בטורו השבועי בהארץ (יום שישי, 12 בפברואר) נדרש בני ציפר הפעם לסוגיית הח"כים הערבים שנפגשו עם משפחות המחבלים. ציפר כותב כבר הרבה זמן מאמרים שמוציאים את השמאל הישראלי מדעתו מרוב רוגז. ראיתי אפילו שהתארגנה נגדו מחאה (משמאל) הדורשת להגלותו מן העמוד האחורי של העיתון אל עמוד הדעות, שנחשב, כנראה, פחות נחשק. אבל דומה שעורך הארץ עומד בינתיים בפרץ, כי ציפר ממשיך לפרסם את מאמריו במקומו הקבוע (וזוכה אפילו לאיור מלַווה מדי שבוע).
אני מודה שאותי הוא בדרך כלל משעשע. בעיניי הוא לא באמת קרנף, כפי שאוהבים לטעון – הוא סתם ילד רע, ומה שחשוב יותר – הוא ילד משועשע. בדמיוני אני רואה אותו יושב בכורסתו, משלב רגל על רגל, ומתפוצץ מצחוק. על כולם. על כולנו. בעצם, גם על עצמו. מדי פעם, ולאו-דווקא לעתים רחוקות, הוא גם אומר דברי טעם, ואפילו מעז להתעקש לחרוג מהמשבצת ולהיות מקורי (אף שיש לו נטייה להסתבך לפעמים בטיעוניו-הוא ולהרחיק לכת עד כדי כך, שאי אפשר עוד ליישר את סבך הפיתולים של רעיונותיו ולחלץ מתוכם את הנימוק ההגיוני).
איך שלא יהיה – לא הייתי כותבת על זה לולא מצאתי בטורו האחרון משהו שקשור בעקיפין לפוסט הקודם שלי. בגדול, ציפר טוען שם שהח"כים של בל"ד לא באמת מייצגים את הציבור הערבי-ישראלי בכללותו, ושהערבים ישראל, ש"סיפורי שהידים מעניינים אותם כשלג דאשתקד", רוצים ברובם רק להשתלב ולחיות בשקט. "לעזוב אנשים בשקט – זהו סוג של חירות דמוקרטית שלא שמים לב אליה מספיק," כותב שם ציפר, ובצדק. והוא מתגולל על "הנשמות הטהורות מהשמאל היהודי" שדורשות מן האוכלוסיה הערבית בישראל "לנפנף בזהותה הערבית" ולהזדהות עם בל"ד. כי "את הפריבילגיה הזאת, לשקוע בייאוש מתוק וניהיליסטי ולבלות את היום סתם בקניון, הישראלי ממדור הנשמות הטהורות לא מוכן להרשות לערבים" (ההדגשות שלי). המממ. אולי יש בזה משהו.
אז הנה, שוב, יאוש מתוק בקניון. אולי גם בני ציפר קורא את מירה מגן, מי יודע.
*
ובלי קשר לנ"ל:
התאונה הזאת של האוטובוס, אתמול בערב, בכביש אחת, בין לטרון וענבה: פעמיים עברתי שם אתמול – בבוקר ואחר הצהריים – באוטובוס. ושוב, כתמיד, חשבתי, כמעט בדיוק שם, אחרי לטרון בואכה ירושלים, לפני הסדום ועמורה של שער הגיא – כמה ירוק שם הירוק, וכמה גבוהים ודקים וצפופים הברושים על המורדות והפסגות, וכמה דומות צמרותיהם לצריחים של כנסיות (כמו שכתבתי פעם כאן).
כל כך הרבה תפילות בואכה ירושלים, ואף לא אחת מהן נענית.
אני גם רואה בטור של בני ציפר הומורסקה. אבל נראה לי שמרוב שהוא מתאמץ לעשות הכל הפוך ולהרגיז הוא כבר נמאס. לגבי ייצוג, אני מרגישה שגם חברי הכנסת היהודים לא מייצגים אותי. אני חושבת שרוב הפוליטיקאים מייצגים את עצמם בעיקר.
אהבתיאהבתי
כן, לפעמים נדמה לי שהציבור נמצא כמה וכמה צעדים לפניהם, ומנהיג אותם (בהצלחה, או שלא), במקום שזה יהיה הפוך.
