על מדליקי המדורות

עכשיו,  כשכבר באמת נדמה שזו-שאין-לקרוא-לה-אינתיפאדה (למה לא,  בעצם?) די יצאה משליטה,  אני חוזרת ותוהה על מה שעובר במוחותיהם של מי שהבעירו את האש הגדולה הזאת מלכתחילה:  כל אותם מנהיגים-מונהגים,  החל מנתניהו ושות', והַמשך באבו-מאזן ושות',  וכַלה בחברי הכנסת הערבים;  ועבוֹר דרך כל האתיאיסטים המוצהרים שהצמיחו לעצמם,  לפתע פתאום,  רגשות דתיים עמוקים כל כך בנוגע להר הבית.   אני חושדת שרובם כבר מבינים שהאש הזאת שהם הציתו גדולה בכמה וכמה מספרים מכישורי הכבאות שלהם.  חלקם כבר מנסים אפילו לתקן את המעוות  –  אם כי קשה להם מאוד.  כדי לתקן צריך הרי ללמוד,  קודם כל,  להודות באחריותם לנעשה,  וגם ללמוד לשתוק מדי פעם   –  ואלה,  כידוע,  אינם דברים קלים לביצוע.

אבל אני תוהה לפעמים על העובר במוחותיהם. בַלילה,  בלילה  –  אחרי שהם גומרים להתראיין ולהתבכיין ולהתקוטט בכל הערוצים ולהפריח איומים צדקניים ולהתחמק משאלות ענייניות,  אחרי שהם משלימים את כל המלאכות החשובות שאישי ציבור ומנהיגים אמורים להשלים  –   כשהם פורשים למנוחת הלילה ומכבים את האור ומתענגים קצת על הדקות האחרונות השלוות האלה לפני שהתנומה נופלת עליהם   –  האם אז,  לפחות,  בין כנפי החושך,  הם מרגישים קצת חרטה?  האם לא חבל להם קצת על המוחות הצעירים שהורעלו מדיבורי ההבל שלהם,  ועל החיים שאבדו לשווא, ועל האלימות הגסה שחלחלה לכל פינה,   ועל השדים המבוהלים של הגזענות והשנאה ששוחררו אל הרחובות,  ועל מרקם הקיום היומיומי שנפרם ושיהיה קשה כל כך לטוות מחדש? האין מצפונם מייסר אותם לפחות בסתר הלילה,  כשאיש אינו רואה? האין הם מהרהרים,  בלי לגלות לאיש,  שאולי מוטב היה לולא הדליקו את המדורה הגדולה והרעה הזאת?

לו אני במקומם,  הייתי עולה,  אחרי שהכול ייגמר,  אל הר הבית,  ויורדת עמוק אל ברכיי,  ומתחננת לאלוהים,  יהיה אשר יהיה,  שיסלח לי.  ואני מקווה שאכן ייסָלח לי על מחשבות-הבלע האלה,  אבל לו הייתי במקומו,  הייתי משיבה את פניהם ריקם.

מודעות פרסומת

20 מחשבות על “על מדליקי המדורות

  1. את נותנת להם קרדיט גדול מאוד עדה, בעצם המחשבה שהם מסוגלים לרפלקציה עצמית או לאיזושהי לקיחת אחריות. הם? הם לא אשמים. ה'הם' אשמים. תמיד. ואילו אנחנו לא רואים ללבב, אבל די ברור שהם, כל ה'הם', מונעים ממניעים לא ענייניים (אוי, הרגע המצאתי 'שרה שרה שיר שמח'). הם חושבים על מעמדם, והבחירות הבאות, והכיסא, והשורה שלהם בהיסטוריה. כל היתר זה רק אמצעי.

    אהבתי

  2. למקרה ושאלתך הייתה רצינית, אשיב לך בקצרה.
    אינתיפאדה משמעה התארגנות המונית עויינת. מה שאנחנו רואים עכשיו מבוסס על מוטיבציה רגעית של יחידים. אני חושש להתפס בטעות, אבל כמדומני פרט לרוצחי ההסטוריון הנקין וזוגתו לעיני ילדיהם, שמשתייכים לזרוע חמאס בשכם (מטריד מאוד), שאר מפגעים ביצעו פיגועים מתוך החלטה אישית מבלי שארגון זה או אחר עומד מאחוריהם.
    לא מדובר בהתארגנות המונית לכן זאת לא אינתיפאדה. למעלה מכך, הקולות ברחוב הערבי ברובם מתנגדים לפיגועים ועושים זאת באופן ישיר אפילו בתקשורת. במקרים של התארגנות המונית הקולות הללו חוששים להשמע (מסיבות מוצדקות). יש עוד הרבה הבדלים, אני לא חושב שהם ממש מעניינים אותך. אז לא אלאה.

