סערה על גדר חיה

באיחור, כמה מילים על הספר גדר חיה של דורית רביניאן:
קראתי אותו לא מזמן,  וגם כתבתי עליו בבלוג יותר מפעם אחת (אפשר למצוא את הפוסטים  לפי התגיות 'דורית רביניאן' או 'גדר חיה' בענן התגיות שבדף הבית ובתחתית הפוסט הזה).  היו בו דברים שאהבתי יותר ודברים שאהבתי פחות,  אבל בגדול דעתי היא  שרביניאן היא סופרת מחוננת, ושגדר חיה כתוב היטב מאוד.  אמנם לא היה עולה בדעתי להמליץ עליו כחומר לימודי בבית הספר,  אבל משהומלץ  –  אין לי בעיה מיוחדת עם ההמלצה.

מעבר להסבר-הדחייה השנוי במחלוקת שנמסר ממשרד החינוך (בעניין ההתבוללות והכפשת החיילים), אני מניחה שלא אהבו שם גם את העובדה שהישראלים (כולל גיבורת הסיפור) לא יוצאים מי-יודע-מה-טוב בספר הזה.  וגם לא את התובנה שיהודים ופלסטינים כאחד קשורים בעבותות לאותה פיסת אדמה,  לאותה תבנית נוף ולאותו אקלים,  ומכאן שרב המאחד אותם מן המפריד ביניהם,  לפחות להלכה.   הסירוב להכניס את הספר לתכנית הלימודים מעיד שמקבלי ההחלטות שם אינם עמוקים וליברליים במיוחד,  ושהם בעיקר ימניים,  שמרנים ומפוחדים.  למרבה הצער הם כנראה גם אינם מבינים את ההבדל בין חינוך-לערכים (מוכתבים מגבוה)  לבין חינוך לחשיבה על ערכים.  כל זה לא מאוד מפתיע,  אפשר למצוא את זה על כל צעד ושעל,  אצל רבים וטובים  –  החל מחרדים החוששים שמא ייוודע לילדיהם שיש גם עולם חילוני,  וכלה בחילונים החוששים שילדיהם ייחשפו לתכנים יהודיים בכמויות גדולות מדי.  מי שאינו מצייד את מחונכיו ביכולת לבדוק,  לשפוט ולחשוב בעצמם,  פוחד תמיד פן תתגלה לעיניהם פיסת מציאות שמנוגדת לאינטרסים שלו.  מכל מקום,  ממשרד שנפתלי בנט עומד בראשו לא היו לי הרבה ציפיות,  על כן לא התאכזבתי במיוחד.

אבל מדחיית הספר כמתאים לתכניות הלימודים  ועד ל'שריפת ספרים' בסגנון הנאצי (הנה,  שוב הגענו לאותו מבוי סתום-אך-פופולרי) הדרך ארוכה,  אף שהפרלמנט של פייסבוק מתקשה להבין זאת.  'פסילה' כזאת של הספר לא אומרת כלום עליו ועל איכותו.  היא תלויה רק בהערכה (צודקת או מוטעית) על מידת התאמתו להוראה בקבוצת גיל מסוימת.  היא איננה צנזורה ואיננה חרם, ואיש אינו מונע מקבוצת הגיל האמורה לשאול את הספר בספרייה ולהתעמק בו כאוות נפשה.  הכללתו בתכנית הלימודים גם איננה פרס מיוחד לסופרת,  כמו שאי-הכללתו אינה פוגעת בחשיבות יצירתה או במוניטין שלה.

איך שלא יהיה  –   התפלאתי לשמוע שדורית רביניאן,  שאת כשרונה הספרותי אני מעריכה מאוד, בכלל התערבה בוויכוח,  ואף אמרה,  אליבא דעיתון הארץ, ש"בנט לא קרא את הספר,  השתמש ברטוריקה שקרית והוציא ציטוטים מתוך הספר מהקשרם.  הדברים אינם מוסיפים לכבודו של שר החינוך ומחמירים לאין שיעור את מעשה הפסילה."  יש להניח שהיא צודקת,  ובכל זאת מוזר לי שהיא בכלל הסכימה להגיב על העניין.  נכון שאני  –  מוצאי מהמאדים,  ולא סתם מהמאדים,  אלא מימי הביניים שלו;  ובכל זאת,  על פי תפיסתי התמוהה,  סופרים ויוצרים אינם צריכים להשתתף בוויכוחים על הפרשנות הנכונה ליצירותיהם,  ובוודאי שאינם צריכים להעיד על עיסתם.  ברגע ששחררו את יצירתם לאוויר העולם,  תפקידם הסתיים.  אנשים פירשו אותה שלא בשכל?  זה קורה,  שהרי לא כל הקוראים חכמים.  האפשרות שהספר ייקרא על ידי מי שלא יבין אותו כהלכה היא סיכון מקצועי שיש להשלים עמו מראש. בין כך ובין כך אי אפשר לכפות על אנשים להבין את מה שאינם יכולים או רוצים להבין,  ואין טעם לחזור ולשלוח אותם להכין שיעורי בית. זה לא יעזור.

