לא קרנפית, כנראה

סוף סוף הגעתי לסופו של אל תיגע בזמיר. יכולתי לכתוב כאן איך,  תוך כדי קריאתו,  התברר לי בהדרגה,  יותר ויותר,  עד כמה מאמר הביקורת שקראתי עליו (ושגרם לי בכלל להתחיל לקרוא אותו שוב) היה גרוע,  ואיך הם ממש פיספסו שם את העיקר,  אבל החלטתי לרדת מזה.  לא משנה.

סמוך לסוף הספר,  כשקראתי על סקאוט שעומדת במרפסת הכניסה של בית רדלי (הסמוך לבית פינץ'),  ליד החלון עם התריס,  התחוור לי פתאום שבכל השנים הרבות  שבהן קראתי את הספר הזה שוב ושוב,  ציירתי בדמיוני את בית רדלי כאילו הוא נראה בדיוק כמו בית השכנים שליד בית הוריי.  ממש כך.  גם החצר האחורית וגם הקדמית,  וגם השער,  וגם המרפסת הקדמית והאחורית (אבל מעניין שאת בית משפחת פינץ' לא דמיינתי מעולם כבית הוריי,  למרות שמבחינת המיקום והשכנות,  זו הייתה השוואה מתבקשת).

אני תמיד נוטה לצייר לעצמי בראש איך נראים דברים המתוארים בספרים,  אבל רק עכשיו עלה בדעתי שכל השנים דמיינתי לעצמי את בית רדלי בדיוק כך.  וזה נורא הפתיע  אותי פתאום,  וגם העציב  –  כי גם בית הוריי וגם בית השכנים כבר מזמן לא קיימים:  שניהם נעקרו ונתלשו,  ובמקומם נשתלו שם שני בתים משותפים.  ובית רדלי ובית פינץ' בין כך ובין כך לא היו קיימים באמת מעולם.

*

עד עכשיו לא כתבתי כלום על הסערות המדוברות האחרונות (הנשיא ו'שוברים שתיקה' וערוץ 20 וכל השאר).  בעיתון לאנשים חושבים נטען לאחרונה ש(כמעט) כולנו התקרנפנו,  ושאנשים פוחדים להגיד את דעתם ומעדיפים לשתוק ולהשתלב באווירה הכללית.  אז רק רציתי להגיד,  למקרה שמישהו מהעיתון מתעניין,  שלא בטוח שהתקרנפתי,  ושבטוח שאני לא פוחדת להגיד את דעתי.  גם לא ברור לי מה כבר יכול להיות כל כך מפחיד בלהגיד שלדעתי הנשיא הוא איש ראוי בהחלט,  שמסע ההכפשה נגדו מכוער וחסר-תרבות,  שאת 'שוברים שתיקה'  –  אף שפעילותם בחו"ל אינה חביבה עליי  –  אסור להשתיק,  ושהתעמולה של 'אם תרצו' היא מבחילה.  זהו,  נדמה לי שעברתי ביעף על כל הנושאים השנויים במחלוקת.  אה,  לא,  עוד משהו שכמעט שכחתי:  הכלבה של משפחת נתניהו לא מעניינת אותי בכלל,  אפילו לא טיפה.

העניין הוא לא הפחד,  אלא המיאוס.  אני קוראת את מה שכולם כותבים בדעתנות,  בלעג מר,  בפה גדול ובתוקפנות,  ואין לי כוח להיכנס לקלחת הזאת.  אם לא אכתוב על ענייני דיומא בסרקאזם תוקפני או יללני,  זה לא יעניין אף אחד;  וסרקאזם תוקפני או יללני הוא לא כוס התה שלי.  אז אני שומרת את האנרגיות שלי לעניינים מועילים יותר.

*

פסוקו של יום?  מיס מודי אטקינסון מ-אל תיגע בזמיר אמרה שהדברים אף פעם אינם גרועים כמו שהם נראים.  ואטיקוס פינץ' אמר שרוב בני האדם הם ממש בסדר,  כשסוף סוף מתפנים לראות אותם.  ואני  –  יעזור לי אלוהים,  קרנפית או לא   –  ממש מקווה שהם צדקו.  למרות שאני לא ממש בטוחה.
לפחות לא כרגע.

מודעות פרסומת

28 מחשבות על “לא קרנפית, כנראה

  1. כשראש הממשלה לא מגיב על הסתה נגד הנשיא זה לא משהו שאפשר לעבור עליו לא "בפה גדול".
    את כל הזוועות את כורכת במשפט אחד מתון ומדוד. ואני לא מבינה איך אפשר שלא להתרגש כי אני מתרגשת מאד. ואני כן מפחדת לדבר ולכתוב. אני מקבלת לפעמים תגובות קשות שקשה לי אתם.

    אהבתי

    • אני לא יודעת לפי מה את קובעת מי מתרגש ממה, וכמה. האם 'פיות גדולים' בהכרח מביעים יותר רגש מ'פיות קטנים'?