    לגבי מה שאמרת, אני לא מצליח למקם את האצבע היכן את מאשימה את ביבי ושות׳ במידה שווה למנהיגים הערבים. כלומר, ללא ספק צריך שניים לטנגו, ובסכסוך מורכב כמו זה ״הוא התחיל ראשון״ לא פוטר את המנהיגים מן האחרויות. לשם כך הם מנהיגים כמובן, ובמצבים אלה מנהיגותם ותוצאותיה עומדת למבחן. אבל נקודתית: ׳אל-אקצא בסכנה' גורסת שמדינת ישראל פועלת כדי למוטט את מסגדי הר הבית ולבנות תחתיהם את בית המקדש השלישי. שורשי השקר נטועים הרחק בימי 'המופתי הגדול' חאג' אמין אל-חוסייני, בשנות העשרים והשלושים של המאה שעברה, אך הוא הועצם מאוד בשנים האחרונות והפך מקובל ורווח בשיח המוסלמי, הערבי והפלסטיני. למעשה השקר העתיק הזה הוא נשק בן מאה שנים שמפעם לפעם נזרק אליו גפרור ע״י המנהיגות הערבית, ולהבותיו עולות. איני יודע בן כמה נתניהו ומי הם השות, אבל בשנות העשרים של המאה שעברה כמדומני הוא עוד לא נולד.

    Liked by 1 person

  3. ברשותכם, במקובץ:
    כמו-מניפה: ללקיחת אחריות אני באמת לא מצפה. אבל על מה אנשים חושבים בינם לבין עצמם, כשאיש אינו שומע וכשאפילו הם עצמם אולי לא לגמרי מקשיבים – אינני יודעת.

    אליפל: אינתיפאדה משמעה התנערות. אינני יודעת מי קובע את הפרמטרים של מספר משתתפים וסוגי הכְוונה. נראה לי שזה לא היה אחיד גם בשתי האינתיפאדות הראשונות.
    אשר לאשמת נתניהו: תקצר היריעה. אם להצטמצם רק בענייני הר הבית, הרי שמניעת ביקורים מתוקשרים ומדליקי להבות של חברי הקואליציה שלו הייתה צריכה להיעשות כבר מזמן מאוד – ופנייה אחראית לציבור היהודי בדרישה שגם הוא ישמור על קור רוח ויימנע ממעשי אלימות לא הייתה מצדו עד עתה כלל. אני לא יודעת לְמה הוא מחכה.

    שלי ב: לא יודעת, אולי. ראי מה כתבתי למעלה, למניפה.

    אהבתי

    • מי קובע? השבכ והמגזר הערבי. שאלת מדוע השבכ והמגזר והערבי לא מכנים להתקוממות של יחידים אינתיפאדה. כמזרחן, איש צהל ומודיעין, השבתי לך.
      לא לעלות להר הבית ולא לפנות לציבור הישראלי שאגב כרגע עדיין נמצא בסטטוס מכיל (ואיני יודע אם לאורך זמן) אינו ערך להסתה פושעת שגורמת לחמישה פיגועים ביום (וזאת אולי רק התחלה). אבל זה לא נושא לויכוח, זכותך כמובן לחשוב אחרת.

      Liked by 1 person

  4. אם המנהיגים יפסיקו להלך עלינו אימים ולעורר פרובוקציות, הם יצטרכו למצוא לעצמם מקום תעסוקה אחר.
    ביבי נבחר רק בזכות ההפחדות שלו וחברי הכנסת הערביים נבחרו רק בזכות הפרובוקציות שלהם.
    אנשים בחרו בביבי בגלל "הביטחון", אם הוא לא היה מצליח למכור את השקר הזה, מי היה בוחר בו?

    אהבתי

  5. ביני לביני אני קוראת לה – אינתיפדת הילדים.
    ראיתי אתמול את הסרט/ כתבה 'הקו האדום' והתייאשתי מאד. לא יודעת מי מבעיר ומה מבעיר, אני לא רואה שזה יגמר אי פעם.

