וביום השלישי

(מתוך מאת הימים)

1.  ארגנתי לי פנקס זעיר כדי לרשום בו את הפריטים של כל יום. הוא יכול לנסוע אתי לכל מקום כדי שיהיה זמין תמיד.  החלטתי שאעביר מתוכו לבלוג רק את הפריטים שמתאימים לפרסום,  השאר יישארו במגירה.

2.  הדפים שלו הם מאיכות מיוחדת,  כמעט כמו של בד.  מזכיר לי את המפיות שהיינו אוספים (אוספות) בילדותנו.  פנקס נעים למגע.  וגם לעין.  וכריכת משי!

3.  היום שלי התחיל בחמש וחצי בבוקר,  שאז קמתי כדי לא לפספס את האוטובוס הישיר.  קימה מוקדמת כזאת משבשת את השעון הפנימי שלי,  אפילו מראש,  ובלילה שלפניה אני מתקשה להירדם.  הלילה ישנתי שעתיים,  וגנבתי עוד שעת שינה באוטובוס (ועוד אחת בדרך חזרה).  זה מעט מאוד,  אבל בכל זאת זה יותר מפעמים רבות אחרות  שבהן לא ישנתי בכלל. מסתבר שהכול יחסי.

4. בתקופה הזאת של השנה,  בחמש וחצי יש כבר אור בחוץ והציפורים ערות ומפטפטות.  זה פחות שובר את הלב מאשר לקום לפניהן.

5. הגעתי לעבודה מוקדם והיה לי זמן לשבת על ספסל בחצר,  ליד בריכת הנוי. היא קצת מוזנחת,  אבל זה לא מפריע לי.  היה שקט מרגיע עם קולות פכפוך (מה שהסיח את הדעת מאינסוף הסירנות הירושלמיות שבחוץ),  ורק צפרדע אחת לא אהבה שאני שם והשמיעה קולות מחאה בלתי פוסקים.  אבל החלטתי שהיא צריכה להשלים עם קשיי החיים (כלומר,  עם נוכחותי),  והמשכתי לשבת שם.  כמובן היו שם מסביב הרבה רקפות,  בכל מיני מקבצים וסידורים,  וליד הספסל שלי היה גם ענן של מעֵין עשב ירקרק,  קצת מזכיר אספסת (?) וקצת סרפד וקצת תלתן,  עם המון המון פרחים זעירים לבנבנים שפזורים בתוכו.  משום מה זה הזכיר לי קצת תחרה של הינומה.  ככה.

מודעות פרסומת

21 מחשבות על “וביום השלישי

  1. גם אני אספתי מפיות, והיתה לי קופסת נעליים מלאה בהן. מאוד אהבתי את פינת ה'זן' שלך עם הצפרדעים והפכפוך והרקפות והסרפד והפרחים התחרתיים. נדמה לי שזה יכול להיות משהו יומי, קבוע. יש בטוח איזו תורה מזרחית כלשהי שאומרת שהנפש צריכה כל יום לשבת קצת ליד מים. אני יודעת שלי זה עושה טוב.

    אהבתי

  2. עדה יקרה אני רואה שמצאת את המתכון לכתיבת דברים משמחים ולספר על יומך ואפילו להזכיר נושאים אחרים (כמו חוסר השינה, הסירנות הירושלמיות)…..ידעתי שתסתדרי עם זה. התיאורים שלך כל כך חיים שאני מרגישה שאני שם איתך (אפילו מנמנמת בדרך באוטובוס)

    אהבתי

    • תודה. אני חייבת להודות שזה תהליך, ועדיין לא ברור לי איך (ואם) זה יתקדם. בהתחלה נורא התלהבתי, אחר כך קיבלתי רגליים קרות, עכשיו זה מתחיל להתייצב (אולי).

      Liked by 1 person

  3. יש משהו בכתיבה מדי יום שמביאה פרטים שלא היית מספרת אחרת, וזה מאד מוצא חן בעיני.
    גם אני לא יכולה לישון אם אני יודעת שאני צריכה לקום מוקדם. אתמול זה שבש לי את כל היום.
    אני מאד סקרנית לגבי הצמח בעל הפרחים הלבנים, אבל לא הצלחתי להבין מהו.

    אהבתי

    • אני באמת לא יודעת מה הוא. זה מסוג הצמחים שבדרך כלל לא מקדישים להם רגע של מבט או מחשבה, הם פשוט מובנים מאליהם. כמו עשבים. אבל כשמסתכלים טוב, רואים שיש עוד פרחים יפים חוץ מהרקפות.
      ותודה גם על התגובות שהשארת בקשר לימים הקודמים. ראיתי אותן ושמחתי בהן.

      אהבתי

  4. פנקס הוא דבר משמח, בלי ספק, היו לי המון כאלה עד ששמתי לב שאני אוהבת אותם ושנאת לקלקל ולכתוב בהם…

    אהבתי

  5. זיהיתי אפילו יותר מחמישה דברים טובים.
    את הולכת ומשתפרת והיית כל כך סקפטית 🙂
    תגידי אפשר לשמור דברים מיום קודם ולהעביר ליום שאחרי אם הם לא נכתבו מפורשות בבלוג או במחברת?
    (כלומר שיטת הלוואה וחסכון)
    המחברת שלך היא מסוג המחברות שמזמינות לדפדף בהן.
    וזיהיתי כמובן גם את מה שאי אפשר היה להימנע ממנו הסירנות בירושלים.
    הלוואי והייתי מסוגלת לנמנם באוטובוס, אפילו בטיולים השנתיים בביה"ס הייתי כמו ציפור לילה, עיניים פקוחות לרווחה ואי יכולת לישון.

    אהבתי

  6. במיוחד נהניתי מהתיאור הפואטי בפריט האחרון.

    והפנקס, כמובן. כל כך אוהבת פנקסים ומחברות!

    מזדהה אתך בעניין השינה. אני גם מוצאת שאם אני יודעת שאצטרך לקום מוקדם, זה מפריע לי להירגע מספיק כדי לישון כמו שצריך. שמחה שהצלחת לתפוס קצת שינה בדרך לפחות.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s