וכולי.

        אהבתי

        • עניין הגמישות הוא באמת העיקר כאן בעיניי. זה לא שיש או אין צורך בתגובה – זה עניין של הרגשה. לפעמים מתחשק להשאיר טביעת אצבע קטנה, ולו חיוך בלבד, ולפעמים לא. לפעמים מתחשק להתווכח ולחזור ולהגיב בעניין שהוא בנפשי, ולפעמים אני אומרת, לא, לא בא לי להתווכח על זה, לא היום. בעיניי, כל הבחירות לגיטימיות. אני יודעת שיש אנשים שקוראים כאן פחות או יותר באופן סדיר ולא משאירים תגובה אף פעם – וגם זה בסדר. ואני משתדלת להגיב לפחות תגובה מקובצת ולומר, תודה לכולכם. אני מקווה שמאמינים לי כשאני מודה. זה לא סתם מן השפה ולחוץ. כמובן כשיש פוסט כמו היום, שעוסק בעניינים שרלוונטיים לרבים, אני מגיבה לכל אחד בנפרד, כי אם אגיב במקובץ, יעלה אורך התגובה על אורכם של שלושה פוסטים (:

          Liked by 1 person

      • זה שאת לא יודעת להוריד את פיד ברנר, עדה, זה לא אומר שזה בלתי אפשרי. אני מכיר אדם אחד, קוראים לו אליפל, הוא לא גאון הדור וכלל אינו קשור למחשבים אבל הוא יודע איך עושים את הדברים המאוד פשוטים האלה (לדעתו) ומציע לכ"א לפנות אליו ולשאול. שמעתי שיש לו אפילו המלצות ושהוא מאוד אדיב וסבלני ולהסבריו מוסיף אפילו תמונות.
        בקיצור: לא יודעת אינו אומר שבלתי אפשרי. למעלה מכך יש מישהו שמוכן לעזור ולהדריך (-:

        אהבתי

  5. מעולם לא נשבעתי שאבוא, מעולם לא התחייבתי להמשיך – ובכל זאת אני בא לקרוא.
    הבלוגיה היא רק פלטפורמה. זה הבנאדם שאותו אני מעוניין לקרוא, ולפלטפורמה אין חשיבות בעיניי.
    לטעמי, "זאב בודד" הוא המצב הטבעי הקלאסי. רבים נהנים להשלות את עצמם, שאינם בודדים בעולם. בד"כ נחוץ משבר כלשהו (כמו מעבר לבלוגיה אחרת… 🙂 ) – שיוכיח להם את ההיפך.
    ואף על פי כן: אנחנו חיות חברתיות. הנה, אנחנו מתָקשרים בבלוגים ובתגובות.
    המשיכי לכתוב.
    חתימה טובה!

    אהבתי

    • מסכימה בהחלט עם ההבחנה בעניין הפלטפורמה – אבל זו בעיקר תפיסה של זאבים בודדים, והיא איננה מקובלת על כולם. ואכן התרשמתי שלפחות במונחים בלוגוספריים, אתה זאב בודד, ואפילו לפעמים זאב נושך (או לפחות דוקר, כראוי לכינויו).
      מכל מקום – ברוך הקורא. ושתהיה שנה טובה.

      Liked by 1 person

  6. אני באה וקוראת כאן ולא משנה "הבית" , אלא במקרה זה הכותבת, אבל כפי שאמרתי פעם יש בעיה עם התגובות , לא תמיד יודעת אם התייחסת לתגובה שלי ולרוב אני נכנסת שוב לחפש אותה. ( וויתרתי על האופציה לקבל את כל !! התגובות של כולם במייל) ישראבלוג נוח יותר 🙂

    אהבתי

    • כן, השיטה של ישראבלוג בנוגע לעדכונים במייל על תגובות הרבה יותר נוחה וחכמה. אם תרצי, ראי את תגובתי לאמנדה, למעלה: יש דרך להשתלט על עודף העדכונים במייל (כשמגיעים מים עד נפש).