    היום נסעתי באיזור 'מסוכן' שבקרבתו היה פיגוע בימים האחרונים, והתחושה היתה איומה, תחושה של פחד ודריכות.

    אהבתי

  6. האמת, אני לא חושב שלשֵם ולהגדרות ולָאירגון יש משמעות אמיתית. זוהי אינתיפאדה ברורה, לא משנה אם היא עונה להגדרה המדויקת. אבל כמו ש"צוק איתן" הוא "מבצע צבאי" ולא "מלחמה" – כך גם האינתיפאדה השלישית איננה "אינתיפאדה", אלא רק "גל טרור"…
    "מלחמה" היתה מחייבת תשלום פיצויים אמיתיים לעסקים ולתושבים המופגזים, "מבצע צבעי" מאפשֵר לדפוק אותם. "גל טרור" אומר: זה רק גל, וזה עובר. "אינתיפאדה" נוספת פירושה: ביבי אינו אלא מחדל מתמשך – ולא "מר ביטחון", שהוא מתיימר להיות.
    זה הכל מכבסת מילים אחת גדולה, מכבסה שאיננה מצליחה להלבין את דמם של ההרוגים.

    ולגבי "מה הם חושבים בלילה?" – אני לגמרי עם "כמו מניפה". לטעמי – היא צודקת לחלוטין.

    אהבתי

    • אינתיפאדה אומר שכל ערבי במדינת ישראל ומחוצה לה, כולל אשתי וילדיי, הם אויב מבקרה הרע ואויב בפוטנציה במקרה הטוב. טרם יוצאים בהכרזה כ"כ בומבסטית, קוץ, כדאי מאוד שיהיה מאחוריה ולו קורט של אמת. כרגע קורט כזה אין. לא לפי השב"כ. דווקא לפי הממשלה, הועלה הרעיון להכריז על תחילתה של אינתיפאדה ומי שעצר בעד הממשלה לעשות זאת היה הדרג הצבאי. כרגע יש ציבור ישראלי, משני המגזרים, שרוצה שהטירוף הזה ייגמר. והוא לא פוחד לומר את זה בקול כי הוא רב מהציבור שרוצה את ההפך. אבל אם גל הטרור הזה לא יטופל, הוא יהפוך לאינתיפאדה וכמובן יהיה על כתפי הממשלה הנוכחית שבינתיים לא עושה דבר. (אגב, כפי שהיא לא פעלה גם בשתי האינתיפאדות הקודמות עד שהיה מאוחר מדי).
      אתם לא מבינים כנראה שעצם הכרזה על אינתיפאדה היא ליבון יצרים על גבול הסתה.

