קדחת בין כוכבית

האמנם אסקפיזם בעצם הימים הקשים האלה?
כבר כתבתי כאן על התלהבותי מהסרט 'בין כוכבים' (Interstellar).  [מילת אזהרה לרגישים:  יש צפי לספוילרים קלים]. כל כך הרבה בלבלתי לכולם את המוח בעניינו,  עד שהילד הלך וקנה בשבילי את ה-DVD של הסרט (לא לפני שגינה בחריפות את מצבן מעורר הרחמים של מערכות הצפייה המיושנות בביתנו-שבו-גדל-אי-אז,  והסביר לי ששום אדם שמתקדם עם הזמן כבר אינו נזקק ל-DVD כדי לצפות בסרט).

מאז שה-DVD הגיע לידיי אני צופה בו בחריצות,  שוב ושוב  –  נוסעת בו קדימה ואחורה,  חוזרת לכל משפט שפספסתי ולכל פריט-תוכן שלא הבנתי.  כל דקה משלוש השעות בסרט הזה חשובה לצורך הבנת הסיפור,  ואת מה שלא הבנתי מן הצפייה בו אני משלימה בעזרת הסברים מיו-טיוב ומוויקיפדיה.  מדע בדיוני או לא  –  זה בכל זאת מבוסס על אי-אילו תיאוריות שמקובלות בפיזיקה,  או בפילוסופיה,  או באלוהים-יודע-מה.  וכך למשל למדתי שֶחור שָחור הוא פחות או יותר עובדה מקובלת,  בעוד שחור-תולעת הוא רק בגדר ספקולציה;  שספֵירה היא עיגול תלת מימדי (בערך) וש-tesseract הוא קוביה ארבע-ממדית (אבל מה זה אומר,  בעצם?);  שיש משהו מעבר לשלושת הממדים שידעתי עליהם עד כה; ושדראמאמין הוא תרופה למי שסובלים מבחילת-מסעות.  אבל מה זה singularity עוד לא הצלחתי להבין,  אף שניסיתי.

המוזיקה היפה של הסרט,  למרות שהיא בחלקה אלקטרונית,  ובחלקה מזכירה את פיליפ גלאס,  מיטיבה כל כך להעביר את התחושה של בדידות בתוך מעמקי-מרחבים אינסופיים ומסתוריים,  שהיא מסתובבת לי במוח כל הזמן.  אני נרדמת אתה בלילה ומתעוררת אתה בבוקר,  ואף שהיא אינה מניחה לי,  היא בינתיים גם לא מפריעה.  להפך.

בניתוחים שקראתי על הסרט הופתעתי לגלות דברים שלא שמתי לב אליהם בעצמי    –  למשל,  היסודות הנוצריים שבסיפור (כולל נגינת העוגב [מכנסייה בלונדון] ששולבה בתוך הפסקול,  כולל 12 השליחים,  כולל לזרוס שחזר מן המתים,  כולל הדחף הדתי-כמעט לחתור אל מה שסמוי מן העין).  אבל יותר מכך הופתעתי לקרוא על ההקבלה בין הסרט לבין הנובלה של ג'וזף קונרד,  Heart of Darkness ('לב המאפליה',  שעל פיו נעשה הסרט 'אפוקליפסה עכשיו'). ואחרי שקראתי על ההקבלה הזאת וחשבתי עליה,  השתכנעתי שבאמת אי אפשר להתעלם מן היסודות המרמזים אליה.

על ג'וזף קונרד שמעתי לראשונה כשלמדתי לתואר ראשון באוניברסיטה. שני רומנים שלו,  ועוד סיפור קצר והנובלה הנ"ל,  היו חלק מתכנית הלימודים. הוא היה פולני,  יליד 1857,  שהשתקע באנגליה והחל לכתוב בה בגיל ארבעים,  ובאנגלית דווקא  –  שפה שאליה התוודע רק בשנות העשרים לחייו.  הכתיבה שלו לא קלה לקריאה ולעיכול,  אבל תמיד חשבתי שהוא היה גאון   –  גם בשל הרגישות יוצאת הדופן שלו לענייני שפות,  וגם משום שהוא כאילו-צִייר את סיפוריו במונחים של שחור-ולבן (chiaroscuro),  כפי שקראתי פעם במאמר ביקורת עליו (הא!  כאילו בעיפרון).