אהבתיאהבתי
לא קוראת "הארץ" (או שום עיתון אחר) אבל כמוך נוטה להסכים עם מה שנכתב הפעם. לא אין ציפיות מערביי ישראל פרט לכך שיהיו אזרחים שלווים ושומרי חוק כפי שאני מצפה מאזרחיה היהודים והאחרים של המדינה. גם ציפיותי אלה ממילא לא תמיד נענות.
ולגבי התאונה המחרידה אתמול: מה שעצבן אותי (בנוסף לעצב ולכאב העצום) הוא שנוסבאום חזר כל הזמן על כך שהמשאית שבלטה לכביש היא וודאי אשמה. מי הוא שיחליט משהו כזה כשחוקרי המשטרה טרם פסקו? מפגעים בכביש קורים בוודאי אבל הנהג הזהיר האחראי אמור חנסוע לאט מספיק ולשמור מרחק מספיק בכדי להספיק להמנע מהם!!! נראה מה יפסקו בסוף ובכל מקרה זה לא יעזור לפצועים ולמשפחות ההרוגים
אהבתיאהבתי
באמת תאונה מחרידה. אני צפיתי בערוץ 1, והתעצבנתי גם שם. הצרה היא שהם צריכים למלא זמן שידור שנמתח בלי סוף, בלי שתהיה להם פיסת מידע – שאז הם פשוט מתחילים לזבל.
אהבתיLiked by 1 person
כל שנייה שאת מבזבזת בדיון בהגותו של בני ציפר היא שנייה מבוזבזת. איני יודע עם מי דיבר ציפר בציבור הערבי. אלו שאני דיברתי איתם דווקא רואים את חופש הביטוי שלהם יקר יותר מהחופש סתם ללכת לקניון. זה ההבדל בין נתין לאזרח.
אהבתיאהבתי
אני אשתדל לא לבזבז את זמנך, מה גם שהפוסט הזה לא באמת עוסק בהגות של ציפר. לכן רק אומר שאם פירשת את דבריו כמדכאים את חופש הדיבור של הציבור הערבי, יש חשש שפיספסת את כוונתו. מכל ממקום, גם לו, גם לי וגם לך אין מספיק נתונים כדי לנתח מה באמת הערבים בארץ רוצים. לכל אחד מאתנו יש, מטבע הדברים, תמונה חלקית בלבד.
אהבתיאהבתי
לא יודע לגבייך. אבל אני די בטוח שאני קצת יותר מחובר למקומות האלה מציפר. זה לא עניין של 'דיכוי חופש הדיבור ' אלא ציפר עושה בדיוק מה שהוא מאשים אותי שאני עושה ואומר לערבים מה לעשות ומה לחשוב. אני מעדיף להקשיב. וכשאני מקשיב יש דברים מסויימים שאני שומע. ואני מקשיב הרבה.
אהבתיאהבתי
שני דיוקים: הוא לא מאשים אותך, הוא מאשים רק תלביבים ('בין הירקון לאיילון'). והוא לא אומר לערבים מה לחשוב, הוא רק טוען שיש בשמאל הישראלי מי שאינם מקבלים את העובדה שערבים שונים יכולים לחשוב כל מיני דברים. בזה הוא לדעתי צודק, וע"ע מה שגדעון לוי מרשה לעצמו לכתוב על לוסי אהריש.
אבל נכון שתכופות שני הצדדים הניצים מאשימים זה את זה בדברים שהם עצמם עושים. זו הסיבה שכתבתי לא פעם שאני מרגישה כמו בארץ המראות. למשל, התלונות על סתימת פיות והתקרנפות מגיעות עכשיו כבר מכל צד אל הצד שני. אני לא מצליחה להחליט מה זה יותר: עצוב או מצחיק.
אשר להקשבה, אני בעד. לא יודעת כמה ציפר מקשיב, אין לי דרך לבדוק ואין לי ברירה אלא להסתמך על עדותו. אני רוצה לקוות שגם אני מקשיבה.
אהבתיאהבתי
אני לא קורא את ציפר,הכרתי אותו כשהיה ילד וכבר אז היה חכמולוג לא קטן ,הייתי צריך לחשוב שיהפוך למה שהוא היום. אחרי הכתבה האדיפלית על הקיסרית ירום הודה ירד לי ממנו לגמרי.
