וביום השלישי

(מתוך מאת הימים)

1.  ארגנתי לי פנקס זעיר כדי לרשום בו את הפריטים של כל יום. הוא יכול לנסוע אתי לכל מקום כדי שיהיה זמין תמיד.  החלטתי שאעביר מתוכו לבלוג רק את הפריטים שמתאימים לפרסום,  השאר יישארו במגירה.

2.  הדפים שלו הם מאיכות מיוחדת,  כמעט כמו של בד.  מזכיר לי את המפיות שהיינו אוספים (אוספות) בילדותנו.  פנקס נעים למגע.  וגם לעין.  וכריכת משי!

3.  היום שלי התחיל בחמש וחצי בבוקר,  שאז קמתי כדי לא לפספס את האוטובוס הישיר.  קימה מוקדמת כזאת משבשת את השעון הפנימי שלי,  אפילו מראש,  ובלילה שלפניה אני מתקשה להירדם.  הלילה ישנתי שעתיים,  וגנבתי עוד שעת שינה באוטובוס (ועוד אחת בדרך חזרה).  זה מעט מאוד,  אבל בכל זאת זה יותר מפעמים רבות אחרות  שבהן לא ישנתי בכלל. מסתבר שהכול יחסי.

4. בתקופה הזאת של השנה,  בחמש וחצי יש כבר אור בחוץ והציפורים ערות ומפטפטות.  זה פחות שובר את הלב מאשר לקום לפניהן.

5. הגעתי לעבודה מוקדם והיה לי זמן לשבת על ספסל בחצר,  ליד בריכת הנוי. היא קצת מוזנחת,  אבל זה לא מפריע לי.  היה שקט מרגיע עם קולות פכפוך (מה שהסיח את הדעת מאינסוף הסירנות הירושלמיות שבחוץ),  ורק צפרדע אחת לא אהבה שאני שם והשמיעה קולות מחאה בלתי פוסקים.  אבל החלטתי שהיא צריכה להשלים עם קשיי החיים (כלומר,  עם נוכחותי),  והמשכתי לשבת שם.  כמובן היו שם מסביב הרבה רקפות,  בכל מיני מקבצים וסידורים,  וליד הספסל שלי היה גם ענן של מעֵין עשב ירקרק,  קצת מזכיר אספסת (?) וקצת סרפד וקצת תלתן,  עם המון המון פרחים זעירים לבנבנים שפזורים בתוכו.  משום מה זה הזכיר לי קצת תחרה של הינומה.  ככה.