      Liked by 1 person

      • תראה, הגדרות לחוד – ומציאות לחוד. כרגע, במצב הנוכחי, כל ערבי בישראל אכן נתפס כאיום, לא משנה מה ההגדרה של השב"כ. גם ליהודים וגם לערבים ברור, שהרוב רוצה שלום. שהרוב מעוניין בדו קיום. שהרוב מעוניין בחיי מסחר תקינים. אבל, מרגע שמתפרץ "גל טרור" או "אינתיפאדה" – כל אחד נתפס כאיום לצד השני. אני לגמרי מוּדע לכך שיש גם ערבים שמפחדים להיות כרגע בעפולה. מבחינתם – כל יהודי הוא איום. בדיוק כמו שמבחינת היהודים – כל ערבי הוא איום. מה שנשאר לבדוק – הן הפרופורציות: כמה אירועים של תקיפת ערבים היו – והיו, כמו בדימונה וכמו בעפולה – לעומת כמה מקרי תקיפה ודקירה של יהודים היו. אז כן, ליהודים יש סיבה מוצדקת יותר לחשוש, כרגע, מכל ערבי שבסביבה. עכשיו, זה שגם ערבים אזרחי מדינת ישראל משתתפים בפיגועים – זה רק מעצים את החשש, הופך אותו לכולל יותר. העובדה, שגם נשים רבות משתתפות בפיגועים – בהחלט הופכת את אישתך לאיום. בעיקר, אם היא עונה על מאפיינים נוספים, כמו לבוש ערבי-דתי, עם רעלה, בורקה, ובתוספת מבטא ערבי. אין מה לעשות – זו המציאות, עצובה ככל שהיא. ליבוי היצרים אינו מתמקד רק בהגדרה "איתיפאדה". הוא מתחיל הרבה קודם, בבתי הספר, במסגדים, בדרשות, בפייסבוק. וליבוי היצרים הזה מתרחש ללא הרף, בלי שאף אחד עושה כלום נגד העניין הזה. לא אצלנו, שהתברכנו בשלטון אימפוטנטי לגמרי – וגם לא אצל הערבים, שהשלטון שלהם תומך בליבוי היצרים. מנקודת מבטי הצרה, אני מקדם בברכה שני עניינים:
        1. האופן שבו המחבלים הללו מנוטרלים ומחוסלים במהלך הפיגועים הללו. גם הציבור מתנהג נפלא ומתגונן באופן פעיל, גם כוחות הביטחון עושים עבודה טובה. המענה מהיר מאד, ואני חושב שזה חשוב. לא רק במבחן התוצאה ובכמות הנפגעים היהודים – אלא גם במסר.
        2. אני מקדם בברכה את החרם – המכוון , כמו גם זה שאינו מכוון, אלא רק נובע מפחד – שנוקטים היהודים נגד הערבים. התפרצותו של ראש עירייָת נצרת על התנועה הערבית המאוחדת היתה כמוזיקה ערֵבה באוזני. ידיעה שאמרה, שאבא הסגיר את בנו, שתכנן פיגוע, כי חשש שבית המשפחה יהרס או ייאטם – שִמחה אותי. כי גם אם ההרתעה לא עובדת על המפָגֵע הבודד, הפאנאט הדתי – היא עובדת על הרוב השפוי. הם מבינים היטב את הפגיעה הכלכלית – ומנסים למנוע אותה. בעיניי – זה מבורך.

        אהבתי

        • ההגדרה נאמנה למציאות. ומי שמכריז כרגע על כל הציבור הערבי כאויב, הוא גזען ומסית ולא נבדל במאומה מאלה שצורחים בקולי קולות שיהודים הולכים להחריב את אל אקצא. זכותך לראות בכל ערבי אויב, זכותך לראות בכל ערבי איום, ובמידה רבה אני אף מבין אותך, אם זה מה שאתה מרגיש. אבל ברגע שממשלה וצבא יצאו בהכרזת מלחמה (והכפשה) כלפי ציבור שלם שברובו אינו משתף פעולה עם בני 13-20 יחידים מוטרפי פייסבוק, צריך שיהיה מאחורי הכרזה כזאת לא פחד אלא אמת. וכרגע, עובדתית, אין כזאת.

          Liked by 1 person

        • אני רק אוסיף, כדי שיהיה ברור, שאין בדברי כוונה להרגיע או לטעון שהאינתיפאדה רחוקה, או שלא קיים איום ממשי שהיא תחל בכל רגע. נהפוך-הוא. בגלל שמדובר כרגע במצב עדין ואנחנו דורכים על גחלים, הגדרות גורפות ובלתי מוצדקות עלולות להבעיר את השטח ולהוביל את המדינה לכאוס כאשר רבבות יצאו מבתיהם, המסגדים יפרצו בהסתה וכל פיגועי המדף ייצאו לפועל. כך שאני שמח מאוד שהפעם, לשם שינוי, הממשלה שלנו עצרה את הרעש והצלצולים שהיא רגילה להשתמש בהם (או לפחות ברובה = "ליברמן-אעלק גינה מורעלת").

          Liked by 1 person

          • אמנם באיחור, אבל בכל זאת:
            אני לא מכריז על כל הציבור הערבי כאויב, אני רק כותב שהוא נתפס, כרגע, ככזה.
            היום היה פיגוע דריסה של עובד "בזק", תוך שימוש ברכב של "בזק". לאן זה מביא את רמת החשדנות בכל ערבי באשר הוא ערבי?

