עוד משהו יפה מחמישים מילים לעצב של יעקב זנדמן: הפרק האחרון (לפני הפרולוג). שמו "שתיקה נופלת" (עמוד 188), והוא מתאר את הרצון לספר דברים שכבר סופרו קודם ("את הכול כבר כתבתי ואין צורך לחזור על הדברים. … ואז אני שותק כאן").
זה עצוב כל כך ונכון. והאמת היא שזה נכון גם לעניינים אחרים, עצובים הרבה פחות. כי לעתים קרובות קורה לי שאני רוצה לספר משהו בבלוג ואז נזכרת שכבר כתבתי על זה פעם, בבלוג הזה או בקודם. אני יודעת שהקוראים לא בהכרח זוכרים, וגם לא יכולים לזכור. אבל אני זוכרת, ודי בזה כדי להשתיק אותי.
לא פעם חשבתי מהו הדבר שגורם לִבלוגים מסוימים להרוג את עצמם. עכשיו אני חושבת שזו אחת הסיבות: אחרי שהם מספרים על הא ועל דא, ויותר מפעם אחת, הם מתחילים להשתתק.
בלוגיעדה 
גם אני זוכרת על מה כתבתי, אבל זו לא חכמה כי לא כתבה בתדירות שאת כתבת.
אהבתיאהבתי
זו בכל זאת חכמה, כי משך הזמן הוא ארוך, וקשה לזכור מה עשינו כל השנים הללו (עוד מעט עשר!)
אהבתיאהבתי
ועדיין אני חושבת שאי אפשר לחצות פעמיים את הנהר בדיוק באותו אופן: המים אחרים, את אחרת, על הגדה צומחים צמחים דומים אבל אחרים.
אהבתיLiked by 1 person
זה נכון, בעצם. ובכל זאת יש לי לפעמים הרגשה שאני חוזרת על עצמי. אולי משום שלא תמיד צריך לחצות את הנהר, אפשר לפעמים להתיישב על הגדה וזהו (:
אהבתיאהבתי
השאלה בשביל מי כותבים, אם את כותבת בשביל עצמך – אני לא רואה בעיה בכתיבה על אותם נושאים ואירועים שוב ושוב, מי שמעלה מופע כתוב – אולי אצל הקוראים שלו תהיה בעיה.
אם כבר, אני חושדת (טוב' יותר מסתם חושדת) שבלוגרים מסוימים נוטים להשתתק כשהם מרגישים שהם סיימו לפרוק, או סיימו את התרפיה, בדיוק כמו שנפרדים מטיפול פסיכולוגי.
אהבתיאהבתי
לא חשבתי על זה (על הבלוג בתור תרפיה). אולי באמת את צודקת. אני רגילה לחשוב עליו יותר בתור תחביב (רציני).
אהבתיאהבתי
תכתבי שוב ושוב ותציירי שוב ושוב (את אותו הדבר) כמו שאנחנו נושמים שוב ושוב, את אותו חמצן, כל עוד אנחנו כאן. ותמיד יהיה מישהו שיקרא אותך ולא יתעייף אף פעם:)
אהבתיאהבתי
זאת מחשבה חמודה, תודה (:
אהבתיאהבתי
אני לא חושבת שאת חוזרת על עצמך, ואני חושבת שגם אני לא חוזרת על עצמי, ומקווה שכך חושבים גם קוראי..
אהבתיאהבתי
אם אני לא חוזרת על עצמי, זה כנראה בזכות העובדה שאני מקפידה לשתוק לפעמים (:
ואשר לך – אני לא יכולה להביע דעה עד שלא תגלי לי מי את (:
אהבתיLiked by 1 person
הרי אי אפשר לטבול באותו הנהר פעמיים.
בכדי שאמשיך לתקן ולהירפא אני חייב להמשיך ולכתוב,
עוד ועוד את אותם הדברים. אחרת לא אטבול ולא אחוש את הגדות של חיי.
עוד ועוד ו-שוב ושוב, תמיד… 🙂
אהבתיאהבתי
מבחינתי זה בסדר גמור 🙂
יש לי ספקות רק בנוגע לכתיבה שלי.
אהבתיאהבתי
אני מסכים עם מניפה. אנחנו הרי מגיעים להבנות שונות עם הזמן. דווקא יכול להיות מעניין לקרוא אותך כותבת על אותו נושא אחרי שנים. לראות מה השתנה ומה לא. בטח גם לך זה יכול להיות מעניין.
אהבתיאהבתי
ייתכן שאכן כך. ולמרות זאת נדמה לי לפעמים שאם לא אשגיח, אכתוב שוב בדיוק את מה שכבר כתבתי קודם.
אהבתיאהבתי
תוהה למה השתיקה כל כך מאיימת עלינו?
הנה לך נושא עמוק לרשומה.
בהצלחה.
שבת טובה
אהבתיאהבתי
אבל אני לא חושבת שהשתיקה מאיימת עליי. אני מוטרדת יותר מהאפשרות שאני עלולה לחזור על עצמי.
תודה
אהבתיאהבתי
מחשבה מעניינת – כן, יש מצבים שאני חושבת שאין טעם לכתוב שוב על משהו שכבר דשתי בו הרבה. מצד שני, לפעמים אני בכל זאת כותבת שוב כי יש לי צורך להסתכל שוב על אותו נושא, לחשוב עליו מחדש – כי ה"אני" של עכשיו זה לא אותו "אני" של הרגע שבו כתבתי על זה קודם. תלוי בנושא, כמובן. ובמצברוח. ובהאם אני חושבת שזה יעניין את קוראיי.