      אהבתי

  7. את צודקת באשר להעלבות שלך. אני לא זוכר אם הבטחתי לבוא גם לכאן , אבל היטב ביטאתי את ההתלהבות מכתיבתך בישרא ואין שום סיבה שלא אמשיך להגיב גם כאן למרות שאני לא אוהב את הפורמט. הכתיבה שלך מצדיקה את המאמץ ורק הצטערתי לשמוע שהפלטפורמה שבה את כותבת מכניסה דינויים בלי להודיע. בישרא על פחות מזה התחילו מלחמות עולם 🙂

    אהבתי

    • הו, גם שם מתלוננים על זה השכם והערב בפורומים שלהם. הם תמיד אומרים: 'למה לכל הרוחות הייתם צריכים לשנות? זה היה בסדר גמור קודם! תחזירו את זה!' וכדומה. אפילו לפעמים מאיימים בעזיבה. ואפשר להבין אותם – רבים מאתרי וורדפרס הם לא סתם בלוגים אלא אתרים עסקיים, וכל שינוי ותקלה עולים להם באובדן לקוחות, אז הם נלחצים כהוגן.

      אשר לפורמט – זה בעיקר עניין של הרגל. בימים הראשונים של הבלוג, העיצוב שלו לא היה ידידותי למובייל. לכן שיניתי אותו, ובדקתי – עכשיו אפשר לקרוא בקלות גם במובייל. אני לא יודעת אם אפשר להגיב משם, אבל, נו, כפי שאמרתי – העיקר הקריאה, למרות שלא כולם מסכימים אתי (:

      אהבתי

  8. לא זכור לי כיצד הגבתי כשהודעת על נטישת ישרא, אבל אני מניחה שכמו היום, לא חשוב לי באיזה מקום תבחרי, אני אקפוץ לבקר.
    אני מאד אוהבת את כתיבתך.
    כאשר לא מגיבים לי לתגובות אני מרגישה כמו בסלקציה- "שווה להקדיש לה זמן, לא שווה להקדיש לה זמן" במיוחד כשלכל האחרים הגיבו ובדיוק על שלי "דלגו".
    זה קרה לי בעבר ולמרות שניסיתי למצוא לכך הסבר, עדיין חשתי עלבון.

    אהבתי

    • כשמגיבים רק לחלק מן התגובות ולא לכולן, זה אכן מעליב. למרות שאני מניחה שיש גם לזה הסבר – למשל, יש מי שמגיב רק כששואלים אותו שאלה או מבקשים ממנו הבהרה, או כשהוא מרגיש שהוא צריך לתקן משהו. ויש מי שמרגיש נבוך כשהתגובה היחידה שאפשרית בשבילו היא 'תודה'. זה תלוי בטמפרמנט ובמדיניות של בעל הבלוג. אני משתדלת שלא לנהוג איפה ואיפה, ורוב הזמן אני מצליחה: או לענות לכל אחד בנפרד, או לכולם ביחד.
      ותודה, אני שמחה שאת אוהבת.

      Liked by 1 person

  9. גוגל אינו משתלט על אף אחד. למעלה מכך, הוא מאפשר להתקין שלוש סוגים של מערכת תגובות כשאחת מהן מנותקת מגוגל+ ועובדת על פרופיל של בלוגגר בלבד, כמו בימים הטובים כשהדינוזאורים עדיין התרוצצו ברחובות. בנוסף קיימת מערכת תגובות של דיסקוס שאינה מנותקת מגוגל+, אבל מאפשרת אנונימיות כי היא מחביאה את הפרטים שקשורים לגוגל+. וורדפרס לעומת זאת, מעביר אותי את כל הגיהינום האפשרי כדי לאפשר לי להגיב לא דרך וורדפרס ואינו מאפשר לי לשים לייק אפילו דרך גוגל+.

    בלוגגר אינו עובד על טלאים. להבדיל מוורדפרס שזאת מערכת פרטית שמחר יכולה להסגר, גוגל הוא ענק הרשת. יש להם תכנות שמשרתות בעלי מקצוע כלפיהם גוגל מחויב. התכנות הללו (כגון סטטיסטיקות, שליחת אימיילים ועוד) עובדות גם דרך בלוגגר. אז בשביל מה להם להמציא את הגלגל והוסיף לבלוגגר תכונות פרימיטיביות כשל וורדפרס אם הם פיתחו פונקציות שמהוות את העולם ומלואו? משונה שדווקא הן בעיניך נתפסות כ"טלאים".