מודעות פרסומת

59 מחשבות על “סערה על גדר חיה

  1. מסכימה עם כל מה שכתבת, אולי למעט העניין של הצגת חיילי צה"ל באור לא מחמיא – האם זה מוצב כעמדה חד צדדית, כלומר שהצד השני מצטייר כקורבן בלבד? (אני לא יודעת אם זה כך או לא, לא קראתי את הספר..).
    במקום אחר קראתי ויכוח אימתנים על הספר, בין אנשי מקצוע שאני מחשיבה מאוד. אחד מהם הזכיר לכולם את העובדה שהספר 'חצוצרה בואדי' של סמי מיכאל, מכיל בתוכו תכנים דומים (של יחסים מעורבים בין ערבי ליהודייה), והוא חלק מתוכנית הלימודים לבגרות.
    אני לא כל כך אוהבת את הכתיבה של רביניאן (ומעניין שקראתי באיזשהו מקום שהיא אמרה על עצמה שהיא רואה עצמה כ-storyteller (מספרת סיפורים) ולא כ"סופרת" מבחינת איכות הכתיבה שלה, כשהיא משווה את הספרים שלה לספרים של מי שנקראים סופרים (לא זוכרת את מי היא ציינה). אני לא אומרת שזה נכון, אבל זה מעניין. ולגמרי חושבת כמוך, שהיא לא הייתה צריכה להגיב.

    אהבתי

    • בעניין החיילים לא ממש כתבתי, כי אני לא כל כך זוכרת מה היה שם עליהם, אבל במעומעם אני זוכרת שהם לא יוצאים טוב בסיפור. נדמה לי שמי שמספר עליהם הוא הבחור הפלסטיני, והדוברת (היהודייה) (שדרך עיניה נכתב הספר) מספרת מה הוא סיפר לה.
      אבל בעיניי רביניאן כותבת מצוין, גם בספר הזה.

      אהבתי

  2. אני לא חושב שהעובדה שהגיבה אחרי שנשאלה על ידי עיתונאי זה או אחר , ניתן לכנות אותה ״כפיה״. היא הביעה את דעתה על המתרחש ועל אלה שעומדים בראש ההתרחשות. כפיה? ירצו יאכלו, לא ירצו, לא יאכלו. היא הרגישה שהתוכן התפספס והביעה את דעתה על הפספוס. סופר הוא לא ״כושי עשה את שלו, כושי ילך הביתה״, הוא אדם. ולמשל אותי מאוד מעניין לדעת מה חושב הסופר, למה התכוון הסופר ומה היה הלך הרוח שלו בעת הכתיבה. האמירה ״כתבת, סיימת, זה כבר לא שלך״, זאת אמירה מוטעית. לו הייתה נכונה, היצירות היו יוצאות לאור בעילום שם. האם בנט יקרא את הספר שוב ואחרת בעקבות אמירתה? לא יודע, וזה לא הפרק המעניין בסיפור; דעתה, לעומת זאת, ותחושתה, וכמו כן האופן בו היא חווה את הדילמה הספרותית שעוררה, מעניינות מאוד.

    Liked by 1 person

    • לא הבנתי – על איזו כפייה אתה מדבר?
      לרביניאן יש זכות מלאה להגיד מה היא חושבת, או להימנע מלומר זאת. זה עניינה. בעיניי, יש בהתערבותה טעם לפגם, ולו הייתי במקומה הייתי נמנעת מזה. אבל זכותה, כמובן.

      אשר להתעניינות בדעתה – נראה לי שהיא עולה בהרבה על ההתעניינות של הקהל הרחב בקריאת ספרה. רוב האנשים שדיברתי אתם לאחרונה על העניין הזה לא קראו את הספר.

      אהבתי

        • אוקיי, עכשיו הבנתי. האמת שהוא לא ממש ממוען לסופרת, אלא הוא נאמר באופן כללי על כך שאין לנו שליטה על מה שיחשבו עלינו ועל יצירותינו. אני הייתי מוותרת מראש, אבל שכל אחד יעשה איך שהוא מבין.

          אהבתי

  3. תהיתי מתי תכתבי את הפוסט הזה… אני עם אליפל בעניין היצירה והיוצר: זכותה לומר את דעתה, אולי אפילו חובתה. היא לא מדברת על פרשנויות שונות לספר, שעליהם אפשר להתווכח או לדון. אבל להוציא ציטוטים מהקשרם ולעוות אותם היו מוציאים כל כותב מדעתו. בלי קשר אני לא מבינה איך הספר הבינוני למדי הזה נכנס לרשימת הקריאה מלכתחילה. סיפור אהבה מאוד בנאלי וחסר ייחוד, דווקא לאור הקשר בין היהודיה לערבי בחו"ל. אני גם מסכימה איתה שבנט (ואולי גם הפוסלים האחרים) לא קראו את הספר. אם היו קוראים אולי לא היו נזעקים ככה נגדו. הוא פרווה לגמרי, אפילו מבחינת התכנים המאיימים לגישתם.

    Liked by 2 אנשים

    • בהחלט זכותה, אם כי אני לא רואה למה חובתה. בעיניי יש טעם לפגם כשיוצר שנמנע ממנו כיבוד מסוים אומר בפומבי: לא הבנתם, תקראו שוב. אני הייתי מתביישת להגיד דבר כזה. נדמה לי שזה אפילו מתקשר לדיונים שאנחנו מנהלים כאן לפעמים בבלוגיה. תכופות יש לי רושם שקורא זה או אחר לא הבין את הדברים שכתבתי בפוסט כפי שהתכוונתי שיובנו – אבל בכל המקרים (הלא רבים) שבהם ניסיתי לפרשן ולהסביר, התחרטתי על זה אחר כך.