וכן, אני חושבת שאת צודקת, שיש בלוגים שמגיעים לנקודה שבה הבלוגר אמר כל מה שהיה לו לומר וזהו. תלוי על מה הבלוג, ולשם מה הבלוגר מבלגג. (כן, אני יודעת שזאת לא מילה אמיתית…)
אהבתיאהבתי
אמיתית לגמרי, גם אם לא מופיעה במילון. עובדה שכתבת אותה ואני הבנתי מה כתבת. ואם כבר מדברים על זה – מכירה את "לפבלש" (מ-publish) ? גם היא אמיתית, למרות שכבר מזמן לא נתקלתי בה.
אהבתיLiked by 1 person
חחח… נפלא! לא, לא הכרתי, אבל אני כל כך אוהבת את איך שאנחנו מעברתים מילים!
אהבתיאהבתי
נכון. יפה כתבת.
אהבתיאהבתי
תודה, אני שמחה למצוא אותך כאן.
אהבתיאהבתי
זה לא כל כך נורא לחזור על עצמך אני חושבת 🙂 ולפעמים לחזרה יש כוח, כשמשתמשים בה באותו הטקסט למשל. מתוך המקצוע שלי הייתי שואלת – כעת כששמת לב שחזרת על עצמך, מה את חושבת על זה? איזה דברים זה מעלה? כמו שיעקב כתב כל כך יפה שזה מפיל עליו שתיקה. אני חושבת שמאחורי השתיקה יש הרבה מאד מילים, אבל הן לא מבוטאות (אני לא אומרת שהן צריכות להיות מבוטאות, אלא שלא בהכרח שמאחורי השתיקה יש דממה בלבד).
ולגבי בלוגים שהורגים את עצמם, זה מזכיר לי שאני חשבתי שמה שהורג בלוגים (ודאי לא את כולם, אבל זה מה שעבר לי בראש) הוא המציאות – לפעמים הכתיבה באה מתוך איזשהו צורך שחולף, אולי כי סופק, אולי כי התרחשה איזושהי התפתחות.
אהבתיאהבתי
אני מסכימה מאוד שמאחורי השתיקה יש הרבה מילים. לפעמים הן שותקות ממש בקול רם…
את הבלוגים הורגים המון דברים. נדמה לי שבראש ובראשונה פייסבוק. ויש בלוגרים שנוטים להשתתק דווקא כשפתאום הבלוג שלהם צובר תאוצה ומגיע ליותר קהלים ממה שהם חשבו תחילה, וזה מביך אותם. ואולי באמת גם הצורך שחולף, כפי שכתבת. ולפעמים סתם קשה להתמיד, או שנמאס. אבל קודם כל, ממה שאני מתרשמת – זה הקלות והמיידיות של הכתיבה וההפצה ברשתות החברתיות.
אהבתיLiked by 1 person
שותקות בקול רם.. 🙂
ויש בזה משהו, מסכימה איתך. הקלות והמיידיות והחשיפה הרבה.
אהבתיאהבתי
אגב הגבתי ונעלם, תבדקי 🙂
אהבתיאהבתי
אהה הופיע 🙂 אז אפשר למחוק את זאת.
אהבתיאהבתי
הו, וורדפרס והמשחקים שלו. לפעמים צריך לרפרש כדי לראות את התגובה, לא ברור לי למה. אבל למה למחוק את אלה? הן לא מפריעות 🙂
אהבתיLiked by 1 person
🙂
אהבתיאהבתי
(רקעכשיו וכו')
ראשית אני שמח שהדברים בספר יכולים לללכת לכיוונים שונים ופוגשים את הקורא בכל מיני פינות.
שנית, ובפרט בהמשך לדברים שנאמרו כאן בתגובות, לגבי יצירה, מכל סוג, זה נפוץ ומועיל לחזור שוב ושוב על אותם חומרים בכל מיני צורות וטעמים (וזה אגב מה שאנחנו עושים בשלב הטיוטות). מצד שני, לגבי קורא או צופה זה יכולה להיות דרישה קשה או מוגזמת.
אהבתיאהבתי
מסכימה שהבעיה היא כשזה מגיע לקוראים, ולא של הכותב עצמו. הנה היתרון של כתיבה למגירה.
אהבתיאהבתי
בעיני זה לא בעיה לכתוב על אותו נושא כמה פעמים .. לפעמים מגלים דברים חדשים תוך כדי חזרה…
ובכלל אנחנו במהות שלנו חוזרים על עצמנו המון גם ככה, הרי כל דבר הנמצא במחשבות קודם עד שהוא נגלה לנייר והנה אני בעצמי בוודאי חוזרת כרגע פחות או יותר על מה שכבר נאמר כאן….
ולפעמים פשוט מרוב מחשבות קודמות יש לנו דז'ה וו בזמן הכתיבה.. כי זה כבר היה שם בראש שלנו 🙂
אהבתיאהבתי
אוי, אני מכירה את הדז'ה-וו הזה. את צודקת מאוד.
אהבתיLiked by 1 person
פינגבק: פרידה מרקפת בודדת | עוד בלוגיעדה