בשביל פריז, שבה ביקרתי רק פעם אחת, לפני כשנתיים, יש לי מקום רך בלב. וזה למרות שאני לא חובבת גדולה של אירופה, שהשהייה בה משרה עליי בדרך כלל אי-שקט. אבל פריז היא עיר האגדות, החלומות והאהבות. היא משהו אחר. כך לפחות היה נדמה, עד שנפלה קורבן לטירופם של מוחות שטופי שנאה וקנאה.
היום אני חושבת בצער על השדרות הרחבות והבתים הגדולים והיפים ופיתוחי-המתכת של מעקי-המרפסות, ועל הגשרים שעל נהר הסֶן ועל האורות המשתקפים בתוך המים, בלילה. ועל דֶזירֶה, כמובן.
וגם על מגדל אייפל. שמעתי שהוא נסגר היום למבקרים. האם עוצרים אותם שם, ליד העמודים שעליהם כתוב 'שלום' בכל השפות, ולא מרשים להתקרב יותר? או שגם העמודים נסגרו למבקרים? ואני תוהה אם בערב בכל זאת מדליקים על המגדל את אורות הזהב, ואם מכבים אותם בדיוק בחצות, למשך חמש דקות, לטובת האורות הלבנים הקטנים והזריזים שרצים עליו מעלה ומטה, עד לשתים עשרה וחמישה, שאז חוזרת תאורת הזהב.
כרגיל אני כותבת את הדברים הללו במחברת תחילה, לפני שאני מעתיקה אותם לבלוג. מחברתי הנוכחית היא פנקס שהקטנה הביאה לי מפריז לפני כשנה. פנקס תוצרת סין, אמנם, אבל מסדרת 'הנסיך הקטן'. על העטיפה כתוב
Il faut chercher avec le coeur
(יש לחפש באמצעות הלב),
ומצוירים עליה מוטיבים מהספר, בסגנון הציורים המקוריים של סנט-אכזופרי: יש שם שמיים זרועי כוכבים, כולל השבתאי עם הטבעת סביבו, וכמובן פלנטה מרכזית, עם הרי געש (אחד כבוי ואחד לא), שועל ארך-אוזניים, נסיך קטן ותוהה וכמה פרחים (כולל, אולי, השושנה). עצי באובב אינם מופיעים שם; לעומת זאת מתנוסס בו, בראש הפלנטה, מגדל אייפל אחד. הוא לא שייך לסיפור, אבל הוא שייך להיום.
וצבעו אפור.
בלוגיעדה 
זה עצוב עצוב….
אהבתיאהבתי
אכן.
אהבתיאהבתי
זה מחריד מה שקרה שם ומה שקורה כאן. ובכלל מה שקורה ביותר מידי מקומות בעולם.
אהבתיאהבתי
כן. יש מין הרגשה שכולם השתגעו, למרות שאני לא בטוחה שבעבר היו יותר נורמלים.
אהבתיאהבתי
אני עוד זוכרת את הפוסטים שלך מפריז. ולגבי מה שקרה שם כעת: אין מילים.
אהבתיאהבתי
כן, קישרתי אליהם מכאן. וכן, גם אני לא יודעת מה להוסיף על כל מה שכבר נאמר.
אהבתיאהבתי
עצוב עצוב מה שעשו לפריז "שלנו".
אהבתיאהבתי
וגם של הפריזאים…
אהבתיאהבתי
גם אני ליבי שם ומנסה לדמיין לעצמי איך היא נראית עכשיו, ואיך תיראה בעתיד, על סופו הטראגי של אקזופרי, על ההומאז' של וודי אלן לפאריז על צייריה ואומניה, אך מפריז ההיא כבר נפרדתי לפני עשרים שנים כאשר לקחתי את ביתי הקטנה ליורודיסני + שני אחיה, ואמרתי לקחת אותם לשאנז אליזה כי זאת פאריז, וכשישבנו התחילו לדבר מאחורינו בערבית בקולי קולות, כאילו 'לנו ארץ זו' אז עברנו בית קפה, ושוב אותו סיפור, ושוב בשלישי, אז קנינו לנו גלידה וחמקנו משם. ובאירועים האחרונים בפריז חשבתי שנפל האסימון, אבל לא. כמה עצוב וכמה נורא
אהבתיאהבתי
זה לוקח זמן להבין שטרור הוא לא תופעה חד פעמית, ושצריך להתרגל לחיות אתו ולהתגונן מפניו. הם יבינו בסופו של דבר, לא תהיה ברירה.