      כזכור, לא חשבתי שהסיפור בנאלי וחסר ייחוד, אבל מצד שני, לא נראה לי שיקרה אסון אם לא ילמדו אותו בבית הספר. ואגב, אני מתרשמת שלא רק חלק מן הפוסלים לא קראו אותו, אלא גם חלק מהנלחמים למענו. רק אתמול שמעתי מישהו ב'גב האומה' (המתנגד לפסילה) מתאר את הספר כסיפור אהבתם של נער פלסטיני ונערה יהודייה. ואני תוהה – מי שמתאר את הספר כאהבת-נעורים, האם הוא באמת הוא קרא אותו?

      אהבתי

  4. תגובה לעניין תגובת הסופר 🙂 (אליפל וכמו מניפה 🙂
    אני חושבת שזה תלוי באיזו תגובה מדובר. הרגשתי שהתגובה שלה קצת פוליטית. גם אם שר החינוך מחליט באופן מוטעה, מוטה, פוליטי וכו'. כל כך הרבה פרשנויות שגויות נעשו לטקסטים ולשירים. זה באמת חלק מהעניין של כתיבה. ביקורות רעות ומוטעות על ספרים יוצאות חדשות לבקרים – הסופרים לא יושבים ועונים לכל אחת ואחת מהתגובות כי הן מוטעות או מרגיזות אותם. ואגב ההחלטה של בנט דווקא הועילה לה מבחינה מסחרית.. יותר נכון היה בעיני לא לומר כלום.

    אהבתי

    • יש פרשנויות שגויות, ונכון שלא צריך להגיב על כל אחת מהן. אבל הסיפור הזה לא עוסק רק בפרשנות שגויה ובהוצאת ציטוטים מהקשרם, ולא על ידי מבקר ספרות או קורא סתמי. פה מדובר על עניין שהגיע לכותרות והצית ויכוח גדול. אני דווקא חושבת שתגובה, אפילו פוליטית (כי ההחלטה היתה פוליטית ולא ספרותית) לגמרי במקום.

      Liked by 2 אנשים

      • ל Kmo Menifa 🙂
        עדיין לא מסכימה איתך 🙂 פרשנויות יכולות להיות שגויות אובייקטיבית ויכולות להיות אישיות סובייקטיבית 🙂 אני לא יודעת איך ההחלטה של משרד החינוך הגיעה לכותרות (זה בדרך כלל לא מתפרסם עד כמה שידוע לי) ומה הייתה הסיבה לכך שהנימוקים פורסמו בתקשורת, אבל גם ההחלטה הזו היא מתוך פרשנות (שגויה יותר או פחות) של קבוצת אנשים (ועדה שמחליטה על תכנים) ולא רק של שר החינוך. לדעתי היא לא צריכה להגן על הספר שלה מבחינה פוליטית – עובדה שהסערה הזו עוררה אנשים דווקא לקנות אותו, וכמו כן הוא לא נאסר לשימוש אלא מוגדר כספר שאינו ברשימת החובה לקריאה. עניין נוסף, כמו שכתבתי – הספר של סמי מיכאל שמתאר יחסים בין זוג מעורב – נמצא ברשימת הקריאה לבגרות, ויש אף שאלות שמתייחסות בדיוק לנושא הזה, כלומר לא מתעלמים ממנו בתכנית הלימודים. הנה:
        http://aviv.ort.org.il/Apps/WW/page.aspx?ws=b8049dab-33a8-4e38-9640-ad5b1727e137&page=2eeb3835-7bdc-4552-8325-89c103aa8ed8&fol=a7511e91-2be6-43f1-afaa-75dc96003702&box=bcbc2f35-8c6a-49b8-920d-c613c3219298&_pstate=item&_item=d7926770-08fe-4577-ad5f-382dab3d700e

        אהבתי

        • אני מבדיל אלף הבדלות בין ביקורת לגיטימית ואף מוטה לבין עיוות מכוון על רקע פוליטי, וממליץ גם לאחרים לעשות כן. נכון, ההבדל הוא דק, אבל זה מה שמבדיל גרזן מפינצטה, הדקויות והעדנה והיכולת לראות את העולם לא רק דרך ססמאות ("סופר לא אמור להתערב בנאמר על ספרו", "כל ספר שדן בנישואי תערובת קורא להתבוללות", "כל האומר שצה"ל לא תמיד מוסרי, יוצר דה לגיטימציה לקיומה של מדינת ישראל", וגו') אלא לשים לב גם למקרים ספציפיים ולהתייחס לגופם. ולמרות שאני לא אוהב לא את הסופרת ולא את הספר, אני חושב, כפי שכתבה כמו מניפה, שבמקרה הספציפי לא מדובר רק ב"זכותה" של הסופרת להגיב, אלא אף בחובתה להגיב. כי אם אנחנו מדברים במושגים של "כפיית דעת", הרי שמה שבנט עשה היה "גניבת דעת" מסיבות פוליטיות, מתוך רצון לשמור על חסינותה של האג'נדה הפוליטית שלו, מה שסותר את המושג אמנות המסמל קודם כל את חופש המחשבה והביטוי. ועל מהלכים כאלה בהחלט רצוי, צריך ואף חובה להגיב.