ועוד משהו שלמדתי מתוך צפייה זהירה בסרט:  שמשתתפים בעלילה שלושה רובוטים שונים,  ולא רק אחד כפי שהיה נדמה לי תחילה.  ויפה לראות איך קופר וטארס,  האדם והרובוט,  מתחילים את דרכם בסיפור כאויבים ומסיימים אותה כחברים טובים.  אבל מעל לכול מוצאת חן בעיניי המסקנה המרומזת בסרט (שגם קראתי עליה פה ושם)   –  והיא, שלמרות שכבר אי אפשר להסתדר בלי עזרת רובוטים,  ועל אף יכולותיהם המופלגות   –   מי שבכל זאת מכוון את מהלך העניינים הוא המוח האנושי,   על מגבלותיו,  פחדיו,  שנאותיו ואהבותיו.  ומסיבה זו או אחרת,  דווקא המסקנה הזאת היא לגמרי-לגמרי כלבבי.

מודעות פרסומת

28 מחשבות על “קדחת בין כוכבית

  1. אני מאוד מתרשמת מן היסודיות והעומק שאליהם הגעת. מכיוון שלא ראיתי וכנראה גם לא אראה (לפחות בעתיד הנראה לעין), אני נהנית מהמסקנות שלך. ותמיד חשבתי שהמחשבות האפוקליפטיות על השתלטות מכונות שגויות בבסיסן: האדם מספיק גרוע בעצמו.

    אהבתי

    • הוא אכן גרוע למדי, אם כי לי יש אמונה בסיסית גם ביכולות המאוד חיוביות שלו. כשהוא מחליט סוף סוף שהוא רוצה להפעיל אותן, הוא יכול לחולל דברים מרשימים מאוד.

      אהבתי

  2. וואואואו. את מדהימה. איך יש לך זמן, סבלנות ומוטיבציה לזה. אני מלאת הערצה. קראתי בשקיקה. מניחה שלא אצפה, למרות הכל.

    אהבתי

  3. אם את רוצה להבין סינגולריות, קחי את 'קיצור תולדות הזמן' (ויש לזה המשך שאני לא ממש זוכר איך קוראים לו). הוקינג הוא פופוליזטור לא רע, ואם אני הצלחתי להבין אז גם את. לגבי חורים שחורים, סביר להניח שכל אסטרונאוט היה נקרע לגזרים ומתפרק לגורמים בידי כוחות הכבידה לפני שהיה מצליח להגיע אל הדבר הזה שנמצא באמצע שפותר את העלילה וסוגר את המעגלים (גם כן מעגל מפוקפק מבחינה לוגית אבל כאן תקצר היריעה) באמצע של חור שחור יכולים להיות כל מיני דברים, לרבות אותה סינגולריות שכביכול עושה 'פריש מיש' ומשנה את כל כללי המשחק (לא סגור על זה. יכול להיות שיש שם סתם המון המון אטומים נורא דחוסים אחד בשני). מה שכן, קצת קשה להגיע לשם בחתיכה אחת. נורא מצטער, אבל הסרט הזה הוא בעיני קצת קשקוש, וזו רק אחת הסיבות. לאותו במאי היו יצירות טובות בהרבה, והרבה יותר שלמות מבחינה פילוסופית ומדעית. מה שהוא עשה לניקולא טסלה ב'היוקרה' זה נהדר (כולל הליהוק של בואי בתפקיד טסלה). מה שהוא עושה להוקינג ולשכל הישר ב'בין כוכבי' – קצת פחות. מה שכן, מקונוהיי חתיך.

    אהבתי

    • נדמה לי שאכן קראתי את הוקינג אי אז, ואני אפילו זוכרת משם במעומעם את תיאוריית האִטריה, הגורסת שאדם שייקלע לתוך חור שחור יהפוך למקרוני. באחד מההסברים שקראתי או שמעתי על הסרט, כבר שכחתי איפה, גם מתייחסים לשאלת המקרוני ורומזים שהיום כבר לא כל כך בטוחים שזה מה שיקרה. אבל אני כמובן לא יכולה להתווכח על העניין, כי אני לא מבינה בזה שום דבר. מבחינת ההיגיון של הסרט די לי בתפיסה שהיות ששום אדם עוד לא היה בתוך חור שחור, קשה לשער מראש את פרטי החוויה.