אבל לא הייתי רוצה להיות מוסלמית היום בצרפת, ובאירופה בכלל: רובם, כרגיל, לא אשמים בכלום, אבל יעשו להם מעכשיו את המוות.
אהבתיLiked by 1 person
מעבר לכך שכתבת מאוד יפה, אני לא חושב שפריז תשתנה. כל הסגירות הן זמניות. גם לונדון לא השתנתה אחרי הפיגוע היותר מפחיד שהיה שם ובטח ובטח שלא ניו יורק (התאומים חסרים ויזואלית אבל בפריז לא נהרסו בניינים, רק ניזוקו) למרות שמדובר בלמעלה מאלף קורבנות. השינוי היחיד שאולי יתרחש, ואני מקווה שהוא אכן יתרחש, שהממשלה הצרפתית תפסיק לשחק ברולטה רוסית על חשבון אזרחיה וסוף סוף תפנים את קיומו של הטרור ותתחיל לדאוג לשמירה קפדנית במקומות הומי אדם. כלומר, שתשנה את התפיסה לגבי הטרור. כי כרגע כל הקורבנות הם על מצפונה. מופע עם 1500 צופים ללא שמירה ולו הקטנה ביותר שתמנע מארבעה מחבלים עם נשק אוטומטי וחגורות נפץ להכנס, זה המינימום שהייתי מצפה ממדינה בה התרחשו פיגועים לפני חודשים ספורים. והשינוי התפיסתי יהיה רק לטובה.
אהבתיLiked by 1 person
השינוי הוא בעיקר תודעתי, וכוונתי דווקא לתודעה של מי שלא חי שם. בתודעה של רבים בעולם פריז היא שכיית חמדה מעוררת געגועים, איזה מפלט, ולו זמני, מבית המשוגעים שלנו. וזה כנראה כבר לא יהיה כך, וזה עצוב.
אשר להגברת אמצעי הביטחון – אני כמובן בעד, אבל הם יצטרכו להחליט בעצמם.
אהבתיאהבתי
עדה, הנטייה הראשונית שלי היתה להעלות שוב את ציורי פריז העליזה שלי. עשיתי והתחרטתי. כמו הרבה זה זעזע במיידי הרבה יותר מדברים אחרים שקורים כאן . ובכלל. ועכשיו מזעזע אותי שכל העולם מתביינים פריז פריז ומי החליף את תמונת הפייסבוק שלו כשפיגועים קורים כאן שוב ושוב או כשהופל מטוס "תמים" רוסי בסיני?
אהבתיאהבתי
אני לא רואה את זה כך. ראי גם בתגובה שלי לאליפל, למעלה. זה לא שמישהו חושב שהאובדן במטוס הרוסי הוא פחות טרגי. אבל בעוד שלא הרבה אנשים חולמים כל חייהם לטוס לסיני עם חברת תעופה רוסית, הרבה אנשים חולמים על מסע לפריז ולכן מזדהים יותר עם האסון שקרה לה. היא שמורה בתודעה בתור פינת חמד מלאת קסם, נושא לשירים מפורסמים – פינה שכולם רוצים לטעום ממנה ולברוח אליה מקשיי היומיום. וכשקורים בה דברים כאלה, זה מצייר אותה פתאום באור אחר, הרבה פחות נחשק. מכאן הזעזוע, ולדעתי המנוולים בחרו בה כמטרה דווקא בגלל זה: הם פוגעים בעיר אחת ומכניסים שלושת-רבעי גלובוס להיסטריה. ככה טרור עובד, וזו מטרתו.