            אני נותן לך את כל הקרדיט המקצועי, ומקבל את ההגדרות המקצועיות שלך ל"אינתיפאדה". הקטע הוא, שבעיניי, זה בכלל לא משנה. אני חושב, שגם לא בתודעה של כלל הציבור. כלל הציבור תופס, כך אני מאמין, את המונח "אינתיפאדה" כגל טרור. הוא לא מתעמק בהגדרות המקצועיות: כמה משתתפים באלימות, מי מנהיג אותה, עד כמה ההתקוממות מאורגנת. הקריטריונים האלו לא מעניינים אותו. מה שמעניין אותו הוא, שבכל שעה יש עוד פיגוע. זה כמו הביטוי "אם זה הולך כמו ברווז, מגעגע כמו ברווז – זה ברווז". אתה קם וצועק "רגע, רגע, תתבוננו טוב! זה אווז!". כמה ישראלים מודעים להבדל בין ברווז לאווז, ולכמה מהם זה אכפת? אכפת להם, בעיקר, אם יש לחיה הזו כבד טעים…

            אותו הדבר לגבי המנהיגות: אולי ביבי מבין היטב מהחומר שמניחים לפניו, שמבחינה מקצועית – זו עדיין לא אינתיפאדה אלא רק גל טרור. האם בגלל זה הוא מתעקש על המינוח המקצועי ומדגיש שזה רק גל טרור? – ממש לא. הוא לא רוצה שבקורות החיים שלו יהיה רשום, שבמשמרת שלו פרצה "האינתיפאדה השלישית". הוא לא רוצה שהתדמית שלו כ"מר ביטחון" תיפגע. הוא רוצה להיבחר שוב ושוב, לעולם ועד.

            אהבתי

  7. כשיש הבדלים בין רעיונות אפשר להגיע להסכמה משותפת. כשיש הבדל בין דתות ולכל אחד האלוהים שלו, אז יש מלחמות.
    לא נראה לי שאני אעלה להר הבית. ייטב לו בלעדי.

    אהבתי

  8. עוד מקבץ:
    רוזמרי: שאלה טובה שאין לי תשובה עליה.

    פועה: זה באמת נראה כמו אינתיפאדת ילדים, וזה נשמע נורא.

    קוץ: אולי אתה ומניפה באמת צודקים. אם כי אני חייבת לומר שאני צופה באנשים האלה בטלוויזיה, ובימים האחרונים הם נראים מותשים ומודאגים. אולי רק נדמה לי, אבל זה הרושם שקיבלתי.
    בעניין החרם שהזכרת: כתבתי מספיק בבלוג הזה נגד חרמות, וברור שאני גם נגד החרם הזה. מה שכן – אני בהחלט מבינה אנשים שפוחדים, או שסתם לא נעים להם ללכת למקומות מסוימים בימים כאלה. זה מובן מאליו, ואכן, הההנהגה הערבית צריכה להביא את זה בחשבון אם המצב הכלכלי של בוחריה חשוב לה.
    המצב שבו כל אזרח ערבי נתפס כאיום הוא גם תוצאה של העובדה שיהודים בקושי מכירים אזרחים ערבים, ובדרך כלל גם לא מבינים מילה ממה שהם אומרים. כשלא מכירים, כולם חשודים. זו צרה צרורה שקיימת כל ימות השנה, אבל עכשיו זה יותר גרוע.

    אליפל: אני חושבת שהוויכוח על המונח 'אינתיפאדה' נובע מן העובדה שלא כולם רואים בו מונח שמכליל את כל הערבים באשר הם. הרי גם באינתיפאדות הקודמות לא כולם היו מעורבים באלימות.

    אסתי: כמו שאני תמיד אומרת, אם רוצים לדבר עם אלוהים, לא חייבים לעלות להר הנ"ל, אפשר לדבר אתו גם מהבית. הוא ברא עולם בשישה ימים, חזקה עליו שיוכל לשמוע את הפניות אליו גם ממרחק.

