וביום הראשון

(של מאת הימים המרוצים)

  1. מירה מגן (אלא מה?):  עיניים כחולות מדי,  עמוד 155:  "לכל יום מחורבן יש לילה ששם לו סוף,  יהיה בסדר,  כדור הארץ מעביר דף."
  2. רקפות (אלא מה?):  בתוך הסדום ועמורה של כביש אחת הצלחתי לזהות מרחוק גם רקפות.  בין כל הבולדוזרים והררי הכורכר,  הן עוד שם.  וגם בעבודה    –     מושבונת של רקפות ליד השביל, ממש בסמוך למדרגות היורדות ליציאה של הרחוב הראשי. בסוף היום אני יורדת במדרגות,  והרקפות עוקבות אחריי מלמעלה במבטיהן המורכנים. כאילו התאספו לנופף לשלום.
  3. בעיפרון (אלא מה?):

רקפות מרץ 2016

מודעות פרסומת

14 מחשבות על “וביום הראשון

  1. אני מסיקה שקראת עינים כחולות מדי בנסיעה בכביש אחת, והנה נקודה נוספת לשמוח עליה: את יכולה לקרוא בנסיעה! אני לא. כולי קנאה 🙂

    אהבתי

  2. וואו באמת התחלת לתעד דברים טובים ומשמחים. כיף לך וכיף לנו. רשמתי לי את מירה מגן (סיימתי את "החברה הגאונה" שבסוף אהבתי מאד מאד מאד ועכשיו אני קוראת את "בשביל הנפש" מאת חנוך דאום ואריאל הרטמן. אולי אכתוב על זה פוסט בהמשך. לא רומן, תיעוד של טיפולים פסיכולוגיים: מרתק!
    ותודה שוב על הרקפות 🙏💆

    אהבתי

  3. אהבתי את ההדדיות בינך לבין הרקפות.
    טוב, אחרי היכרות רבת שנים, זה מתבקש 🙂
    בתור התחלה, 3 זה לגמרי לא רע.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s