      אני זוכרת שכתבת שבעיניך זה קשקוש, וגם על זה לא אתווכח. רק אומר שמדע בדיוני הוא בדיון לא פחות (ואולי יותר) משהוא מדע, ועל כן שווה בעיניי להתבונן גם בחלקים אחרים שלו, ולא להסתפק רק בתשתית המדעית שלו (אף שהבנתי שנעשה שם ניסיון להשגיח שהיא תהיה פחות או יותר מתקבלת על הדעת).

      אהבתי

      • הקשקוש זה לא המדע הבדיוני, למרות שכאן כבר מגיעים למחוזות ממש מופרכים. אפשר להנות ממדע בדיוני אסקייפיסטי נוסח מלחמת הכוכבים, כשרואים חלליות יורות לייזרים המשמיעים קולות בחלל בו אין אוויר שיכול להעביר את הקול של הלייזר. אפשר גם מדע בדיוני יחסית מתוחכם עם בסיס מדעי מוצק שמעלה שאלות פילוסופיות כמו אודיסיאה בחלל. הסרט הזה עומד איפהשהו באמצע. ברור שכל המבנה הנהדר שנבנה באמצע החור השחור שממנו אפשר להגיע לכל נקודה בעבר או בעתיד זה מופרך ברמות על. אז זה לא אסקייפיזם טהור כי זה לא 'מלחמת הכוכבים'. זה משהו עמוק יותר, וכאן צריך רמה מופחתת של מופרכות. עניין אחר – הלופ – מתיו נוסע לחלל על סמך משהו שהוא עצמו ימציא בעתיד (או ליתר דיוק שלא ניתן היה להמציא לולא הוא היה נוסע) הוא סוג המעגל השוטה שאני לא אוהב. יש כאן משהו סגור שמזין את עצמו. אולי מבחינה פילוסופית אפשרי, אבל לדעתי לא מאוד חכם. מצטער כך לקטול סרט שאת אוהבת, אבל כמו שאמרתי יש לו סרטים יותר מבוססים גם מבחינה מדעית וגם מבחינה פילוסופית, ולדעתי הרבה יותר מהנים. (ממנטו, או היוקרה).

        אהבתי

        • אני לא בטוחה שזה כל כך מופרך, למרות שאני מודה שזה אחד מהפרטים שלא הבנתי עד הסוף. הם גם מנסים להסביר את זה בכמה מקומות בסרט – שמימד הזמן הוא לא בהכרח כפי שאנחנו רגילים לראותו (כלומר, שהעבר לא מת, והעתיד לא בהכרח טרם קרה). ברנד מסבירה שם שבמימדים המיוחדים, הזמן קשור למקום, ואפשר לנוע בו קדימה ואחורה כפי שאפשר לרדת לקניון ולטפס חזרה החוצה. האמת שזה אפילו לא רעיון כל כך חדש. והטסרקט הזה שאליו קופר נקלע מכיל בתוכו, כבתוך קפסולה, את כל הרגעים שהיו אי פעם בחדר של בתו.

          אבל מה שאני לא מצליחה להבין זה מדוע הוא מעביר את המסר של STAY כשהוא יודע שיציאתו לדרך דווקא הייתה הכרחית. שם באמת איבדתי אותם.

          לממנטו לא התחברתי, את שאר הסרטים שהזכרת אני לא מכירה. אבל האמת היא שיש כאן מן הסתם גם עניין של טעם, והוא לא אחיד אצל כולם.

          אהבתי

  4. אני אוהבת את ההתעמקות שלך בפרטים הקטנים, את הנחישות לא להרפות עד שתביני כל פרט הכי קטן.
    ואולי עכשיו, אחרי שהבנת את הכל, הגיע הזמן למצוא את החורים בעלילה?
    בעיני, הסיפור הזה בנוי מחורים-חורים (לא רק שחורים…) לדוגמא, האסטרונאוטים לוקחים איתם ביציות מופרות אבל איפה העוברים הללו יגדלו? נכון להיום עובר צריך לגדול ברחם, ואם בעולם ההוא, המתוסרט יש אופציות אחרות היו צריכים להראות אותן.
    מצד שני, אין לי ספק שאני קטנונית שמתקטננת על כל מיני פרטים קטנים ופסואו-מדעיים. זאת כנראה המהנדסת שבתוכי, אני בטוחה שהדרך שלך הרבה יותר מהנה ומספקת. 🙂

    אהבתי

    • ולמרות זאת עוד לא הבנתי הכול…

      בעניין חור-הביציות – אני הנחתי שהעוברים אמורים לגדול בפלנטה שימצאו בשבילם. הד"ר ברנד עסוקה פעמיים (בשתי פלנטות שונות) בפירוק ציוד ובהקמת "מושבה". הרעיון של תינוקות מבחנה הוא כבר ותיק מאוד, וכבר כיכב בכמה ספרים וסרטים. אני מניחה שהם לא הרגישו שהם צריכים להסביר שם יותר מדי. הצרכן של מדע בדיוני כבר מכיר את האופציה.

