על מילים ועל דיבורים

הגעתי לסופו של  אחותו של הנגר של מירה מגן.  הסוף כתוב יפה כל כך,  שהוא מעלה דמעות בעיניים.  אבל לא אצטט,  מאימת הספוילרים.

מה שיפה בעיניי במיוחד בספר הזה הוא המעבר ההדרגתי של המספרת (אישה שהחיים היכו בה קשות) מסגנון כתיבה אדיש-לכאורה,  ציני,  קצת מרושע, כמעט רווי-שנאה  –  לעבר כתיבה שיש בה ההשלמה של מי שאינה יכולה עוד שלא לראות גם את היופי והשמחה שמסביבה.

ובאשר למה שיבוא אחרי סוף הספר,  היא אומרת:
"ומה יהיה?  ניתֵן לימים לדבר.  אם למרות הכול רוצים לומר מילה טובה לאלוהים,  אפשר לשבחו על שהעלים מאיתנו את העתיד,  ורק הזמן המתפרט לימיו ורגעיו יגלה לנו מה יש בו ומה אין" (עמוד 319).

אז א-פרופו הימים שידברו (ויש למירה מגן גם ספר שנקרא ימים יגידו,  אנה)   –   וא-פרופו מי שידבר,  ומי שלא  –   הקשבתי בימים האחרונים ביו-טיוב לכמה שירים של חווה אלברשטיין.  זה בעקבות הפוסט הקודם והמהומה שהתעוררה בגללו,  כאן ובמקומות אחרים:  רציתי לשמוע שוב כמה מִשִּׁירֶיהָ שאהבתי אי-אז   –   ונתקעתי,  כצפוי,  ב'פרח הלילך',  שבו נאמר,  בין היתר,  שמילים הן לאלה אשר אינם יודעים לומר אחרת.  והמסר הזה,  איכשהו,  התקבל על דעתי.

יצא פוסט סתום במקצת. לא נורא.  גם לא אֲפָרֵשׁ.

הנה.

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “על מילים ועל דיבורים

  1. מעניין שגם הכותרת של הפוסט האחרון שלי לקוח משיר שמבצעת חוה אלברשטיין (אגב, אני מתעקשת לתת את הקרדיט למילות השיר לא למבצעת, הנהדרת כמובן אלא למחבר, ב'פרח הלילך' זהו אורי אסף; רחל שפירא במקרה של השיר 'תשרי' שממנו לקחתי את הכותרת). קצת מזכיר לי את המכירות הגואות של הספר של דורית רביניאן בעקבות הוצאתו מרשימת ספרי קריאת החובה. כנראה באמת אין פרסום רע.
    את אחותו של הנגר לא קראתי. אולי עוד אקרא, בעקבות ההמלצה שלך. אני ללא ספק מסכימה עם המילה הטובה שיש לתת לאלוהים שחסך מאיתנו את ידיעת העתיד.

    אהבתי

    • מובן שהקרדיט למילים הוא של מחברן. שמות המחברים מופיעים בקישור ביו-טיוב, ולשמחתי מישהו שם העלה בתגובות גם את כל מילות השיר. במקרה של פרח הלילך, אני אוהבת את כל החבילה: המילים, המנגינה, השירה, הגיטרה. זכרונות יפים מאי-אז.

      בנוגע למירה מגן – קראתי הרבה ספרים שלה, ואהבתי כל מה שקראתי. אולי זה קשור לכך שהדמויות שלה 'מוארות באור של חסד', כפי שהגדיר זאת יגאל שוורץ על העטיפה של ספרה 'עיניים כחולות מדי'.

      אהבתי

  2. אוי עדה, עשית לי כזה חשק לקרוא.
    אני מאד אוהבת את מירה מגן.
    אני מתאפקת לאחרונה לא לקנות ספרים, כי יש לי עוד כמה ספרים חדשים שמחכים בתור ואני גם כמעט ולא קוראת לאחרונה. בשבת התחלתי את ארוחת בוקר עם סוקרטס, אולי כשאסיים אותו אעשה לעצמי מערוף ואקנה את הספר של מירה.

    אהבתי

  3. גם לי עשית חשק לקרוא וגם לי כמו לשלי יש מדף שלם עמוס ספרים חדשים שמחכים לי….
    נכון יצא פוסט קצת סתום – אז מה? כל כך אוהבת את היחס שלך למילים. מאד מתחברת לזה. גם אני אוהבת את פרח הלילך (ודווקא עוד יותר את הביצוע של אריק איינשטיין), ופעם מאד התחברתי גם ל"שותקים נאהב" עד שהבנתי שללא תקשורת מילולית הרבה מאד דברים לא מצליחים לבוא לידי ביטוי. "שותקים נאהב" היה ברירת המחדל שלנו…..וכמה שזה היה נפלא באיזשהו מקום הייתי זקוקה ליותר. וכמה טוב זה נהיה….לאחר שהוספנו גם את המלים

    אהבתי

    • צודקת, לא מומלץ לוותר על מילים. זה רק שלפעמים אני מרגישה, בהקשרים מסוימים, שהיה לי מספיק מהן ושאני צריכה חופש. אולי בגלל שהשתמשתי בהן יותר מדי. נזכרתי בסיפור על תהילה, של עגנון, משהו על מספר המילים שקצובות לאדם בחייו, ושרצוי לא לעבור את המכסה.

      Liked by 1 person

  4. ואני כל כך נזקקת למילים. אני חושבת שאני בין אלה אשר יודעים לומר אחרת. אבל אני צריכה אישוש. וחיזוק. והרבה. ודיבור. וכתיבה. גם וגם. כמה כמה יפה, פורח הלילך. כל כך אני קשורה לשיח הזה שפרח כל פסח בבית הורי. והריח היה משכר. ממש. ומירה מגן נפלאה.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s