          אהבתי

          • אני מבינה. אולי אתם צודקים, הגם שאמנות הותקפה גם בעבר ובנט לא נראה לי מישהו שמבין באמנות.. אני לא הייתי מחשיבה את דעתו על יצירה כזאת או אחרת. והאם באמת נערכה גניבת דעת? נדמה שדווקא זה גרם להרבה אנשים לקנות את הספרים כדי לקרוא אותם.. כלומר אני לא מרגישה שמה שהוא עשה היה כל כך רציני שתגובה הייתה כל כך חיונית. עכשיו גם את מה שהיא אמרה מתקיפים, וכבר לא ברור מי אמר מה ולמה התכוון המשורר 🙂

            אהבתי

          • ניסיון לגנוב את הדעת בדרכים שקריות ע"י עיוות האמת. זה שזה לא הצליח, לא פותר אותו מאחריות ואת האחרים, כולל הסופרת, מתגובה. לגבי ידיעותיו וכשרונותיו,: איני מכיר אותו לכן איני יודע עד כמה הוא בקיא ורגיש לאמנות, אבל אני מאחל לכל מכפישי האישיות שלו (וגם לעצמי) שליש מה IQ שלו ורבע מההישגים שלו אפילו בגיל כפול משלו. בנט אדם מבריק. הוא אדם שהייתי שמח לו היה אחד מחבריי. אבל בנקודה הזאת הוא פישל ואני נוטה להאמין שלא בהכרח בגלל חוסר הבנה, אלא כי הוא לא קרא את הספר, אלא התבסס על דעתו של אחד מיועציו/עוזריו. חבל מאוד. כי לו קרא, אין לי ספק שהיה מוצא סיבות אמתיות ומוצדקות לבטלו מהרשימה. ואולי באמת קרא, אך נחסם בגלל פרנויה פוליטית והתחושה שהספר מאיים על האג'נדה שלו. גם גאונים אינם חפים מסובייקטיביות.

            Liked by 1 person

    • היא לא הגיבה למבקר ספרות, אלא לפוליטיקאי שפסל את ספרה מסיבות פוליטיות, תוך שהוא מעוות את התוכן שלו ומסתמך על ציטוטים שהוא מוציא מהקשרם ומפרסם אותם בתקשורת.
      נא לא לבלבל מתת-אל עם חביתה, אלה שני דברים שונים בתכלית (-:

      Liked by 1 person

      • כתבתי לכמו מניפה התייחסות לעניין הפוליטי. אוסיף שהפוליטיקאי ממילא הכשיל את עצמו, אולי לא בפני אנשים שאינם קוראים ספרות או מבינים במה מדובר, אבל לגבי אנשים אלו התגובה שלה לא תשנה ממילא דבר.
        לא הבנתי מה עניין מתת אל (ביצים?) וחביתה למה שכתבתי, אבל המשפט מצא חן בעיני 🙂

        אהבתי

        • אין לערבב את הרצון ו/או את הניסיון של הסופר לשנות את דעתו של האדם על ספרו, לבין רצונו או ניסיונו של הסופר לתקן את מי שמעוות את הנכתב. אם הסופר כתב ספר על נעליים ואדם זה או אחר הוציא ציטוטי לבישה מהקשרם וטען בפומבי כי הספר מדבר על מעילים, ואף על סמך זה סירב לכלול את הספר ברשימה X, אין פסול בכך שהסופר (וזאת בטח ובטח שלא "כפיית דעת" כפי שטענה עדה בדרמתיות משהו) מתקן את האדם המטעה וממליץ לו בחום לקרוא את הספר שוב, ולו רק כדי שהשומעים שונאי המעילים לא יקחו את המעוות ברצינות. כיבוד טעמו ופרשנויותיו של הזולת על אמנות ספציפית או אמנות בכלל, הוא מתת אל; לא לאפשר להוציא דיבה על יצירה אמנותית משיקולים פוליטיים, זאת חביתה טריביאלית (אפילו לא אומלט).

          אהבתי

          • עכשיו אני מבינה 🙂
            עדיין לא השתכנעתי, אני חושבת שגם כשמעוותים את הנכתב זה לגיטימי, ואני בטוחה שיהיו אנשים שיבחינו בעיוות ויגיבו אליו. לא בטוחה שהסופר ראוי שיעשה איפה ואיפה ויבחין בין תגובות שאליהן הוא צריך להגיב כי עיוותו לבין תגובות שלא מעוותות אלא מפרשנות באופן שגוי. המעוות לכל היותר ייצא אידיוט.. שונאי המעילים יכולים גם לחשוב בעצמם. זה קצת כמו בדיון האם בני נוער צריכים סינון או לא, היה על זה ויכוח סוער בפורום אחר שבו אני קוראת. תמיד יהיו כאלה שיעוותו. זה שהמעוות אולי יושב על כיסא רם שמתיר לו לעשות החלטות שמשפיעות על ארץ שלמה, נראה לי דיון אחר.
            זכותה כמובן להגיב, אלא שזו נראית לי החלטה פחות טובה מלא להגיב, או להגיב בצורה יותר מצומצמת. למשל לשלוח אותו לקרוא שוב את הספר, כשברור שהוא לא שם קצוץ.. 🙂 ובלי ספק לא ישתכנע בצדקתה. לא הרגשתי שזו כפיית דעת, אגב, אלא משהו אחר. אם למשל היו מתקיפים אותה עצמה כגזענית למשל, או בטענה אחרת כלפי אישיותה/דעותיה וכולי, אז כן, היה מקום להגיב. אבל כתבו על היצירה. אנשים יכולים לכתוב ביקורת נוראית שתטה את הדעות לכיוון שאליו הסופר בכלל לא כיוון. ככה זה. יש גם אחרים שיכתבו ביקורת נגדית. אבל היוצר לא צריך להיכנס אל הוויכוח, ככה נראה לי. אני לא יודעת לאשורו, לא קרה לי 🙂