    לגבי תגובות, אני לא חושב שבישרא זאת הייתה חובה. אבל אני אישית חושב שזה עניין של נימוס אלמנטרי. משהו שמפריד קורא בבלוג ממציצן. הסופר מודד את הקהל לפי כמות הספרים שנמכרו, בלוגר לפי לייקים ותגובות. אבל זה לחלוטין עניין אישי ולא חובה. השאלה היא כמה זמן תכתבי בבלוג בו לא תהיה אף תגובה? את יכולה לעשות ניסוי ולסגור את הפוסטים שלך לתגובות למשך חודשיים ולבדוק אם תהיה ירידה במוטיבציה או לאו. אצל רוב האנשים תהיה ירידה במוטיבציה ודי בידיעה הזאת (מבלי להסכים אתה) כדי לכבד את הבלוגר ולעודד אותו בתגובה. לפחות עבורי.

    גם אני חושב שלעבור בין בלוגיות לעתים קרובות זה טירוף. מצד שני, להבדיל מישרא, קיימת אפשרות להעביר את כל הפוסטים מוורדפרס לבלוגגר תוך שניה. בנוסף, הקוראים שלך כאן הם אנשים שכבר הוכיחו את עצמם ככאלה שיעקבו אחריך לכל בלוגיה. כלומר, המעבר מישרא לפלטפורמה אחרת הוא לא דוגמא. המעבר מבלוגגר לוורדפרס ולהפך הוא בהרבה יותר קל.

    לגבי מה שאמרת על אלה שלא עקבו אחריך, אמרת את זה טוב מדי מכדי שאתערב. עבורי המעבר מישרא היה מיפוי מבורך של אלה שאומרים שהם אוהבים לקרוא אותי מאלה שאוהבים לקרוא אותי. ואני שמח שזה קרה. ממילא תמיד האיכות עניינה אותי יותר מכמות. אז ברוך שפטרנו.

    Liked by 1 person

    • בעניין סגירה אפשרית – אני מניחה ששום מערכת אינה בטוחה באופן אבסולוטי. על סגירה אפשרית של חלקים מגוגל יש שמועות מכאן ועד להודעה חדשה (והם כבר סגרו כמה דברים, בעיקר הסגירה הכואבת של ה-Reader שלהם), אבל אני לא יודעת כמה אמת יש בהן. מה שבטוח הוא שאם משהו נסגר – יהיו לו תחליפים, כך שאין טעם לדאוג לזה עכשיו.

      בעניין תגובות בבלוגים – אתה יודע שאני לא מסכימה. כבר דיברנו על זה. סופר מקבל מושג על כמות הקוראים על פי עותקים שהוא מכר, בלוגר מקבל מושג כזה על פי מונה הכניסות שלו. כמו שסופר לא יכול לדעת אם כל מי שקנה את הספר אכן קרא אותו (ובטח שאינו יודע מה הוא חשב עליו), גם הבלוגר לא יודע אם כל מי שנכנס לבלוג קרא את הפוסט. מן הבחינה הזאת תגובות הן בונוס, אבל הן לא הכרחיות.

      אני לא רואה במי שקורא בלי להגיב מציצן: זה דבר שהרשת מאפשרת ואין לי בעיה אתו. אני קוראת בעקביות, כבר שנים, בלוג אחד שסגור באופן קבוע לתגובות, ועוד אחד שכמעט ואין בו תגובות (ובעל הבלוג כמעט שאינו מתייחס לתגובות הבודדות שכן מגיעות) – ושני הבלוגים מחזיקים מעמד כבר הרבה זמן. לפחות ככל שזה נוגע לי, המוטיבציה שלי לקרוא בהם לא יורדת: אני מתעניינת מאוד בפוסטים שמופיעים בהם ומעריכה מאוד את כותביהם, ועל כן ממשיכה לקרוא בנאמנות. כמעט אין פוסטים שאני מפספסת שם. כמובן, אני מכבדת כל בלוגר שחושב אחרת – אבל בשבילי, בלוג הוא בראש ובראשונה מקום של כתיבה/קריאה, פחות של שיחה. ושוב, לא בגלל שיש לי משהו נגד שיחות.