      מכל מקום, אני חושבת שאם יש לך מה להגיד ואם חשוב לך שהדברים ייאמרו, את יכולה להגיד. לא כולם צריכים לאהוב את מה שתגידי. אין לי דרך לנבא מה יקרה במדינה הזאת בעתיד, אבל בינתיים אנשים יכולים להגיד מה שהם רוצים, וכדאי שישתמשו ביכולת הזאת שלהם אם זה נראה להם מספיק חשוב. השאלה *איך* להגיד היא כמובן שאלה נפרדת, שעליה, לצערי, כמעט אף אחד לא נותן את דעתו בכלל.

      אהבתי

  2. לגבי הספר אין לי מה להגיד. לא קראתי אותו, אבל אותך כן ובעיון. אולי כשאסיים את הספרים הדחופים שלי (ואת העניינים הדחופים שלי) אקרא אותו. ריתק אותי האופן בו את רותקת אליו ולי די בכך כדי להסתקרן. היה כיף לקרוא אותך כותבת עליו.
    לגבי שאר הדברים אני לא מסכים. אבל אני לא רואה את עצמי מצליח לשכנע מישהו באינטרנט בנושאים כל כך מורכבים. ולכן זה מיותר. לא נימקת את דעתך, איני יודע על מה היא מבוססת, אבל אני מכבד אותה מעצם קיומה.

    אהבתי

    • תודה על קריאתך, וכאמור, נראה לי שמאוד כדאי לקרוא את הספר.

      אין לי כוח לנמק, ונראה לי שגם לך לא. נסתפק באי הסכמתנו, ובמיוחד בעובדה שאנחנו יכולים לא-להסכים בלי לריב על זה. בעיניי זה הישג מכובד.

      אהבתי

  3. אם מאמר הביקורת שקראת על הספר גרם לך לשוב ולקרוא אותו אולי הוא לא היה כל כך גרוע. אני גם כן קראתי אותו בנערותי, באנגלית, ועכשיו, בעקבות הפוסטים שלך גם לי יש חשק לשוב ולקרוא אותו.
    לא חייבים להגיב על כל דבר שקופץ לכותרות הראשיות. לפעמים זה סתם רעש מיותר שמכסה על עניינים הרבה יותר מרכזיים שמשפיעים על החיים שלנו באמת.

    אהבתי

  4. אולי באמת הגיע הזמן שאקרא את הספר הזה שוב. אני אפילו לא בטוחה שזה נחשב כ"שוב" כשהפעם הקודמת שקראתי אותו היתה כל כך מזמן שאני לא בטוחה שאני אפילו אותו אדם שקרא אותו אז.

    לגבי השאר – את גורמת לי לשמוח שאני לא מעודכנת…

    אהבתי

  5. אני כבר לא זוכרת אם קראתי את הספר, או שרק השם שלו מוכר לי.
    מה שמלמד שלא יזיק לי לקרוא אותו.
    חבל שלא רכשתי עכשיו שהיה מבצע.
    ובענייני הפוליטיקה, כמה טוב שאני אפילו לא בקיאה במה שקורה ולכן לא יכולה להשמיע את דעתי.

    אהבתי

  6. קראתי את הספר לפני כמה שנים, ומאד אהבתי. כספר שנכתב לפני כמה עשרות שנים, אני חושבת שהוא עובר היטב את מבחן הזמן.
    כל השאר כולל הכלבה של נתניהו הזכיר לי את הסרט לכשכש בכלב, ונראה לי שכל מה שהולך פה במדינה הוא סוג של לכשכש בכלב – מסיחים את דעתו של הציבור מהעניינים החשובים באמת.

    אהבתי

    • התרגום הישן יפה, אבל די מיושן. אבל יצא השנה תרגום חדש (זה מה שהתחיל את כל סבב הפוסטים שלי על הספר, כי קראתי מאמר מעצבן שנכתב לכבוד התרגום החדש).

      אהבתי

  7. כרגיל את כותבת כל כך יפה. ומיד אני מופנית על ידך לבחון את התנהגותי שלי. אני כידוע פטפטנית ובנחרצות בדרך כלל. והנה, בצוק העיתים, והמצב הקשה וההתלהמויות מסביב, גם אני נוטה לשתוק, לא להתווכח. לעיתים מביעה את דעתי, אבל בהקטנה. לא בהתלהבות. לא בפה גדול. למרות שבעת ההיא אסור לו למשכיל לידום. אסור. אבל כשל כח הסבל. תה?

    אהבתי

    • אני בהחלט לא דוממת, אל תדאגי. תמיד יש לי מה להגיד, גם על המצב (:
      אבל אני לא אוהבת את ההתלהמויות האלה. זה לא סתם עניין של סטייל: לדעתי הן ממש מחריפות את מה שרע בין כך ובין כך. אני שייכת למטורפים שחושבים שבלי פייסבוק ושות' היה מצבנו הפוליטי טוב יותר – לא מפני שלא הייתה גזענות (תמיד הייתה ותמיד תהיה), אלא מפני שהיה לה מחסור בדלק ובשופרות. אני רואה איך אפילו אנשים שאת כתיבתם תמיד הערכתי, הולכים וגולשים במדרון הזה של ההתלהמות המתחכמת והעקרה, ששום דבר טוב לא יוצא ממנה, אולי כדי לוודא שגם קולם יישמע בתוך הרעש הכללי. אבל אני לא מוכנה ליישר קו עם זה.
      תה, כן, בטח.