    אהבתי

    • עדה, אני לא מבין אותך. מצד אחד את שואלת מדוע גל הטרור הנוכחי אינו נחשב לאינתיפאדה ומקבלת הסבר מאוד מקצועי ומפורט. מצד שני, את עונה לי: אליפל, אבל לי בא לכנות את הגלידה "עוגה" וככה יהיה. אז כן, בוודאי, גם את הסערה שתתחיל בדצמבר בשמי ישראל את יכולה לכנות אינתיפאדה. אבל למילה "אינתיפאדה", כפי שמשתמשים בה גם השלטונות בישראל, גם בגדה וגם בעזה, קיימת הגדרה. למעלה מכך, קיימים שני סוגים של אינתיפאדה: אינתיפאדה רגילה ואינתיפאדה עממית. אלה מושגים מדויקים בהם משתמשים מעל שולחנות דיונים בשני הצדדים של האינתיפאדה, והם לא מגיעים ממקום של "ככה בא לי".
      רצ"ב אחד ממשפטיו האחרונים של מחמד אשתייה, המקורב למחמוד עבאס לרשת אלג’זירה:
      “הרשות הפלסטינית יודעת שהיא צודקת, כל הקלפים בידי הפלסטינים הם קלפים מנצחים מבחינה משפטית, הפלסטינים עוברים כעת לאסטרטגיה של ליבוי הסכסוך עם ישראל, אולם לא תהייה לה הצלחה ממשית אם היא לא תלווה באינתיפאדה עממית לא אלימה”.
      כשאבו מאזן, שמאוים בפומבי ע"י חמאס, הרואה בו ובאנשיו, אישים חסרי לגיטימיות לשלטונם והראויים להיות “מושלכים לפח הזבל של ההיסטוריה”, מנסה לקטוף הישגים מדיניים באמצעות “ריצה קדימה” כדי לחמוק מהאיום מבית, וע"י איום בכאוס מדיני (כפי שהוא עשה בנאומו ב 30 בספט'), שמשמעותו המעשית התדרדרות לעימות כולל בדפוסים של אינתיפאדה, לכולם מובן במה מדובר. כי מלפפון הוא מלפפון, גלידה היא גלידה ואינתיפאדה היא אינתיפאדה, ומה שמתרחש כרגע אינו עונה על ההגדרה.
      תראי, זה הבלוג שלך הרי, אז אני מרגיש קצת כמו פולש. אם השאלות שאת שואלת בבלוג לא נועדו כדי לקבל תשובה, תגידי לי כדי שאדע להבא לחסוך ממך את הידע ולעצמי את הזמן. (-:
      אני מבטיח לכבד את רצונך.

      אהבתי

    • "חרם" הוא בס"ה עוד כלי נשק. אמנם עם מטען אמוציונלי של שנאה – אבל כלי נשק. לירות במחבלים זה בסדר, ולהטיל על הציבור הערבי חרם כלכלי זה לא בסדר? אם חרם כלכלי יגרום למספיק לחץ בתוך החברה הערבית פנימה, כדי למנוע ולו פיגוע אחד, כדי להציל חיים של בנאדם אחד – לדעתי השמוש בו כבר מוצדק. זה נחמד להיות מוסרי וטהור, אבל במבחן המציאות – זהו נשק פחות קטלני. אנשים לא באמת מתים מחרם כלכלי – הם רק מרוויחים פחות ועלולים להיקלע למצוקה כלכלית. זה קצת שונה, כשנפגעים מקליע או מפצצה…

      אהבתי

      • עקרונית, זה מזכיר את הטיעונים של מפעילי החרם נגד ישראל: זה למטרה טובה, זה נשק לא קטלני, וכו'. אבל בעיניי, זו פשוט ענישה קולקטיבית שפוגעת בעיקר במי שלא אשם ומגבירה את הנזקים לטווח ארוך – ולא באמת מועילה (וראה הסעיף הבא, מיד להלן).

        פרקטית, זה גם לא נחוץ: אנשים לא באים לקנות וכו' פשוט מפני שהם מפחדים, ואפשר להבין אותם. לא צריך להוסיף לזה גם חרם.

        אהבתי

  9. אני חושבת שמי שהבעיר את השטח ידע בדיוק מה הוא עושה, והוא יודע שההסתה וההטפה רק מלבות את האש.
    יש מי שמרוויח מכל המצב הזה. תמיד יש.
    ואני מניחה שבלילה לפני השינה הוא מחכך את ידיו בהנאה וסופר את הכסף.

    אהבתי

  10. אליפל: לא מנסה לקרוא לשום דבר בשום שם. רק אמרתי שהסיבה לכך שיש תמיהה כללית בארץ על ההתעקשות לקרוא לזה כך ולא אחרת נובעת מכך שלא כולם מבינים את המונח באותו אופן. העליתי בפוסט תמיהה קצרה (בסוגריים), קיבלתי את תשובתך ואני לא מתווכחת עליה: אני לא בקיאה בזה וגם לא חושבת שזה כל כך מהותי.

    חגית: מרוויחים בכל הצדדים? אולי. הרושם הראשוני שלי הוא שכולם יפסידו.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s