והאוטובוס זה אסון נורא שמסתבר שקרה בשל אשמתו של הנהג היהודי. התקשורת כרגיל יצאה מדעתה אתמול
אהבתיאהבתי
אני לא קורא את ציפר,הכרתי אותו כשהיה ילד וכבר אז היה חכמולוג לא קטן ,הייתי צריך לחשוב שיהפוך למה שהוא היום. אחרי הכתבה האדיפלית על הקיסרית ירום הודה ירד לי ממנו לגמרי.
והאוטובוס זה אסון נורא שמסתבר שקרה בשל אשמתו של הנהג היהודי. התקשורת כרגיל יצאה מדעתה אתמול
אהבתיאהבתי
אנחנו צפינו (כהרגלנו) בערוץ אחת, ונדהמתי לראות שאפילו יעקב אילון, שהוא בדרך כלל שקול ומתון, התחרפן קצת, וקבע שם כמה קביעות שלגמרי לא היו לעניין. זה חלק מהתקשורת המודרנית – כולם מומחים להכול, כל הזמן. בסוף מוכרחים להעביר ערוץ וזהו, אחרת אפשר להשתגע. וכואב, כואב הלב על מי שנהרגו שם.
אהבתיאהבתי
פחות אכפת לי מי אמר, ויותר מה. והעובדה היא שכמעט תמיד נציגי הציבור (כלשהו) בכנסת לא מבינים מה באמת מטריד את הציבור שלהם. משום מה התקבעה אצלנו המחשבה שהעניין העיקרי שמפלג את הציבור בארץ הוא עניין השטחים, כשברור שתאונה איומה אחת כזו מיד מבהירה סדרי עדיפויות.
אהבתיאהבתי
לא יודעת אם לא מבינים או שלא אכפת להם. ואני לא יודעת מה יותר גרוע.
אהבתיאהבתי
שמעתי ששוב איזה חשין נהרג בתאונה. נורא
אהבתיאהבתי
זאת באמת תאונה נוראה.
אהבתיאהבתי
תאונה איומה וצפויה, כך מתברר ככל שמתבהרים הפרטים. לא ברור למה אגד המשיכו להעסיק נהג עם הרשעה קודמת של תאונה כמעט זהה.
אהבתיאהבתי
כן. זה נראה רע.
אהבתיאהבתי
לא יכולתי להמשיך ולצפות בברברת על התאונה. העברתי לערוץ הסרטים. אין לי כוח לניתוחים הבלתי פוסקים של כולם.
גם כך קשה לשאת את הכאב שבתאונה, אנחנו צריכים עוד זיבולי מוח?
לא סתם חדשות שהיו משודרות חצי שעה, נמתחות עכשיו על פני שעה וחצי ובסוף עוד חותמים בתזכורת של כל הנאמר. לא מוגזם?
אהבתיאהבתי
מאוד מוגזם. והכתבים בשטח מבקשים לקטוע את השידור ולהעבירו אליהם שוב ושוב, רק כדי להיווכח שאין להם שום דבר חדש להגיד. כל כך מיותר. אבל אני לא רואה אפשרות שיהיה איזה ערוץ שיעיז לקום ולהגיד שהוא לא משתתף בקשקוש הזה.
אהבתיאהבתי
לגמרי מוגזם. ועכשיו הגבילו אותם: החדשות נגמרות בדיוק בשעה תשע, לאחר שעה. גם אני עובר לצפות בסרטים או בסדרות, כשנמאס לי מהחדשות. ונמאס.
אהבתיאהבתי
מאד אהבתי את מה שהבאת מציפר. אכן, יש אנשים שלא נוח להם עם ערבים ישראלים שמעדיפים לחיות בשקט כאזרחי ישראל, זה לא מסתדר עם הפוליטיקה שלהם שיש ערבים שלא רוצים להיאבק בנו. וכמובן אף אחד מאתנו לא יודע באמת מה רוב הערבים הישראלים חושבים, אבל אני זוכרת היטב את הבחור הערבי-ישראלי שיצאתי אתו בצעירותי, שפוליטיקה ומאבקים לאומיים לגמרי לא עניינו אותו, וכשאני העליתי את הנושא – כי אני אז הייתי בשלב של להיות שמאלנית קיצונית ולדבר גבוהה על המאבק ה"צודק" להקמת מדינה פלסטינית (זה עבר לי) – התגובה שלו היתה: להילחם בשביל אדמה? מה שווה אדמה אם לא יישאר אף אחד בחיים ליהנות ממנה? אז כן, זו רק אנקדוטה בודדת, וברור כשמש שיש ערבים ישראלים שלא מסכימים אתו, אבל ברור לי גם שיש ביניהם אנשים שלא מעוניינים במלחמה ורוצים רק לחיות חיים נורמליים ולהינות מהפריבילגיה של הליכה לקניון בלי התעסקות בפוליטיקה.