            אהבתי

      • משום מה איני מצליחה להגיב לתגובתך האחרונה.. אני לא יודעת למה. במייל התגובה שלך מופיעה בג'יבריש (קורה הרבה פעמים במייל של תגובות מוורדפרס, שהן כתובות בג'יבריש). אז מגיבה במקום שאפשר..
        בעקבות מה שכתבת הלכתי לקרוא קצת על בנט 🙂 הוא נשמע בהחלט אדם מבריק, כמו שכתבת, וודאי לך יש יותר מידע ממה שאני יכולה למצוא בוויקיפדיה. מה שכתבתי על דעתו בתחום של אמנות/ספרות, יושב על התפיסה שלי את שרי הממשלה: ממנים שרים לכהן בתחומים שאין להם כמעט שום רקע בהם. שר החינוך שלא למד חינוך ושהייתי מצפה שיהיה לפחות עם תואר שני בחינוך, שר הבריאות שאין לו מושג בבריאות (אם כי שמעתי שמועה מעורפלת שאולי למד עבודה סוציאלית, אבל אני לא בטוחה.. וגם זה ממש אפס ממה שנדרש לדעתי), וכך הלאה. אני יודעת שאני מדמיינת אוטופיה, אבל לכן אני חשה זלזול מסוים. אני מניחה ששרים שעוסקים בביטחון או כלכלה יש להם לרוב יותר רקע בתחום. זה מזכיר לי משחק תפקידים ממשחקי המציאות, שאנשים מקבלים על עצמם לשחק דמות שמעולם לא חיו במסגרת שלה (כמו שאני אשחק טייס חלל למשל) וזה אמנם מפתח יצירתיות, אבל לא הייתי רוצה איש מקצוע כזה. אז יש להם יועצים, אבל גם לבחור יועצים צריך לדעת, ולפחות איזה ידע בינוני בתחום שאתה מנהל. גם אם הוא היה קורא את הספר, עדיין הייתה לו עליו דעה של הקורא המצוי, ולא של מי שלמד חינוך למשל. איך אני יכולה להעריך דעה של מישהו כזה על ספר, כלומר דעה שמשפיעה על החלטות של תכנים בלימודים?? אני לא מעריכה אותו ועל כן פחות מעריכה תגובה של הסופרת. אבל אני מבינה שלפעמים זה עקרוני וחשוב להגיב.
        לעניין התגובה של דורית רביניאן – מתוך אותה עמדה הרגשתי ככה כלפי תגובתה. אני צריכה לקרוא אותה יותר בעיון וגם את מה שהוא כתב, כדי לחשוב על זה עוד פעם. אבל מקבלת שיש מקרים בהם כן חשוב להגיב.

        Liked by 1 person

        • אמנדה, כשהשרשור מתארך מעבר לחמש תגובות לתגובות, אי אפשר להגיב לתגובה האחרונה בו. אפשר לחזור לראש השרשור הספציפי ולהגיב שם, והתוכנה תסדר את זה במקום הנכון. הגדרתי את זה כך משום שאם מאפשרים להמשיך להגיב בסוף שרשור ארוך, התגובות האחרונות נעשות כל כך צרות שאי אפשר לקרוא אותן.

          לעצם העניין – אני עדיין חושבת שטוב היה לו רביניאן הייתה נמנעת מלהגיב, והא ראיה – כבר תקפו אותה על תוכן התגובה (ראי קישור בתגובה של איריסיה למטה). עכשיו, אם היא תרצה להגיב גם לתקיפה הזאת, זה לא ייגמר לעולם. חבל.

          אהבתי

          • אני מבינה – התוכנה תשים את זה בסוף התגובות? בכל אופן קצת מסורבל, שצריך לעלות למעלה כדי לחפש איפה אפשר להגיב. אולי כדאי לכתוב להם שיסדרו את זה כך שהתגובות לא יהפכו לצרות כל כך..

            לגבי רביניאן, היא הייתה צריכה לקחת בחשבון שיש אפשרות שגם על התגובה שלה יגיבו.. ואני ממש לא סובלת את עיתון הארץ…

            Liked by 1 person

        • אותו הסיפור כאן. ואני משתגע מזה. גם התגובות מגיעות בסינית עתיקה וגם לא ניתן לנהל דיון נורמלי, לכן אני לעתים מחליט לשים לייק ולא להגיב. כי זה נראה לי פסיכי כשלחפש איך להגיב אורך יותר זמן מלכתוב את התגובה (ויתרתי על ציון הבלוג שלי בבלוגגר בתגובות כי זה עוד סיבוך נוסף ושאני כבר לא עומד בו).

          אהבתי

          • כן וגם כשאני לוחצת על 'הגב' במייל זה אמנם מביא אותי לחלון ריק של תגובה אבל בלי הטקסט שלך אז אני צריכה לחפש אותו כדי לזכור את הכל 🙂 ודבר נוסף שכיף בבלוגגר הוא שאפשר לערוך ולתקן את התגובה. אני כנראה מגיהה אובססיבית (יש פרק כזה בספר של פדימן), אז זה מתסכל אותי שאיני יכולה לעשות הגהה לעצמי 🙂 בקיצור – עדה – ראי נִרמַזת 😉

