וביום העשירי

היה יום ארוך ומייגע,  אז רק דבר אחד.  את השני (היה עוד אחד) אשמור למחר,  במסגרת מה ששלי ב מכנה 'תכנית הלוואה וחיסכון':

עכשיו שיא עונת החלזונות.  יש עשרות עד מאות מהם בחצר הבניין שלנו.  חומים,  גדולים, ריריים.  בכל פעם שאני רואה אחד מהם,  הוא נראה כמי שנפלה עליו תרדמה באמצע הדרך.  כלומר,  כמעט אף פעם לא יוצא לי לראות אותם בתנועה,  למרות שאני די בטוחה שהם זזים לפעמים.  כנראה זה עד כדי כך ב-slow motion, שאפשר לראות את התנועה רק אם מריצים אותה ב-fast forward.  זה מזכיר לי שהקטנה קנתה פעם לאיש שלי איזה ספרון שהתאמץ להסביר לקוראיו רעיונות פילוסופיים במונחים פשוטים.  לא זוכרת איך קראו לו  –  משהו עם אפלטון,  וגם אתון הייתה שם,  נדמה לי.  איך שלא יהיה  –  ההסברים היו  רצופים אנקדוטות משעשעות,   והאיש שלי הקריא לי מדי פעם אחדות מהן.  וזו האנקדוטה שאני זוכרת:

פעם שני חלזונות שדדו צב.  כשהמשטרה ניסתה לגבות עדות מן הצב השדוד וההמום,  הוא רטן בזעף: לא יודע,  הכול קרה כל כך מהר שאני בכלל לא זוכר איך זה היה.

שנאמר,  הכול יחסי.

מודעות פרסומת

11 מחשבות על “וביום העשירי

  1. אהבתי את בדיחת החלזונות. אנסה לספר לנכדיי (לא יודעת אם הם יבינו….) בדרך לקפוארה השבוע ראינו כמה וכמה חלזונות, והיה ויכוח ענייני מאד בין חכמוד לנשמותק האם לגעת או לא…בסוף המסקנה היתה שלא כדאי. אני סקרנית כמובן לשמוע מה שמרת להיום. עצם העובדה ששמרת משהו להיום רומז לי שאינך בטוחה שיעלה בידך למצוא משהו משמח לכתוב עליו היום…..וגם זה רומז על "עייפות החומר" שלך בפרויקט הזה, וגם על הלך הרוח הכללי שלך. אז מכאן אני שולחת לך הרבה אהבה ומרץ (בדרך כלל אני כותבת אנרגיה…מעניין איך בחרתי הפעם את המילה???) כדי שיומך יכיל הרבה פרטים משמחים. 💓

    אהבתי

    • תודה (: האמת שלא כל כך קשה למצוא דברים משמחים (נדמה לי שאני תמיד מוצאת כאלה פה ושם), אבל זה מייגע וגם מלחיץ להספיק להעלות את זה לבלוג יום יום. אולי זה אינטנסיבי בשביל הקוראים ואולי לא, אבל זה מתחיל להיות אינטנסיבי מדי בשבילי. לכן אמרתי לעצמי אתמול בערב: פריט אחד מספיק לי להיום, את השני אכתוב מחר… זה לגמרי עייפות חומר, אני ערה לכך. ולא עייפות חומר של כתיבה במחברת, כי את זה אני עושה כל הזמן בלי בעיה, אלא דווקא עייפות חומר בלוגוספרית: הקלדה, הגהה, קטגוריות ותגיות, השגעונות הכלליים והמעצבנים של וורדפרס וכדומה.

      בעניין 'נסים ונפלאות' מתגובתך בפוסט הקודם: את תמיד יכולה לנסות פרק אחד ולראות איך זה יתקבל. נדמה לי שחכמוד כבר יכול בגילו ליהנות מזה. נדמה לי שהילד יעקב (?) שבסיפור לא היה גדול ממנו בהרבה. אפשר לנסות פרק ביום ולראות. אם משעמם להם – גונזים את זה לעוד שנה. ספר חמוד להפליא.

      אהבתי

  2. אהבתי את הבדיחה.
    כיוון שבלילה הראייה שלי לא במיטבה (כאילו שביום כן) החשש שלי הוא שאדרוך על אחת החשופיות שמזדחלות להן בכניסה או ביציאה האחורית של הבית. ובמקרה אתמול ספרה לי אחת מהעובדות שלנו שהיא דרכה על חלזון ניסיתי לשכנע שאולי היה מדובר במשהו אחר וכדי להמחיש לי שזה היה באמת חלזון היא חיקתה את קול הריסוק שלו, עד עכשיו הפנים שלי מעוותות בשל כך.

    אהבתי

  3. בשנה שעברה הייתי אורבת לחלזונות בגינה וכל ערב לוקחת אותם בשקית ומוציאה אותם לשדה כדי שלא יאכלו לי את הצמחים. השנה התייאשתי והנחתי להן לאכול את הצמחים. אין לי כוח יותר להציל אותם משיני החלזונות. רק לרקפות אני לא מניחה להם להגיע. הם מתים על רקפות…

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s