(מתוך מאת הימים)
1. ספיח מהיום השלישי, נזכרתי פתאום: התלמידים מטעינים את הסמרטפונים שלהם בשקעי החשמל שליד עמדת המחשב שלי בכיתה. הסמרטפונים הנטענים לצדי (בדרך כלל שניים או יותר) מזכירים לי עדרים שמצטופפים ליד השוקת. שותים חשמל. מעוררים חיוך.
2. ב- עיניים כחולות מדי של מירה מגן יש כל כך הרבה דברים יפים, שקשה ממש לבחור על איזה מהם לספר. אם לא ארשום לעצמי, אשכח. מצד שני הרי אי אפשר לשבת ולהעתיק את כל הספר. אז הנה מקבץ קטן (מעמודים 179 – 180): "…והיא קיוותה שכל האושר הזה הוא לא הריונו של הצער הבא, כאילו ברחמה של כל שמחה צנופים העוברים של העצב הבא" – שזה לא משפט מאוד משמח, אבל מיד אחריו כתוב ש"אדים מלוחים עלו מהים ומילאו את האוויר והשמש החלה לשקוע והגיפה עצמה במסכים ורודים כהים ומנקודת הזמן והמקום ההם קל היה להאמין שהטוב הזה יהיה רצוף וקבוע", שזה קצת תיקון לקודם. שעת חסד. ואז מחשבה שהיא קצת זרה לי ובכל זאת אני מבינה אותה: "השקט היה אלים ובלתי נסבל יותר מכל דיבור." איך זה קשור לימים המרוצים? לא קשור. שוב נִסְחַפְתְּ, עדה ק.
3. התברר לי היום שאני לא מצליחה להתמיד בכעס הרבה זמן. זה פוגם בתמונת האופי העקבי שבניתי לעצמי (כלומר, מה שבניתי זה התמונה, לא האופי), אבל אולי זו פגימה משמחת.
נקודה 3 עוררה בי הרבה מחשבה. כמו תמונת סיום של סרט שלם שאני מדמיינת, מה גרם לך כעס, ולמה לא התמדת בו. ומאוד אהבתי את דימוי המטענים לעדרים המצטופפים סביב השוקת 🙂
אהבתיאהבתי
לא רק זה, אלא שהם גם מזמזמים לפעמים (שמים אותם על רטט, שלא יפריעו, אבל אני שומעת).
אהבתיאהבתי
מירה מגן כותבת בעצם שירה וזו הסיבה שאני אוהבת אותה.
איזה דימויים נפלאים ואיזה דיוק במילים.
הצחקת אותי בתיאור הטלפונים הנטענים.
אהבתיאהבתי
עוברי עצב צנופים. איך היא כותבת יפה.
אהבתיאהבתי
בעיני זה מצויין לא להתמיד בכעס, וזה לא פוגם באופי העקבי שלך בכלל. כי באופן עקבי את לא מתמידה בכעס 🙂
אהבתיאהבתי
הגדרה כלבבי (:
אהבתיאהבתי
עדרים מצטופפים בשוקת…הרבה נחת עולה מהסעיף הזה…
ואני כבר ממש סקרנית לקרוא את מירה מגן, את מתענגת לך שם על כל משפט, כל הרהור, כל מחשבה….איזה כיף!!
כעס: מצחיק אותי שהתברר לך (כך פתאום?) שאת לא מצליחה (למה את מנסה בכלל?) להתמיד בכעס. אז כמו שאת יודעת, אני בעד לפוגג כל רגש מאמלל (או רגש משחרר כמו שהמורה שלי התחילה לקרוא להם), ומעניין אותי איך זה קורה אצלך. השיטה שלי (של שיטת סאטיה) היא קודם כל כמובן לזהות שאני כועסת, לנשום, להסכים לחוש את התחושות הפיסיות המתלוות לכעס (ובפועל התחושות הפיסיות קורות ואנחנו מפרשים שזה כעס), ועצם ההסכמה לשהות בתוך זה – כבר מפוגגת. כמובן שאפשר לנסות להבין על מה אני בעצם כועסת (בדרך כלל זה קשור יותר אלי מאשר למי שכביכול גרם לכעס אבל זה דורש עבודת התבוננות רצינית כדי להבין את זה), לאיזה מנגנון שפיתחתי בעבר זה קשור וכו אבל בדרך כלל עצם השהייה והנשימה בתוך הכעס כבר ממיס חלק גדול ממנו. אז שוב: מענין אותי איך זה קורה אצלך…
אהבתיאהבתי
קשה לדעת בדיוק. אני בדרך כלל יודעת למה אני כועסת ומזהה את התחושה, אם כי אולי לא תמיד מודעת למה שהטריגר הידוע עורר מתחת לפני השטח. וכשהכעס גדול, זה נדמה שהוא לא יתפוגג לעולם. אבל מניסיון אני יודעת שהוא תמיד מתפוגג בסוף, וטוב שכך. אחרי הכול, הוא מזיק בעיקר לי.
אהבתיLiked by 1 person
תראי מה מצאתי בויקיפדיה ( אני לומדת שופנאאור שהושפע מההינדואיזם וקראתי עליו, וקישרתי בשרשראות עד שמצאתי ) :
ה"טאיטיריה אופנישד" אומר כך בפרק התשיעי:
"זה שיודע את האושר של ברהמן, היכן שהמלים יחד עם השכל אינם יכולים להגיע? הוא אינו מפחד מאף דבר. הוא אינו מדאיג את עצמו במחשבה: למה לא עשיתי את הטוב? למה עשיתי את הרע? כל מי שיודע זאת מחשיב את שניהם כאטמן, ואוהב את שניהם כאטמן. זהו, אכן, האופנישד, הידע הסודי של ברהמן "
אהבתיאהבתי
תודה על הציטוט.
אני חושבת שלדרגה הזאת עוד לא הגעתי (:
אהבתיאהבתי
תאור העדרים הזכירו לי מלי מהשיר:"אל העין" ( אוריאל אופק) "עדרים כתרו השוקת בהמית תודה…" לא להתמיד בכעס זמן רב – נפלא ! לד"ר דינה איזן ששמעתי אותה בהרצאה חד פעמית (יש לה קורס בשם :בריאות אופטימית) יש צמיד שעונדים על יד אחת וכאשר 'מקטרים' על משהו שאין באפשרותנו לשנות מעבירים את הצמיד ליד השניה , המטרה להשאיר את הצמיד ככל שאפשר זמן רב על יד אחת, כלומר לדעת לשחרר כעסים . כתבתי פעמיים תגובה והאינטרנט לפתע פסק ( טוב, לא נורא- לא שווה להתרגז 🙂 )
אהבתיאהבתי
אינטרנט מקרטע יכול למרר את החיים כהוגן, כבוד שלא התרגזת (:
הבעיה עם הצמיד היא שיד אחת תפוסה עם השעון (:
אהבתיאהבתי
אכן, פגימה משמחת 🙂 וזה הרבה יותר בריא.
אהבתיאהבתי
מסכימה אתך (: ותודה גם על תגובתך הקודמת.
אהבתיLiked by 1 person
אני מאוד מאוד מאוד מזדהה עם המשפט – השקט היה אלים ובלתי נסבל יותר מכל דיבור. כל דיבור, כל קשר, אני מעדיפה על שקט פאסיב אגרסיב כזה.
אהבתיאהבתי