על הטִרלוּל

העניין הוא זה: אמנם היה לנו השבוע אחד-בנובמבר,  אבל אחד-באפריל עוד רחוק. אלא שאת פארסת החתולים המטרוּנספָרים אני מתקשה להסביר על רקע אחר.

מה שמדהים הוא שכנראה באמת שקלו שם ברצינות (גם אם יָרדו מזה בהמשך) להעביר את כל חתולי הרחוב למדינה אחרת שתיאות לקבלם,  וגם,  כך הבנתי,  שתוכיח שהיא אחראית מספיק כדי לטפל בהם יפה. וכל זאת כדי למנוע את הסבל-הבלתי-הִלכתי של סירוס ועיקור (ואם גם המדינה האחרת תרצה לסרס ולעקר אותם? זה יהיה בסדר?)

שערו בנפשכם:  אקסודוס של החתולים. אנייתם המקרטעת עוברת מנמל לנמל בניסיון נואש למצוא להם בית חלופי.  יש מדינות שלא מוכנות לקבל פליטים-על-ארבע, ואחרות מתגלות כ'לא-מספיק-אחראיות'. והאנייה האומללה ממשיכה לשוט מכאן לשם ואינה מוצאת מנוח.

מה שאני לא מבינה הוא זה:  נגמרו לממשלה הזאת נושאים חשובים לעסוק בהם?  אחרי שחברֶיהָ הִבעִירו את הר הבית והוכיחו שאין להם יכולת לכבות את האש;  אחרי שקראו לאזרחיהם לשאת נשק ו-'לא להניח למחבל לצאת חי', גם לאחר ש'נוטרל';   אחרי שעודדו במקומותינו את יצר הלינצָ'אוּת;  אחרי שהבטיחו והצהירו וחזרו בהם והצהירו את ההפך, ושוב ושוב,  בכל דבר ועניין ובכל נושא שעומד על הפרק  –  עכשיו הם מתפנים לעסוק בחתולים?  נגמרו השאלות של חיים-ומוות,  עכשיו נעבור לחיות-מחמד?

והכי נשגב מבינתי הוא העניין הזה של 'לחפש מדינה אחראית שתטפל בהם היטב'.  ונניח שימצאו מדינה כזאת (מה שמוטל בספק,  אבל לא משנה)   –   באמת נראה להם שמדינה אחראית ושוחרת טוב מן הסוג שהם לכאורה מחפשים, תהיה מעוניינת לעשות אתם עסקים מפוקפקים ומטורללים כאלה?

זה פשוט בלתי נתפס,  לא פחות.