            Liked by 1 person

          • לגמרי. חוסר היכולת לתקן, מתסכל. רק כאן אני יכול למנות כמה לפתור במקום לפטור וכדומה שכתבתי תוך כדי הליכה (או ריצה) באמצע יום עבודה מהנייד שמצריך אותי לעצור את הנשימה כשאני מנווט בין כפתורי הוורדפרס. אין כמו הדיסקוס, נקודה. ההבדלים הורגשו פחות כאשר זמני היה בידי ולא הייתי כה לחוץ כמו עכשיו שכל שניה מבוזבזת על פענוח סינית עתיקה או חיפוש אחר הכפתור שצריך ללחוץ עליו כדי להגיב לאדם הנכון תחת תגובתו, היו כ"כ משמעותיות. גם העובדה שאני מקבל את התגובות של כוווולם ועוד בסינית ולכן אני צריך להכנס לוורדפרס כדי לבדוק אם התגובה הזאת רלוונטית עבורי, משביזה ת'תחת. ואם אני מנתק את האופציה הזאת (מה שאני עושה בכל פוסט שלישי של עדה), אני מוותר על הדיון שעשוי להתפתח. ואז, לטעמי, לא רואה סיבה להגיב. רק כדי לזרוק את דעתי לאוויר העולם בבלוג של עדה שטוענת שהתגובות אינן חשובות לה ושעיקר הכתיבה שלה מקבלת פידבק מכמות הנכנסים ולא מכמות המגיבים? לכן, כאמור, לעתים אני מסתפק בלייק בלבד, כדי לסמן לה שאכן קראתי ואת הדיונים המעשירים, מנהל בבלוגים אחרים. מצד שלי זה נראה כפספוס גדול. מצד אחר, עבור אדם שאינו להוט אחר דיונים, ומטרתו להביע את דעתו בפני אחרים ושישמעו אותה ותו לא, אולי זאת המערכת המתאימה ביותר.

            אהבתי

            • אכן, אליפל ואמנדה – דומה שנרמזתי, והרמזים עבים כמעט כרגלי פסנתר. אני תוהה אם אינכם שוקלים את
              האפשרות שאתם עלולים להגדיש קצת את הסאה.

              לעצם העניין, אין לי אפשרות להשפיע על ניהול התגובות של וורדפרס, ובוודאי שאין לי כוונה להגיד לקוראים אם או איך או כמה או איפה להגיב. אני רק יכולה להציע הקלה טכנית אחת: כשאתם מגיבים כמשתמשים רשומים של וורדפרס, אתם מקבלים דיווח על תגובות לתגובותיכם בדף ה"קריאה" שלכם, וגם יכולים להגיב עליהן ישירות משם. במקרה כזה אינכם צריכים בכלל להירשם לעדכונים על תגובות במייל, ונדמה לי שרוב התופעות שמפריעות לכם נפתרות בדרך הזאת.

              אהבתי

  5. גם אני התפלאתי על כך שרביניאן הגיבה. פחות על עצם התגובה ויותר על תוכנה. כי מה זה אומר ש "דברים הוצאו מהקשרם"? ממתי יש הקשר שאינו לגטימי ביצירת אמנות? תגובה כזו היא בעצם הסכמה עם הגישה של משרד החינוך שגורס שיש לסנן אידאולוגית תכנים שמוגשים לתלמידי. על בסיס אידאולוגי. כאילו אם המשרד היה מבין לאשורו את ההקשר לא היה צורך בצנזורה.
    למיטב הבנתי הספר לא נפסל על רקע אי התאמה לקבוצת גיל (נימוק שהייתי יכולה לקבל אולי) וגם לא על רקע איכות ספרותית אלא כאמור – זו פסילה שקשורה לתוכן הסיפור ולכן העובדה שהספר לא הושמד ואפשר עדיין לקרוא אותו ביוזמה פרטית כלל אינה מנחמת לדעתי. אני משערת שסינון כזה הוא ענין עתיק. מן הסתם אף ממשלה בישראל לא היתה מכניסה לתכנית הלימודים ספר שעוסק בפשעי מלחמה ישראלים.. אבל אני חושבת (אולי זה דבילי) שלהוצאת ספר מתכנית הלימודים יש אפקט חזק הרבה יותר מאשר לאי הכנסתו.

    אהבתי

    • התביישתי להגיד את דעתי על הספר, אבל מכיוון שכמו מניפה כבר הרימה כפפה, אני מצטרף אליה. הספר הזה כ"כ פושר, שאני , במקום לפלוט שטויות על התבוללות, הייתי פוסל אותו עקב חוסר יכולת שלו להועיל לתלמיד.

      אהבתי

      • *** אזהרת ספויילר*** למי שטרם קרא את הספר ורוצה:
        למה להתבייש? אני כתבתי גם בזמנו לעדה, כשקראה את הספר לפני שהפך לכותרת ראשית, שהסוף שלו עצבן אותי ממש: מין דאוס אקס מכינה שהרג את האהוב בתאונת שחייה ופתר עבורה את הדילמה. כמה נוח וכמה לא אמיץ. ומתי תכתוב אתה את הסיפור שלכם? אני לא מבטיחה להכניס אותו לרשימת הקריאה לתלמידים (ולא אמרתי שאני יכולה 🙂 ) אבל מבטיחה גם מבטיחה לקרוא.

        Liked by 1 person

        • אני אכתוב אחרי שאפרוש, אם לא אהיה עסוק בגידול פרות וחזירים וטיפוח חלקה חקלאית על שפת אגם ליטאי. ואולי אפשר גם וגם (-:
          ואפרופו שאלתך המחמיאה: לכן התביישתי. כי אדם שחווה (בהווה) על בשרו נישואי תערובת עם ערביה, אני אולי מצפה ל"יותר" מן הקורא הרגיל. כלומר, אני מעורב רגשית ולכן אולי צריך לפסול את עצמי מלחוות את דעתי על ספרים שדנים בנושא. הניואנסים להם אני מצפה והמורכבויות שחסרות לי אישית בהסתמך על סיפור חיי האישי, אינם מאפיינים את הקורא מן הישוב (הישראלי).