      אשר לשאלה מהי הבלוגייה העדיפה – כפי שכבר כתבתי למעלה, אני לא חושבת שיש מדד אובייקטיבי לגמרי. אני לא מנסה לשכנע אף אחד: כל אחד וטעמו והעדפותיו. מה שוורדפרס מציעים לי מספיק לי בהחלט. כמובן אשמח אם הם יירגעו קצת ולא ישנו אותו את זה כל יום…

      אהבתי

      • את רוב התגובה שלך לא הצלחתי לקשר למה שכתבתי, כך שאני מנחש שלא הבנת את הכוונה. לא חשוב. בכל מקרה, לגבי פיד ברנר: במקום בו כתוב ״הוסף פיד״ כתוב גם ״מחק פיד״. כמובן, כדי להוריד את הפיד מהאתר, יש ללחוץ עם ה״הסר״.

        אהבתי

        • אני דווקא חושבת שדי קישרתי את תגובתי לדברים שהעלית בתגובתך…
          אשר לפיד ברנר – כמובן שהסרתי על פי ההוראות. אבל הוא ממשיך לדבוק בתיבת הרישום למייל של הבלוג, שלכאורה השתחררה ממנו. לא משנה, זה לא עקרוני כרגע.

          אהבתי

          • זה אליפל. אני לא יודע בתור איזו מוטציה אופיע הפעם, אז אני כבר כותב מי אני.
            עדה, את מנסה לנתק את טופס הרישום של פיד ברנר מפיד ברנר? זה כמו לכתוב בבלוגגר ולנסות לנתק אותו מבלוגגר. טופס הרישום שמותקן אצלך בבלוג הוא כנראה של פיד ברנר. אם את רוצה לעבוד עם חברה אחרת, כמוני, את יכולה לצרף טופס רישום של חברה אחרת. אבל אי אפשר לנתק טופס רישום של חברה מחברה כי היא זאת שמספקת לך את השירותים. (-:
            כשיהיה עקרוני, אני אפנה אותך לחברות אחרות שנותנות את השירותים הללו. את לא רשומה אצלי במיילים ולכן אין לך מושג על מה אני מדבר. אבל אני שולח טופס עדכון לשלושה בלוגים במכה דרך חברה שמספקת עידכונים מיידיים. ברור שהיא לא האופציה היחידה, אולי יש טובות ממנה. כשיהיה לך אקטואלי אם יהיה, כמובן, אוכל לברר בשבילך. בינתיים, את מוזמנת להכנס לבלוג שלי ומתחת לטופס הרישום יש שורה שמציעה לראות את העידכונים האחרונים. את יכולה ללחוץ עליה כדי לראות איך העידכונים שלי נראים.

            אהבתי

            • טופס הרישום שמותקן בבלוג שלי *לא* היה של פיד ברנר. אני יודעת זאת כי בעבר עשיתי לעצמי מינוי לעצמי, כתבתי פוסטי-ניסיון וקיבלתי עדכונים, והם לא היו של פיד-ברנר. אני מזכירה לך שאני משחקת עם הבלוג ההוא כבר כמה וכמה שנים, עשיתי עליו הרבה ניסויים, ואני מכירה אותו די טוב. אבל מאז שהתקנתי את הפיד ברנר, הוא מסרב להיפרד. ייתכן שבבלוגגר/גוגל יודעים שאין טעם לחזור לסידור הראשוני-מקורי, אינני יודעת. אבל זה לא חשוב כרגע.

