מות הזמיר

פתאום נודע לי הערב שנל הרפר לי,  מי שכתבה את  אל תיגע בזמיר (הספר האהוב שעליו כתבתי כמה פעמים לאחרונה),  נפטרה ב-19 בחודש.  איכשהו פיספסתי את הידיעה הזאת בזמן אמת,  לפני כעשרה ימים.  האמת שאני לא בטוחה שבכלל חשבתי שהיא עדיין בחיים,  כנראה פשוט לא נתתי את דעתי על כך; אולי משום-מה היה לי מובן מאליו שהיא כבר לא. לכן אפילו אינני יכולה לומר שהיה לי הלם פתאומי בשל מותה.

ובכל זאת ההרגשה הזאת,  משנודע לי:  כאילו כָּבָה פתאום פנס קטן שהאיר בחשכה.

מודעות פרסומת

15 מחשבות על “מות הזמיר

  1. מעניין הצירוף מקרים הזה,
    אני חושבת שבזכותך אקרא את הספר שוב, כ כ מזמן קראתי אותו וראיתי הסרט, ואיני זוכרת דבר פרט לפניו המהמות של גרגורי פק בשחור לבן

    אהבתי

  2. במקרה קראתי את הידיעה בזמן אמת, כשראיתי את השם שלה , סקרן אותי לדעת בת כמה היתה במותה והנה שכחתי, אולי כי כמוך הייתי בטוחה שהיא כבר מזמן עברה מן העולם.

    אהבתי

  3. ובזכותך לא מזמן קראתי מחדש את הספר. ספר נפלא. והוא מכיל כל כך הרבה יותר ממה שזכרתי!

    (כן, ידעתי שהיא היתה עדיין בחיים, וכן שמעתי כשהיא מתה. זה לא משנה לי במיוחד, כי היא לא היתה בשום מובן חלק מהחיים שלי והיא לא המשיכה לכתוב – הספר לא מת, וזה מה שחשוב לי.)

    אהבתי

  4. כן. ממש פנס שכבה. ראינו את הסרט בטלוויזיה, בדיוק כשהתארגנה ההפגנה בכיכר רבין אחרי הרצח בבר נוער. סגרנו את המכשיר, והלכנו להפגין. השליחות, המסר, עברו מהמסך אלינו. ממנה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s