אהבתיאהבתי
אני מניחה שיש גם וגם. אבל אני בטוחה שיש גם מי שאינם מעוניינים במאבקים ורק רוצים חיים של שלווה ושקט. זאת אולי לא מחשבה שמבוססת על מחקר מלומד, אבל תמיד נדמה לי שהם הרוב – גם בין הערבים, וגם בין היהודים.
אהבתיאהבתי
כן, זה מה שניסיתי לומר – שיש גם אנשים שרוצים רק חיים של שלווה ושקט.
האם הם הרוב? אי אפשר לדעת. אבל מהיכרותי אתך לא מפתיע אותי שזה מה שאת נוטה לחשוב 🙂 ואשמח מאד אם יתברר שאת צודקת בזה.
אהבתיאהבתי
טוב, זו בסך הכול התרשמות שלי, אי אפשר לסמוך על זה. בשביל לדעת בדיוק צריך לעשות סטטיסטיקה מדויקת וגם לקוות שאנשים עונים לשאלות ביושר, מה שהם לא תמיד עושים. תוצאות הבחירות האחרונות אצלנו, למשל (שהיו מנוגדות כל כך לתחזיות), מוכיחות שלפעמים אנשים מתביישים לומר לסוקרים מה הם באמת חושבים. מסיבות כאלה ואחרות, יש דעות שנחשבות מכובדות יותר מאחרות. נזכרתי שאי אז בלימודים הסבירו לנו שכשממלאים שאלונים, יש אנשים שנוטים, אפילו בלי שהם יודעים על זה, לסמן את התשובות שנראות להם רצויות לסוקרים (מכאן – ומשעשע לחשוב על זה – שיצר לב האדם הרבה יותר טוב מנעוריו ממה שחשבנו). לכן שאלונים טובים חוזרים על השאלות מיליון פעם, כדי שהנשאלים יתבלבלו ולא ישימו לב למטרת השואל ויענו בסופו של דבר את מה שהם כן חושבים.
מכל מקום, אין לי מושג בנוגע למספרים. אני פשוט בטוחה שיש גם רבים שרק רוצים שקט – וקולם, אולי מטבע הדברים, נשמע פחות. וזה נכון בשביל כולם, לא רק בשביל ערבים.
אהבתיLiked by 1 person
כן, בדרך כלל אלה שרוצים להיאבק הם אלה שעושים יותר רעש. ובייחוד כשיש חשש לתגובות אלימות אם תעיז להגיד שאתה לא מאמין במאבק ה"צודק". אנחנו הישראלים רגילים לפריבילגיה של חופש ביטוי, אבל לכי תנסי להתבטא באופן חופשי ברצועה, למשל… זה דבר שניסיתי להסביר פעם לאיזו אמריקאית תומכת ישראל שדיברה בכל כך הרבה שנאה על הערבים ברצועת עזה, וניסיתי (ללא תועלת) להסביר לה שרוב התושבים שם לא בחרו לחיות תחת השלטון הטרוריסטי הזה, וכמה שאני חושבת שחמאס זה ארגון איום ונורא, אני לא מוכנה לשנוא את האנשים שחיים תחת השלטון הזה.
(וכן, ידעתי על עניין התשובות לסקרים – שאנשים לא תמיד אומרים את האמת, שיש נטייה להגיד את מה שאתה חושב שהסוקר רוצה לשמוע/מה שיעשה עליו רושם טוב – בסך הכל כולנו במידה זו או אחרת אוהבים לעשות רושם טוב על אחרים.) (ואפילו על עצמנו… לפעמים אנחנו משקרים לא במודע כי אנחנו רוצים לחשוב על עצמנו כעל אנשים טובים יותר/חכמים יותר וכו' משאנחנו באמת.)
אהבתיLiked by 1 person