              אהבתי

              • אם מדובר בטופס בילד אין הוא של פיד ברנר. נקודה. גוגל לא עובדים עם אף חברה אחרת. פיד ברנר הוא שלהם. מה עוד שאת לא יכולה להתקין את פיד ברנר באתר בלי להוסיף אליו טופס רישום של פיד ברנר. מה שאת מכנה אותו גדג׳ט עבור אנשים כמוני שמבינים בבנייה של אתרים ובונים אותם על HTML הוא בעצם קוד. את הקוד הזה, אנשים עם ידע כמו שלי +++++ הפכו לגדג׳ט לנוחיותם של אנשים כמוך (כפי שאני בניתי עבור החבריה גדג׳ט תגובות אחרונות באתר). כלומר, במקום שתכנסי לתבנית של הבלוג ותכניסי בתוכה את הקוד של פיד ברנר ידנית, כפי שעושה אני, את מוסיפה יישומון שהוא בעצמו מוסיף את הקוד לתוך התבנית. כלומר, בלי הקוד בתוך תבנית את לא יכולה להיות מקושרת לפיד ברנר. אלא אם את מבינה בבניה של תבניות HTML אני מנחש שהוספת יישומון בלבד. ולפיד ברנר יש ישומון אחד: טופס האימייל.

                אהבתי

  10. ואני באמת מעדיפה בלי טלטולים. לא שלך, לא של כותבים אחרים, ובינתיים לא שלי. ואני כן אוהבת מאוד, את הקהילה. והתגובות. חשוב לי לקבל תגובות. אני שמחה בהן מאוד. הן מרגשות, מסקרנות, מלמדות. בלי התגובות אני יכולה לכתוב למגרה. ולמרות הכל…הלכתי אחריך בארץ לא זרועה הנה. כי אני באמת אוהבת את איך שאת כותבת…

    אהבתי

    • אשר על כן, אזכור לך את חסד נעורייך (:
      רק לא מסכימה עם התפיסה שבלי תגובות אפשר לכתוב למגירה. הנה, נניח, מי שמפרסם ספר: הוא בדרך כלל לא מקבל שום תגובות ואין לו שיג ושיח עם קהילת הקוראים. האם פירוש הדבר שעדיף שיכתוב למגירה?

      אהבתי

  11. לגבי קמצוץ המלח – הסבר אפשרי: אני אוהבת את הכתיבה שלך, אבל לא אוהבת לקבל אימיילים ולכן אין לי מנוי לאף בלוג. בישראבלוג יש לי את רשימת הבלוגים הקבועים, וזה מאד נוח.
    בוורדפרס אין את האופציה הזו. אני מגיעה לבלוג שלך בכל פעם שאת מפרסמת בפייסבוק. אני בטוחה שאני מפספסת המון פוסטים כי הניוזפיד בפייסבוק רץ נורא מהר ואין לי סבלנות לגלול עד אין סוף.
    אז ייתכן וכל המחמאות היו מילות אמת. זו לא הכתיבה שלך, זה הפורמט.
    אולי תנסי לפרסם לינקים לפוסטים בוורדפרס גם בבלוג בישראבלוג?

    אהבתי

    • עם זה אני יכולה להזדהות: גם לי בדרך כלל אין מינויים לבלוגים ואני לא מקבלת עדכונים. מה שכן – אני משתמשת רשומה גם בישרא, גם בבלוגספוט וגם בוורדפרס. לכן בכל אחד מהם יש לי רשימת קריאה (=רשימת "קבועים") שעוקפת את הצורך בעדכון למייל. זאת ועוד: וורדפרס ובלוגספוט מאפשרים להוסיף לרשימת הקריאה גם בלוגים מפלטפורמות אחרות. כך שברשימת הקריאה שלי בוורדפרס כלולים למשל גם בלוגים מסלונה. ואם לא רוצים רשימות קריאה, אפשר סתם להשתמש ב- RSS כלשהו, יש הרבה אופציות. על פייסבוק לצערי אי אפשר לסמוך כלל.

      אשר ללינקים שהצעת בישראבלוג: עשיתי זאת בהתחלה. חלק מהקוראים התלוננו על שמריצים אותם ממקום למקום, אז הפסקתי. לא אעשה זאת שוב.

      אהבתי

  12. למרות שישרא הכי נוח לי מבחינת התמצאות ונוחות תגובות, אני מוצאת שפה עדיף לי מבחינת תגובות על פני בלוגר שהוציא את נשמתי בכפית בכל פעם שאני מנסה להגיב שם.
    מאחר ואני ממש לא רוצה להתחבר לגוגל פלוס ולא להשאב לזרועות התמנון המאיימות, אני יכולה להגיב שם כאורחת, ואז אני בכלל לא מקבלת הודעה על תגובה לתגובתי, מה שמבאס לאללה את הדיאלוג.
    בקיצור, לי אישית עדיף שתשארי פה. פחות טוב מישרא, יותר טוב מבלוגר.
    אולי יקימו בעתיד משהו אחר וטוב יותר. עד אז (או עד שישרא יקרוס) אני לא זזה.

