בהלוויה, ביום גשום

מִסָּבִיב
הִתְמִיד הַגֶּשֶם בְּבִכְיוֹ;
הָאֲדָמָה
הַסְּפוּגָה
לֹא יָכְלָה עוֹד לְהָכִיל
אֶת צַעֲרוֹ.

14 מחשבות על “בהלוויה, ביום גשום

  1. בגלל שיבוש טכני, לא יכולתי לקרוא אם מדובר בצערו, בצערי או בצערה – וזה גרם לי לדמיין את השיר המינימליסטי הזה כל פעם אחרת, אם כי העצב נשאר בכל התסריטים (אחר כך העתקתי את הטקסט לקובץ וורד). שלא יידע עוד צער

    אהבתי

    • בדקתי בכל מיני אופנים, אבל אני לא רואה שיבוש. מה שזה לא יהיה – אני מקווה שהסתדר בינתיים.
      כתבתי בפוסט רק על הגשם – על בכיו ועל צערו – אף כי, כמובן, זה לא רק הוא.
      תודה.

      אהבתי

  2. בדיוק בתחילת השבוע קצת אחרי הסערה הגדולה, חיפשנו דרכים חלופיות ועברנו בכביש העובר ליד בית העלמין,
    עדיין היה גשום ובכניסה הצטופפו אנשים שהגיעו ללוויה.
    חשבתי, צריך למצוא זמן נכון למות כדי לא לגרום לאנשים עוד סבל בנוסף לאבל.

    אהבתי

  3. תודה לכולכם. הייתי בהלוויה הזאת ביום הראשון של הסופה, אחרי שהיא נרגעה קצת, אבל הגשם ירד וירד. וכמו שנהוג לומר לעתים, גם השמיים בכו.

    אהבתי

  4. איני יודע מה הקרבה של האיש שזכה לכך שהשיר הנהדר הזה ייכתב על הלוויתו, ומקווה שלא תדעי צער.

    אהבתי

  5. אכן, צריך גם מזל בשביל זמן המוות. אבל למתים אני חושבת לא אכפת עוד, והאדמה עוד תשוב לספוג את הכל. ורק בינתיים אנחנו מבוססים בבוץ.

    אהבתי

  6. אותם רגעים נדירים בחיים (שם אין במאי שדואג לפרטים הקטנים)
    שבכל זאת העולם הולך שאותו מקום שאנו מרגישים בפנים
    והכל נראה שלם. גם העצב.

    Liked by 1 person

סגור לתגובות.