          Liked by 1 person

      • לאליפל: אני דווקא חושבת שדיון כיתתי עליו, אם הוא מנוהל נכון, יכול להיות מעניין, חשוב ומועיל. אבל אני חושבת שבמשרד חששו מהתמודדות כזאת מול אנשים צעירים ונוחים להתרשם, ועל כן העדיפו לוותר עליה.

        אהבתי

        • קשה לי לדעת ממה חששו במשרד החינוך כי הטיעון של משרד החינוך כ"כ נטול אחיזה במציאות מכל הבט אפשרי, שאני חושב שהסיבה לפסילה של הספר היא לא חשש מלנהל דיון, אלא פרנויה נירוטיות מכל מה שעלול, אולי, להעביר ביקורת על מדינת ישראל.
          לעומת זאת לגבי הדיון המועיל, הספר לטעמי כ"כ מפוספס וכ"כ לא נוגע בנקודות החשובות ביותר, שהייתי מעדיף שינהלו דיון, אם יתעורר אחד, בנושא אחר (או באותו הנושא, אבל על סמך ספר עמוק יותר) ולא יבזבזו את זמנם על תכנים ריקים. הספר הזה מזכיר לי קופץ למרחקים שלוקח תנופה, רץ קדימה בחזה נפוח, כולו מתוח ומזומן לקפיצה, וברגע שהוא מגיע אל קו הזינוק, מבצע דילוג של ילדה בת חמש לתוך ארגז חול ונוחת על הישבן. יש לו יומרה, אבל הוא לא מצליח לענות על דרישותיה.
          ואני מתנצל על הבלגן שיצרתי, עדה, ושאילץ אותך לכוון כל תגובה שמית. נשבע לך שהוא כתב לי "להגיב בנושא KMO MENIFA". אבל סידר את התגובה דווקא תחת המגיבה האחרונה.

          אהבתי

    • לתמי: רגע, לא הבנתי, אולי אני מפספסת משהו: מה ההבדל בין הוצאת ספר לאי הכנסתו? הספר הזה לא הוכנס מעולם, על כן גם לא הוצא. פשוט הוחלט לא להכניסו, וזה התפרסם בתקשורת, מסיבה זו או אחרת.

      אהבתי

      • טעות שלי. חשבתי שהוצא. אבל לענין ההסתיגות מהתגובה של רביניאן – עדיין בדעתי, רק סליחה על השיבושים במשפטים שלי שם.

        אהבתי

  6. קראתי ציטוט של מישהו מהוועדה המקצועית, שמאז שהוא בתפקיד (הרבה זמן…) לא הייתה פסילה של הוועדה הפדגוגית, כלומר זה צעד חריג.
    צעד חריג הוא צעד של שינוי, ולכן חשוב להתייחס אליו. זה אמנם רחוק שנות אור משרפת ספרים, אבל מצטרף למגמה של התערבות פוליטית (פרס ישראל, תקציבים לתאטראות וכו'), כי ההיסטוריה למודת שינויים גדולים המורכבים מצעדים קטנים.
    לגבי התערבות הסופרת, את צודקת, אבל מודה שלא הייתי מתאפקת…
    לגמרי מסכימה לגבי "חינוך-לערכים (מוכתבים מגבוה) לבין חינוך לחשיבה על ערכים.". על רקע זה בולט הנימוק של סכנת התבוללות, וברקע אירגונים שמסתובבים בשוק מחנה יהודה (למשל) וקוראים לא להעסיק ערבים מאותה סיבה בדיוק.

    אהבתי

    • עד עכשיו לא הצלחתי להבין מהדיווחים מהו הנוהל בעניין, כמה ספרים מוצעים, כמה נדחים, ומה הנימוקים המלאים. תמיד יש תחושה שהדיווחים מוסרים רק את מה שנוח לספר. אבל אם זו הפסילה היחידה אי פעם, זה אכן מטריד מאוד.

      אהבתי

  7. כרגיל (כמעט) אני מסכימה ומזדהה עם כל מילה. אגב הוא לא נאסר על תכנית הלימודים, רק הוכרז כ"לא חובה". מורה שיבחר ללמד אותו לא יוענש. זה מה שהבנתי. הכי חשובה בעיני היא השורה שכתבת על החשיבות ללמד את הנוער לחשוב, לבדוק, לגלות את הערכים שהם רוצים לחיות לפיהם, בניגוד להכתבתם מלמעלה.

    אהבתי

    • אם הספר באמת רק הוכרז כ'לא חובה', אזי הסערה סביב העניין נראית לי אפילו יותר תמוהה והזויה ממה שחשבתי קודם. אני תוהה אם זה באמת כך, כי לא באופן הזה דיווחו על כך.

      אהבתי

      • הבנתי שהוא הומלץ על ידי הועדה האקדמית ונדחה על ידי המזכירות הפדגוגית. ואכן לא נדחה על הסף, אלא הוצא מרשימת קריאת החובה ונשאר כ'לא חובה', אבל בהחלט כ'אפשרות'. וכל הענין הודלף החוצה, כרגיל חלקי וחסר, כנראה על ידי חבר הועדה האקדמית שלא אהב את ההתערבות של המזכירות הפדגוגית בהחלטות של תוכן. התגובה של המזכירה הפדגוגית ושל השר הוכיחו שיש דברים בגו. מאוד מקווה שמכל הרעש יצא לפחות משהו אחד טוב, והוא שבפעם הבאה יהססו מעט לפני שילחצו על ההדק כי ההדף לא נעים.