    אהבתי

    • אני בינתיים כאן, אבל בעניין התגובות בבלוגספוט/בלוגר יש לדעתי אופציות תגובה נוחות ובטוחות. צריך רק לזהות אותן ולהתרגל אליהן. אל תתיאשי (:

      אהבתי

  13. עדה, אם את מתכוונת לזה ששורת הניהול נעלמה לכמה ימים, ושלפני כמה שבועות הבלוג קיבל עיצוב ברירת מחדל ונעלמו תפריטים – גם אותי זה מאוד עיצבן. אבל כשראיתי שאחרים כבר כתבו על זה בפורומים, הנחתי שהעניין בטיפול וזה אכן הסתדר מחדש במהרה. שזה הבדל משמעותי לעומת פלטפורמות בלוגים אחרות שסקרת.
    הרשמים שלך מבלוגר מועילים לי במיוחד, כי מעולם לא פתחתי שם בלוג וטוב לדעת. גוגל גם מאוד הזניחו את הכלי שלהם להקמת אתרים, google sites, ברמה שהיה עדיף שהיו סוגרים אותו בכלל.
    לגבי תגובות וקוראים: פעם תגובות היתה הדרך היחידה לתת למישהו לדעת שקראת את הבלוג שלו, וגם דרך להזמין לקרוא את הבלוג שלך ("בלוג נחמד, מוזמנת לשלי :-)"). ל"לייק" יש את המגבלות שלו, אבל הוא מאפשר לסמן שקראתי ואהבתי, גם אם אין הרבה מה להגיד מעבר לזה. ולפעמים יש פוסטים שאני קוראת, אוהבת – אבל אין לי מה להגיב עליהם. כפי שאת רואה, זה לא המקרה הפעם.
    שנה טובה ולהתראות, בבלוגים ובכלל

    אהבתי

    • אכן, לאחרונה, שורת הניהול שנעלמה. כשאני שמתי לב לזה לא ראיתי שום תלונות על כך בפורום, ולהפתעתי גם התומכים לא בדיוק הבינו מה הבעיה, ולכן נלחצתי.

      אשר לרשמים מבלוגגר/בלוגספוט: אליבא דאליפל כאן למעלה בתגובות, אני לא מדייקת. אם חשוב לך לברר את הנושא, אולי כדאי שתבדקי אצלו. הוא מנהל לאחרונה קהילת בלוגים דוברי עברית בבלוגספוט, ומצא דרך יעילה לעקוף את הקשיים.

      בדיוק משום שאני יודעת שלפעמים אין מה להגיד, אני מקבלת בהבנה גם קוראים שאינם מגיבים. זה בסדר בעיניי.

      ושתהיה שנה טובה-טובה!

      אהבתי

  14. כיוון שיש לי בעיה עם כל נושא התגובות כאן אני לא מגיבה כמעט לאף בלוג שעוקבת אחריו בווורדפרס אבל כן הפכתי לקוראת סמויה שלך וכן אוהבת את כתיבתך שנה טובה באהבה שלגיה

    אהבתי

  15. אני שמחה שאת נשארת פה (לפחות בינתיים), ומאד מסכימה עם החששות שלך מפני הכנסת כל הביצים לסל של גוגל – יש להם באמת נטייה לערבב דברים שלא שייכים, כמו למשל להחליט בלי לשאול אותך שכל מי שאת בקשר אתו בגוגל פלוס צריך להיות כלול ברשימת המכותבים שלך בג'ימייל… כל מיני ערבובים כאלה, תמיד במפתיע, כאילו האח הגדול יודע מה טוב בשבילנו… (אחת הסיבות שאני לא אוהבת לעקוב אחרי בלוגים בבלוגספוט היא בגלל איך שהם מטפלים במעקב אחרי תגובות. זה מסובך קצת להסביר אז תשאלי אם את באמת מסוקרנת ואנסה. אחרת אני משאירה את זה בתור: יש שם סיבוך שמעצבן אותי.)