אשר לפיגועים אצלנו – אכן, נושא כאוב. לא אכפת לאף אחד, לא רק משום שחלום חייהם איננו לבקר כאן, אלא גם משום שיש תעמולה קבועה נגדנו, וזה מצטייר בעיניהם כאילו זה מגיע לנו. נגד העיוורון הזה אין לי עצה, אבל זה לא מונע ממני להצטער על פריז.
אהבתיLiked by 1 person
אף אחד – כולל אנוכי – לא רוצה שאנשים חפים מפשע ימותו או יפָּצעו. יחד עם זאת, יש לא מעט אנשים שמתקשים להסתיר את חיוכם. מביבי, מצד אחד – ועד אסאד, מהצד השני. כל אחד מהם מרוצה מכך, ששוב נתגלה פרצופו האמיתי של הטרור, ששוב נתגלתה הסכנה הטמונה בדעאש. אני חושב, שיש גם לא מעט ישראלים שחושבים: "מגיע להם!".
מגיע להם, על כל הגינויים שהם מגנים את ישראל – ואת ישראל בלבד. מגיע להם, על הסימון של מוצרים מההתנחלויות. מגיע להם, על חוסר הגינוי של ירי הרקטות מעזה, על חוסר הגינוי של המחבלים הדוקרים בסכינים. מגיע להם, על ההתעלמות רבת השנים ממלחמת האזרחים בסוריה, ממאות האלפים שאסאד טבח בעמו. מגיע להם, על ההתעלמות מצמיחת דעאש ושאר האירגונים הקיצוניים. מגיע להם, שכל הפליטים האלו מציפים את אירופה. מגיע להם, על שלא הבינו את הסכנה הצפויה מהאיסלאמיזציה של אירופה ולא נקטו שום אמצעי בקרה על הגבולות הפרוצים של האיחוד האירופי. מגיע להם, על שהעדיפו להיכנע לתמימותם ולאידאלים הנשגבים שלהם – מאשר לחיות בָּמציאות ולהילחם בטרור. מגיע להם, על שלא למדו שום דבר מהפגיעה בסופר הכשר, בעיתון הקומיקס והקריקטורות, ומשאר מעשי הטרור שאירעו בתחומם.
ומי יתן, שעכשיו ילמדו. ומי יתן, שעכשיו ילחמו בטרור. ומי יתן, ששום חף מפשע לא יפָּגע עוד.
אהבתיאהבתי
אני מבינה שאתה לא מביע כאן את דעתך, אלא משקף את דעותיהם של רבים אחרים. ובכל זאת אני מדגישה כאן שלאף אחד לא מגיע דבר כזה. גם לנו לא, אגב, למרות שרבים חושבים שכן. וזו שוב הראייה הקבוצתית הזאת שכל כך לא נכונה בעיניי. למה פריזאי שהולך לבית קפה (או ישראלי שנוסע באוטובוס) צריך להישחט בגלל שמישהו לא אוהב את המדיניות של הממשלה שלו? איך בכלל אפשר להגיד 'מגיע לו' על דבר כזה? טרור אף פעם לא מגיע לאף אחד, כי הוא התופעה הכי פחות אישית בעולם. כמו החרם, גם הוא מתייחס לבני אדם כאל נציגים של קבוצות (למרות שהמחרימים הצדקנים לעולם לא יבינו זאת). ולאידיאליסטים לא מגיע להיענש, אף כי נכון שהם צריכים להתפכח, ואני אכן מקווה שהם יעשו זאת בקרוב.
אהבתיLiked by 2 אנשים
1. צר לי לאכזב. אני כן מביע את דעתי.