        אהבתי

        • אם הוא עדיין נשאר כאפשרות, כל העניין נראה כמו סערה בכוס מים. אבל לא הבנתי את כוונתך: מי צריך להסס לפני שילחץ שוב על ההדק: הוועדה הפוסלת, או התקשורת, או מי שהדליף לה?

          אהבתי

          • התכוונתי לאלה שיצאו רע מכל הסיפור, הועדה הפוסלת, והשר הממונה שאץ לתקשורת לגבות אותה בלי לקרוא את הספר, ובמחשבה שניה – כולם. כולם צריכים לחשוב על מה שהם עושים ועל התוצאות האפשריות.

            Liked by 1 person

  8. לא קראתי את הספר, אך ברור לי לחלוטין שמשרד החינוך אחראי על הכללת או הוצאת ספר מתכנית הלימודים. וככזה, זו לגמרי אחריותו. למה לא מתנהל דיון על ספרים שהוחלט להכלילם ואולי אינם ראויים?
    אם לא היה מדובר על אהבה בין יהודיה לערבי, אני מסופקת אם היו נזעקים. משמע אנשים אוהבים להתנצח.
    מסכימה לגמרי עם דעתך על התערבותה של דורית. עדיף היה לה להימנע מהשיח הזה.

    אהבתי

  9. אני חי בפלנטה אחרת ומכאן הטלסקופ אומנם לא מסוגל להריח, אך ניתן להבחין בעשן המיתמר לאטמוספרת ההיסטוריה. מעקב אינטרנטי למשך שנים רבות מראה שההליך מואץ כסיגמואידה. בהתחלה לא רואים שחל איזשהו מפנה. הכל רגוע ושלו ואיטי. אך לאיטו התהליך מואץ ומגיע לשלב האקספוננציאלי, ועתה העשן כבר עולה. ולא, לא כתבתי על השלב השלישי שמאט את כל התהליך, כי יש כלכך הרבה סיבות להאטה אז, כולל האש שעלולה לפרוץ.
    אומנם הדימוי שלי נלקח מעולם המתמטי, ולא בכדי, קרל פופר אמר לי פעם שהיא מלכת הפילוסופיה. ובא לי הפעם להיאחז בידו של מורי ורבי…
    ולוואי שכל מה שכתבתי שטות הוא…

    אהבתי

    • במתימטיקה ההבנה שלי די מוגבלת, שלא לדבר על פילוסופיה – אני רק יכולה להעיד שכבר מזמן לא נתקלתי אצלנו במשהו 'רגוע, שלו ואיטי'. עד כדי כך שאני תוהה לפעמים אם יש בכלל דברים כאלה איפה שהוא, מתי שהוא.

      אהבתי

      • את יכולה לחפש מהו תהליך סיגמואידי. התהליך מזוהה בהרבה תהליכים ביולוגיים, כלכליים וחברתיים.
        טוב להכיר אותו.
        ואני ממש ניסיתי בעדינות לתאר את המצב כלא 'רגוע, שלו ואיטי'. פעם פעם הוא היה כזה. היום המצב כלכך רחוק מכך. היום העשן מיתמר מעלה מעלה.

        אהבתי

  10. לא קראתי את הספר, אבל בסופו של דבר הסערה עשתה לה רק טוב, הרבה מאד אנשים שאני מכירה הלכו לחפש את הספר כדי לקרוא את הספר שעורר מהומה כזו גדולה.
    בעניין הכללת הספר ותגובתה לכך מעל דפי העיתון(אם הבנתי נכון) אני חושבת שזה פחות ראוי. הדיון האם להכליל את הספר בקריאת החובה – אני איתך.

    אהבתי

  11. אישית אני לא רואה בעין רעה תגובה של סופר בוויכוח ציבורי על ספרו, כאשר זה גולש לאקטואליה ופוליטיקה. אני חושב שתגובת משרד החינוך (בנט) רק עשתה טוב לספר (שאגב לא קראתי והביקורות הספרותיות המקצועיות שקראתי לא היו משהו).
    אם ספר שנכפה בתכנית לימודים נתקל בהתנגדות קריאה פסיכולוגי של תלמידים, כעת בעקבות הסערה – תלמידים רצים לקרוא את הספר באופן פרטי/חתרני. מישהו סיפר לי שהמכירות של הספר ברשת ספרים היו גבוהות גם מקודם ולאחר הסערה הוכפלו ויותר.
    אהבתי את המונח 'הפרלמנט של פייסבוק', שאצלי אגב הוא מחוץ לתחום הקריאה באופן מוחלט.

    אהבתי

    • אכן, מסתמן שהסופרת והספר רק הרוויחו מהמהומה. אבל קראתי שהתגובה של הסופרת עוררה זעם בעיתון הארץ (ראה קישור בתגובה של איריסיה, לפני התגובה שלך). לדעתי מוטב היה לולא הייתה מתערבת, אבל אני מניחה שזו גם שאלה של טעם וטמפרמנט.

      אהבתי

  12. ופתאום זה הפך לשיחת היום, ופתאום יש סידרת כתבות בחדשות 10 שנקראת גדר חיה… לא מווצא חן בעיני הבאז הזה והוא נראה לי מלאכותי. רביניאן מוכשרת ויש לה כושר תיאורי מופלא אבל הספר עם כל התיאורים לא עשה לי את זה. יש ספרים יותר טובים שנבלעים המעמקי השיכחה וחבל

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s