    אני מאד מסכימה אתך בעניין תגובות – לא חובה להגיב, ולא חובה לענות לכל תגובה. אפילו התעצבנתי פעם בעניין הציפיות המוגזמות וכתבתי על זה בבלוג שלי. (זה היה בתפוז. היו שם אנשים שטענו שזה נימוס מינימלי… הנה, מצאתי: https://mekalefet.wordpress.com/2010/11/23/%D7%94%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%90%D7%99%D7%A9-%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%A8-%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%95-%D7%99%D7%A2%D7%A9%D7%94/)

    נ.ב. בעייה אחת עם השיטה של תגובה כוללת לכלל המגיבים: אנשים כמוני מפספסים אותה – אני נוטה לא להירשם לעדכוני תגובות באימייל, בדיוק מהסיבה שציינת, ובמקום זה אני משתמשת בהודעות של וורדפרס, שמעדכן אותי אם מישהו ענה לתגובה שלי. אז אם את עונה לכולנו והתגובה שלך לא משורשרת לתגובה שלי, לא אקבל עדכון.

    אהבתי

    • אני סקרנית בעניין הסיבוך בגוגל. נדמה לי שכתבת פעם שהוא לא מאפשר לך להגיב כמנויית וורדפרס, או משהו כזה? לא מדווח לך על תגובה לתגובתך?

      קראתי את הפוסט שלך. אכן, הסברת שם באופן שאינו משתמע לשתי פנים (:

      ואני יודעת שאם את מסתמכת על ההודעה בחלונית הכתומה של וורדפרס, תפספסי את התגובה המקובצת. אני לא יודעת איך לפתור את זה. נתנחם בכך שכשיש לי משהו מאוד עקרוני לומר ספציפית למגיב מסוים, אני משרשרת תגובה באופן אישי. מה שאני עושה במקרים כאלה כמגיבה הוא שבדף הקריאה שלי אני הולכת ל"תגובות שכתבתי", ובודקת שם אם התחדש משהו בדף התגובות – כי אני מכירה כמה בלוגרים בוורדפרס שאינם משרשרים את התגובות בדייקנות, והאופציה של "תגובות שכתבתי" מאוד עוזרת.

      Liked by 1 person

      • זה בסדר, אני סומכת עלייך שאם יש לך משהו לומר לי ספציפית אז תשרשרי בהתאם ולא אפספס. זה הסיכון שאני לוקחת בשיטה הזאת – ואם יש פוסט מסויים שבמיוחד חשוב לי להתעדכן על תגובות, אני נרשמת בכל זאת.

        את קוראת מאד מהר! (כן, אני הולכת מהסוף להתחלה)

        הסיבוך עם תגובות בבלוגספוט היה שאם אני מגיבה תחת זהות וורדפרסית, הם לא נותנים לי להירשם לעדכון על תגובות, כך שאין לי דרך אוטומטית לדעת אם ענו לי – כדי להירשם לעדכון על תגובות שם אני חייבת להגיב תחת הזהות הגוגלית שלי, וזה מרגיז אותי כי כשאני מגיבה על בלוגים אני רוצה להגיב בתור בלוגרית ולא בתור המשוגעת הזאת שמסתובבת בגוגל פלוס עם הפינגוין 🙂

        Liked by 1 person

        • ואללה. זה מוזר ומרגיז. אבל אם תבדקי אצל אליפל, שהגיב למעלה, תראי שיש אפשרות לחבר לבלוגספוט את מערכת התגובות של Disqus, והיא עובדת מצוין ומאפשרת לך להגיב איך שאת רוצה.
          אהבתי את הניסוח על "המשוגעת הזאת שמסתובבת בגוגל פלוס עם הפינגווין". מצחיקה 🙂