      בעיניי, החור הגדול ביותר בסרט הוא דווקא לא מדעי: כוונתי לעובדה שבסופו קופר מקבל את ההצעה של בתו בלי להרהר פעמיים ובלי לנסות אפלו להתוודע למשפחה שלה, שהיא גם שלו. אבל אני מניחה שהתשובה פשוטה: הסרט הזה נמשך כמעט שלוש שעות – אין זמן בשביל הכול. אין ברירה אלא להניח לדמיון למלא את כל החורים (וראי גם סוף התגובה שלי לגל אמיר למעלה).

      אהבתי

  5. אני כמו קודמי לתגובות מתפעלת מהיסודיות שלך. לא שאני חושבת שאת לא יסודית, ממש להפך, אבל הפעם נראה לי התעלית על עצמך. אני כנראה לא אראה את הסרט. לא מושך אותי בכלל, אפילו לא יודעת להסביר מדוע. ולגמרי בלי קשר אשמח אם תגיעי להקרנת הסרט שלי, למרות שראית, או אולי בעצם הגעת רק אחרי ההקרנה שעשיתי לבלוגרים? לא זוכרת…..

    אהבתי

  6. את מדהימה ביכולת החקירה שלך והזמן שאת מקדישה לחקירה הזו.
    פעם הייתי בדומה לך מקדיש שעות לחקירות שכאלה, בעיקר על מצרים העתיקה.
    היום אני חוקר רק מה שעולה במחיר פרקי זמן קצרים.
    לגבי סינגולריות, יש כלכך הרבה הגדרות, כי קיימים כלכך הרבה מיני סינגולריות בתחומים השונים.
    לפי מה שכתבת, הרי בחורים שחורים מתקיימת סינגולריות מתמטית שבה הפונקציות הפיסיקליות לא מתקיימות בחורים שחורים.
    לגבי רובוטים שגם אותם את מציינת, הרי יש סינגולריות טכנולוגית שמתארת מצב שיכולת הרובוטים תעלה על היכולת האנושית.

    אהבתי

    • יש בסרט עיסוק בשאלה הזאת של יכולות הרובוטים. יש להם יכולות עצומות, ויחד עם זה התלות שלהם במתכנת האנושי ברורה. אומרים שם שאי אפשר ללמד אותם לפחוד – ולכן יש משימות מסוכנות שהם לא יכולים לבצע. אם לא פוחדים, יצר ההישרדות לא מתעורר, וגם אין לו בשביל מה להתעורר. ואז, משום כך, גם אין להם יכולת לאלתר.
      זו רק אחת מהשאלות הפילוסופיות המעניינות שנידונות שם.
      ותודה על ההסברים (:

      אהבתי

  7. סינגולריות = ייחודיות, וכשמתייחסים לנקודה הנמצאת בתוך חור שחור, הכוונה לנקודה בה צפיפות החומר היא אין אינסופית.
    זה מסוג הדברים שגורמים לי אימה, בכל פעם שאני מתחילה להתעמק בפיסיקה.
    בוא'נה, פיסיקה זה יותר מפחיד מסירטי האימה הכי שרוטים שיש.
    וכי מהו פסיכי שחותך אנשים עם מסור לעומת ניסיון לדמיין נק' שבה צפיפות החומר היא אין סופית?
    או ניסיון לדמיין חור שחור?

    אהבתי

  8. זה לא הז'אנר החביב ואין סיכוי שאצפה בסרטים מסוג זה.
    אבל את ראויה למחמאות שקבלת על ההתמדה וחוסר ההנחות שעשית לעצמך עד להבנה מוחלטת של הסצנות שלא היו ברורות דיין.