      אהבתי

  8. אולי אני אכה אותך בתדהמה , אבל לא מבינה מה הכוונה ב"להתקרנף" בכלל.. ותאמיני לי שלא הייתי מתייחסת לזה אם זאת לא הייתה הכותרת.. ואז בשביל לבין כמו שאני בד"כ עושה אני מגללת (גוגל) ומבקשת פירוש.. והגעתי לדף הזה http://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/mehasafa/1.1909611
    שטוען שאף על פי שהתקרנפות משולה להליכה אחרי העדר הקרנף עצמו לא באמת מסתובב בעדר מלכתחילה..
    אז אם ללכת אחרי העדר נראה כך.. כנראה שגם אני לא התקרנפתי .. אבל אני כנראה בהחלט הפכתי לבת יענה… למרות שיש טענה שמפריכה בצורה מוחלטת את מה שכולם חושבים (שהיא חופרת את ראשה בחול כדי "להסתתר" בחוסר הבנה שהישבן הגדול שלה נשאר בטווח ראייה מובלט במיוחד 🙂 ) עדיין המטפורה מתאימה …
    אני משתדלת לא לראות חדשות .. לא להגיב יותר לפוסטים פוליטים שנוגדים את הדעות שלי בפייסבוק כי כבר נכוויתי , אז אני אשכרה לא יודעת על מה מדובר והאמת שיסלחו לי כולם אבל השטויות האלה לא מעניינות אותי .. מצדי ששרה תאכל את הכלב במקום גלידה , אין לי כוח לדברים האלה…. ואת צודקת .. אין מה לראות בטלוויזיה חוץ מפסוקו של יום.. לצערי גם הyes הפך לno וגם ההוט ( Hot) הפך לקולד .. (cold) ורק אללה או אלוהים או ישו או בודהה יודעים למה למען איזה שם שתבחרו …לאף רשת ערוצים בארץ אין מילה בעברית תקנית לקרוא לעצמה?!

    לגבי הספר .. אני מכירה את זה שמדמיינים משהו בצורה מסוימת ..
    בד"כ זה גם מאכזב ברמות כשפתאום רואים את זה בדרך אחרת (בסרט למשל ) ..:-)
    מצטערת אם חפרתי .. שב"ש וסופ"ש נעים יקירתי ♥

    Liked by 1 person

    • נראה לי שבמונח 'התקרנפות' משתמשים כיום בעיקר במשמעות של היסחפות לאומנית, בעקבות המחזה 'קרנפים' של יונסקו.

      וכך זה מוסבר בערך הזה של ויקיפדיה:
      https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%A8%D7%A0%D7%A4%D7%99%D7%9D_(%D7%9E%D7%97%D7%96%D7%94) :
      "את המילה התקרנפות חידש אשר נהור, מבקר התיאטרון של “ידיעות אחרונות”, בביקורת שכתב להפקה של תיאטרון חיפה של ההצגה, בשנת 1962. תחילה שימשה המילה רק בהקשר המוגבל של המחזה ויצירתו של יונסקו, עד שדן אלמגור השתמש במילה במשמעות המטפורית של הסחפות אחר להט לאומני בביקורת שכתב למחזמר קברט בעיתון מעריב ב-1967. משם השימוש במילה התפשטה בעברית, תחילה במשמעות הצרה של הסחפות לאומנית ואז במשמעות של הסחפות אחר הכלל באופן כללי."

      לא לראות חדשות זה משהו שאני לא מצליחה לעשות; לא יכולה להתנתק. אבל גם אני כבר מרגישה שאין טעם בוויכוחים, כי הם לא מובילים לשום מקום.

      ונכון, לא פעם זה מאכזב לראות שמה שדמיינו על ספר בכלל לא מתאים למה שמוצג בסרט. בעצם, זה לא צריך לאכזב: למה להניח שהדמיון של במאי הסרט הוא נכון ונחשב יותר מהדמיון הפרטי שלנו?

      ושתהיה שבת טובה (:

      אהבתי

      • כן , אני גם קראתי את הערך הזה בויקיפדיה 🙂 אבל אם להיות כנה …האמת שאני לא ממש סומכת לאחרונה על הויקיפדיה מאז שהוא טען שפיאצ'לה באיטלקית זאת כיכר קטנה כשהיא בעצם בדיוק ההפך ..חחח

        אצלי האכזבה מעצם זה שהדמיון של הבמאי לא תואם את הדמיון שלי לא בגלל ההנחה שהוא צודק אלא בגלל ההנחה שהוא דווקא טועה 😉 🙂
        שבוע נפלא ♥

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s