          Liked by 1 person

  16. אחלה דיון התפתח כאן 🙂
    אני עוקבת אחרי בלוגים מעניינים נקודה. פחות מעניין אותי היכן הם מתפרסמים. אני כן רואה בכל זאת הבדל באופי הבמות השונות, ובעיקר בעניין הקהילה. בוורדפרס כל אחד צריך לבנות לעצמו קהילה יש מאין. המצב שלך שהגעת לכאן אחרי שנים רבות וקהל נאמנים גדול למדי עקב אחריך (אני לא יכולה להשוות, אבל נדמה לי שרוב המגיבים שלך מ'שם' נמצאים גם 'כאן') איפשר לך להתחיל כאן מ'האמצע'. אני כבר אמרתי לך מספר פעמים שהדבר שחסר לי בוורדפרס זה החשיפה לקהל חדש, גם כקוראים שלך וגם ככותבים שאולי שווה לבדוק. אני זוכרת גם את התשובות שלך. עדיין נראה לי שנושא הקהילה בוורדפרס חסר.
    אני מאוד מעריכה הקהילה האלטרנטיבית שאליפל בונה בבלוגר בהשקעה מטורפת. כרגע אני (כמוך) חצי שם: מקבלת הודעות על פוסטים, מודיעה על הפוסטים שלי, אבל נשארת בישרא. לא חושבת שזה רק עניין של הרגל, אם כי כמובן זה חלק מהעניין. אני באמת חושבת שיש בישרא משהו מאוזן, בסלט הזה שבין חשיפה לחדשים ובין קהילתיות, עם כל הגוונים שבמקשתת.

    Liked by 1 person

    • כן, תיארתי לי שיתעוררו הדים. זה נושא שנוגע לרבים ומעסיק רבים.

      בעניין קהילתיות – ראי תגובתי למעלה, לגל אמיר.

      בעניין החשיפה לכותבים שכדאי לי, ככותבת, לבדוק ולקרוא כאן – יש חשיפה כזאת, אבל היא זמינה רק למשתמשים רשומים.

      בעניין בניית קהל – את עשית זאת בישרא במהירות מסחררת, אבל זו טעות לחשוב שזה כך אצל כולם שם. אני חושבת שלקח לי יותר משנה, אולי אפילו שנתיים, לייצב את עצמי שם כבלוגרית שקוראים אותה. לא משום שיש בעיה בישרא, אלא בגללי – בגלל ההססנות שלי (התביישתי להגיב במקומות אחרים) ובגלל סוג הכתיבה שלי, שאינו מושך הרבה קהל. מעולם לא הומלצתי שם על ידי העורכים בדף הראשי של ישרא (אם כי הגעתי פעם או פעמיים לדף הראשי של נענע). לראש רשימת הפוסטים החמים (חמשת הראשונים) הגעתי רק אחרי שאת פרשת משם בפעם הראשונה (אולי בעקבות ותודות לפעילותך הנמרצת נגד המקפיצים למיניהם), וזה היה כבר כשהייתי מאוד מאוד ותיקה בישרא (בערך שמונה שנים). בקיצור, מה שאני מנסה לומר הוא שגם בישרא הבלוג שלי התנהל יחסית בצל. זה לא מאוד הפריע לי – אני רק אומרת זאת כדי להסביר למה זה לא כל כך מפריע לי גם כאן. אני רגילה להתקדמות איטית ולא נבהלת ממנה.

      את מדברת על מגיבים – אבל אני מדברת על קוראים. יש הבדל. כמובן, קשה יותר ללקט מידע על מי שקוראים בלי להגיב, אבל אפשר להגיע למסקנות פה ושם. לא כל הקוראים עברו לכאן משם, גם לא כל המגיבים. אבל זה, כפי שכתבתי בפוסט, אינו מפתיע – אני חושבת שזה אופייני בכל מקרה של מעבר, ולא באמת חשוב מנין לאן. ולמרות זאת, כפי שהסברתי בפוסט – הופתעתי בחלק מן המקרים. לא משום שלא באו לקרוא גם כאן, אלא משום שדווקא עליהם הייתי בטוחה שיבואו.

      השורה התחתונה מבחינתי היא שאם קהילתיות איננה עוברת את מחסום הפלטפורמה, ואף נוטה להפנות כתף קרה, כמעט להעניש, את מי שחרגו ממנה – אני מעריכה אותה פחות.

      Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s