    אהבתי

    • תודה, שלי. העובדה שאני קצת חולה עם כתף כואבת עוזרת: בין כך ובין כך אני יכולה רק לרבוץ על הספה, אז לפחות אני מנצלת את זה לצורך חקירה ודרישה.

      אהבתי

  9. למרות שלא התלהבתי מאד מהסרט המדובר – בכל זאת טרחתי, גם אני, וקניתי את ה-די.וי.די.
    גם אני, כמו הבן שלך, חושב שראוי לראות סרטים באופן מסוים. אם כי, אצלי הכוונה למקרן ולמערכת קול טובה – ולא לשירות הורדה באינטרנט. בפועל, עקב גסיסת הפורמט של הדיסקים, אני צורך סרטים וסדרות בעיקר מ – YES…
    כך גם ראיתי את "בין כוכבים". אבל אני רוצה לראות אותו שוב, על מסך ענק, כשיתחשק לי. לכן, קניתי את הדיסק. גם את הדיסק של "כוח משיכה" (GRAVITY), עם סנדרה בולוק. מאותה הסיבה בדיוק.

    אני לא חושב, שיש משמעות גדולה מדי לכל מיני תיאוריות פיזיקליות ולצורת מימושן בסרט. ממילא, אף אחד לא באמת יודע מה קורה ב"חור שחור". הכל תיאוריות פורחות באוויר. אבל גם אני חושב, שלכריסטופר נולאן יש סרטים טובים יותר. "ממנטו" הוא המקורי והקשה מכולם. אבל גם "התחלה" הוא סרט לא קל ולגמרי מתעתע. הבת שלי ואני היינו צריכים להסביר אותו בפירוט לאישתי, שלמרות חוכמתה אינה בנויה לכאלו נפתולים של מדע בדיוני. גם "שמש נצחית בראש צלול" שייך לאותו הז'אנר, גם הוא לא סרט קל להבנה, גם אותו היינו צריכים להסביר (לחברה של הבת שלי)… לא מזמן יצא סרט עם ברוס וויליס, "לוּפר", שמתמודד גם הוא עם סוגיית המסע בזמן. כל הסרטים שמניתי – הם לטעמי סרטים טובים שראויים לצפייה.

    אהבתי

    • אני מכירה את הנפתולים האלה שיש להסבירם. גם אני תמיד מחפשת הסברים. סרטים לא פשוטים…
      ותודה על ההפניה. נדמה לי שהיא תומכת קצת בפתרון שהוצע בסרט.

      אהבתי

  10. ראיתי את הסרט והוא היה לא יותר מהעברת זמן חביבה בעיני.
    יש שם רעיונות חביבים ופתרונות שנראו לי בעת הצפיה קצת תפורים על העוקם , אבל בסך הכל סרט נחמד מאד.
    פעם ניסיתי להבין את נושא החור השחור והמעט שלמדתי סותר את הרעיון המרכזי של הסרט.

    אבל היי, זה סרט 🙂

    אהבתי

  11. /שלוש שעות … קיבלתי רגליים קרות
    קיארוסקורו זה אור צל, לא שחור לבן
    https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%99%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%A1%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95
    בקשר למדע בדיוני- בפקולטה לספרות נהוג לייחס הז'אנר לסיפורי עם. מודרניים, יש שם כל המרכיבים
    בקשר לחור שחור, מה שאני הבנתי מהסדרה 'מבוא ל…' אסטרופיסיקה עם פרום צבי מאז"ה ואפרת רוזנברג בחינוכית הוא שכשכוכב מכלה את האנרגיה של עצמו כוח המשיכה גורם לו להתכנס לעצמו אז הוא סוחף אליו את סביבתו ומצמצמם לנקודה זעירה אך כ כ מלאת אנרגיה ונפיצה עד שנוצר מפץ גדול וחוזר חלילה

    אהבתי

    • זה אכן ארוך, אבל לא משתעממים.
      צודקת בעניין ה-Chiaroscuro . אצל קונרד זה מתבטא גם בשחור לבן: למשל, אני זוכרת במעורפל שהדמות ה"טובה" בספר "ניצחון" לובשת תמיד בגדים לבנים. והניגוד בין אור לחושך הוא לא רק ויזואלי, אלא גם תוכני (למשל "לב ה*מאפליה*").
      אשר לחור השחור – כן, זה בערך גם מה שמסבירים בסרט. אבל בעיקר נדמה לי שיודעים עליו מעט מאוד.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s