2. ה"מגיע להם" הוא לגמרי לא ברמה האישית. אף אחד לא צריך להיפגע ברמה האישית, לכן בשום מקום לא כתבתי "מגיע לו". ה"מגיע להם" מתייחס לקולקטיב. לעם, לאומה, לציבור שלם. אני לא אשם, שאת לא אוהבת "ראיה קבוצתית". זה לא אומר, שהיא לא קיימת. אנחנו נענשים כל הזמן בגלל פעולותינו כעם וכחברה. החרם שמטילים עלינו כרגע הוא אמיתי לחלוטין, פוגע במפעלים בשטחים, פוגע בפועלים הפלסטינים. אנחנו – כקולקטיב – מקיימים מדיניות מסויימת. בעטייה של אותה מדיניות – אנחנו, כקולקטיב, נענשים כשמטילים עלינו חרם. לגמרי עובדות החיים. אנחנו, כעם, סובלים ממעשיו ומהתנהלותו של אחד, בנימין נתניהו. וכן, אני לגמרי חושב, שהוא העונש שלנו. של כולנו…
3. אידאליסטים מהסוג הזה לא יתפכחו לעולם – אם לא יענשו. זו השקפת עולם תמימה (או מיתממת) לחשוב שתחול התפכחות סתם כך.
אהבתיאהבתי
בוודאי שהראייה הקבוצתית קיימת (ובאה לידי ביטוי גם בחרמות) – זה רק לא הופך אותה לרצויה. ואני גם לחלוטין מסכימה אתך שאיש אינו צריך להיפגע ברמה האישית – אבל מה לעשות, כששוחטים מישהו או מפוצצים אותו לרסיסים, התוצאה, בשבילו, היא אישית לחלוטין. וחוסר היכולת המוחלט של טרוריסטים לראות זאת הוא בעיניי בעייתם הגדולה ביותר. וגם המחרימים, אגב, אינם רואים זאת.
אהבתיאהבתי
"כששוחטים מישהו או מפוצצים אותו לרסיסים, התוצאה, בשבילו, היא אישית לחלוטין" – לגמרי.
גם מתנחלים שיורים בהם בעודם ברכבם. גם סתם יהודים וחיילים, שנדקרים ונדרסים בירושלים, עפולה, קרית גת, ואיפה לא. האנשים הללו נהרגים רק כי הם יהודים. לא תוקפים אותם על בסיס אישי – וגם עבורם התוצאה אישית לחלוטין. אם יש אנשים שמעדיפים לחיות ב"לה-לה-לנד" זו זכותם. רק שקצת קשה לי להסחף, גם אני, בחגיגת האשליות הזו. הטבח הזה בצרפת הוא נורא כמו כל טבח בכל מקום. אבל העולם לא באמת מתרגש ממתים. כמה התרגש העולם המערבי, הנאור, המתקדם – מהטבח שמנהל אסאד בבני עמו? טבח של מאות-אלפֵי אנשים, לא מאתיים. אבל המתים הנוכחיים הם צרפתים בפריז – לא סורים בסוריה. העולם לא מתרגש – גם אחרי שכמה בני-אדם מתים, עדיין נותרים בו איזה שמונה מיליארד בני-אדם. צריך משהו נורא יותר, מטלטל יותר, עם מספר רב יותר של נפגעים. משהו שמייצר הרגשה של פגיעה בביטחון האישי של כל התושבים שנותרים בחיים – כדי לייצר שינוי. כדי לייצר התחברות למציאות, כניגוד ל"לה-לה-לנד". אירופה שהולכת ומתמלאת במהגרים מוסלמים היא המציאות. טרור חובק עולם הוא המציאות. צריך להכיר במציאות – על מנת שאפשר יהיה לייצר שינוי. אני מניח, שהטבח הזה יהיה קריאת השכמה לאירופה, בדיוק כמו שאסון מגדלי התאומים היה קריאת השכמה עבור אמריקה. הטבח בסוּפר היהודי לא היה מספיק כדי שיהיה קריאת השכמה. גם לא הטבח במשרדי עיתון הקומיקס והקריקטורות. כלום לא השתנה מאז – האסון לא היה מספיק גדול. ציני? – ממש לא. רק ריאלי. אם האסון הנוכחי ייחשב כנורא מספיק ויצליח ליצור שינוי – כי אז מות הקורבנות לא היה לגמרי לשווא. כי אז, אם יהיה מאבק אמיתי ומוצלח בטרור – אולי יתברר, שציוו במותם את החיים לרבים אחרים. ואם על הדברים שאני כותב כאן, יש כאלו שמחשיבים אותי ל"אדם חסר תרבות" – אז שיהיה ככה.
אהבתיאהבתי
אין לי השגות בעניין תרבותיותך או היעדרה – אני רק לא מבינה מדוע נראה לך שאנשים חיים באשליות. נדמה לי שכולם מבינים היטב את חומרת העניין – אבל למי שאינם רגילים להיות מטרות לטרור, לוקח זמן להתרגל לרעיון. זה די טבעי שמנסים להדחיקו, אבל בסופו של דבר לא תהיה להם ברירה אלא להתמודד אתו.
אשר לעובדה שהעולם מתרגש מאירועים מסוימים יותר מאשר מאחרים – אני לא חושבת שזה כל כך מפתיע. אנשים מתרגשים ממה שקל להם יותר להזדהות אתו. נראה שהרבה יותר אנשים במערב (ואולי לא רק בו) מרגישים איזה קשר (רגשי, נפשי, תרבותי) לפריז מאשר לחלב או לדמשק. זה לא אומר שההרוגים בסוריה חשובים פחות.
אהבתיLiked by 1 person
כבר נאמר אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו וצר לי שהם היו צריכים לחוות את הפיגועים כמונו, כדי להבין מה צפוי לכל העולם, אם ימשיכו לטמון את ראשיהם בחול.
מחליאה אותי האמפתיה שהצרפתים זוכים לה, רק בגלל שהם צרפתים. לא יכולה לשאת את הצביעות. או מתנגדים לטרור או שלא ולא משנה באיזה נקודה בעולם הוא מתקיים.
רק כשמדובר בפיגועים בישראל, כולם מאד מבינים את המצוקה והמניעים של המפגעים, אך כשזה מגיע לפתחם, המנגינה משתנה.
אהבתיאהבתי
הסטנדרט הכפול הזה אכן מרגיז, אבל בדיוק התייחסתי לזה בתגובותיי לתגובות שמעלייך – תראי שם? כדי לקצר רק אומר, שהאמפתיה שהצרפתים זוכים לה היא לא בגלל שהם צרפתים, אלא בגלל שפריז היא פריז. לדעתי שם טמון הסוד.
אהבתיLiked by 2 אנשים
מפחיד להבין שאין מקום בטוח בעולם מפני הטרור.
מצחיק אותי שכשבנו את מגדל אייפל היו ויכוחים בצרפת אם לבנות אותו וטענו שהמגדל יכער את פריס.
והיום הוא סמלה של פריס.
אהבתיאהבתי
אכן סמל, ללא ספק, אם כי לא בהכרח יפה. אבל כנראה התרגלו אליו. מזכיר לי את גשר המיתרים (:
אהבתיאהבתי
מוזר לי לקרוא כאן חלק מהתגובות.
את כתבת פוסט אחד וחלק מהתגובות לקחו אתזה למקום אחר.
אז אשתוק כדומיית זיכרון וכאלם…
אהבתיאהבתי
זה קורה לעתים קרובות: כל אחד לוקח את הפוסט לכיוון שקרוב ללבו, אפילו אם לא זה הכיוון שאליו התכוונתי מלכתחילה.
אהבתיאהבתי
עצוב נורא מה שקורה שם בימינו.. מבחינתי פאריז תמיד הייתה שאיפה עליונה לביקור , אפילו יותר ממקומות אחרים באירופה שמאוד רציתי לבקר בהם אי פעם או לפחות פעם בחיים ..עוד לפני הטיול באיטליה רציתי בעצם את פאריז …אבל כבר אז וויתרתי בגלל המצב..
לפחות היה לך מזל להיות שם עוד לפני הזוועה הזאת..
כל החיים כעסתי שיש מקומות בארץ שאני לא יכולה ללכת בהם יותר מבלי לפחד.. ועכשיו גם פאריז נכנסה לקטגוריה הזאת.. ממש מתסכל 😦
אהבתיאהבתי