גמרתי אומר, וכו'

מי שעקבו אחרי הפוסטים של הימים האחרונים יכולים אולי לנחש מה תהיה השורה התחתונה של הפוסט הזה.  אבל לפני שאגיע לשורה האחרונה עוד אספר על עיניים כחולות מדי של מירה מגן,  שהיום הגעתי לסופו.  אכתוב למשל על סימונה,  שאין לה הרבה ימים של שמחה,  אבל זר אחד במכונית חשוכה נהג בה יפה,  וסימונה,  שהיא "בראשיתו של היריון ומחפשת נקודות זכות לעולם וראָיות לטובו",  מציינת את הנ"ל לטובה.  "העובר הזערורי אמנם לא ביקש ממנה להצדיק את בריאתו אבל מי יודע,  אולי יבוא יום אחד וישאל, למה הבאת אותי לעולם, ותגיד לו כי חשבתי שהעולם הוא מקום לא רע,  הנה,  יש לי כמה הוכחות. …אתה רואה תינוקצ'יק,  פה ושם ישנן תגליות ששווה להיוולד בשבילן" (עמוד 229).

ועוד אספר על מה שכתב יגאל שוורץ על הכריכה של הספר   –  על כך שהדמויות בו "מוארות"   –  כמו בספרים קודמים של מירה מגן   –   "באור של חסד.  אך כאן,  לראשונה באורח מכוון ובולט,  אור זה אינו מטשטש סדקים וחולשות החורצים את חייהן."  לא יודעת אם לראשונה או לא,  אבל זה נכון.  ומצד שני,  זה רק מעצים את אור החסד.  למשל,  בסיום,  כששניים עומדים בחצר,  מאוחר בלילה,  מתבוננים בשמיים ומחפשים כוכבים ולא מוצאים אף אחד:  "עמדו דמומים וחבוקים וחיכו ואחרי שעה ארוכה הבחינו בבוהק נקודה חיוור,  אור מהבהב זעיר נוסע מצפון השמיים לדרומם ואף שידעו שזה מטוס אמרו,  הו,  הנה כוכב" (עמוד 270).  שזה, בקליפת אגוז,  בשבילי,  סדק עמוק שהואר באור חומל של חסד.

ועכשיו לעצם העניין:  גמרתי אומר להפסיק את הדיווחים המרוצים היומיים בבלוג.  זו לא בעיה בשבילי להמשיך לשרבט אותם במחברת,  או בפנקס,  והאמת היא שאני עושה זאת תמיד,  במידה זו או אחרת.  ולא רק במחברת.  גם לפני פרויקט פוליאנה היו בבלוג הזה לא מעט דיווחים כאלה (וזה למרות שאני מטבעי אדם מתלונן,  ומי שלא מאמין,  שישאל את האיש שלי.  אבל בבלוג,  הקטגוריה 'טענות ומענות' כמעט ריקה).  איך שלא יהיה,  נוכחתי לדעת שדיווח יומיומי בבלוג פשוט גוזל יותר מדי זמן:  לבחור מתוך המחברת מה כן ומה לא,  להקליד,  לארגן,  להגיה,  לסמן קטגוריות ותגיות, לפרסם,  לוודא שוורדפרס לא טעה בכלום, לשחרר תגובות שהוא הכניס להסגר (הו,  וורדפרס ושגעונותיו),  ועוד כהנה וכהנה   –  והנה כמעט עבר יום וצריך להתחיל הכול מהתחלה.

בקיצור,  אני לא מספיקה.  אז אני חוזרת למתכונת הרגילה שלי: פלוס-מינוס שני פוסטים בשבוע.  ואני מאמינה שהם יכללו גם דברים פוליאניים.

והנה פריט פוליאני לנחמה:  לא עמדתי בפרויקט מאת הימים,  אבל התמדתי בו עשרה ימים,  שהם עשרה אחוזים,  והיה לי גם פוסט טרום-יום-ראשון,  ועוד הפוסט הנוכחי,  שהוא פוסט פוסט-יום-אחרון,  ובסך הכול 12 מתוך 100,  שזה,  בשביל עצלנים חלזוניים כמוני,  הישג לא רע לגמרי.

מודעות פרסומת

28 מחשבות על “גמרתי אומר, וכו'

  1. התמדת יפה וזה ראוי לציון, ובהחלט מתיש לפרסם יום יום פוסט – ומשום מה נדמה לי שהוורדפרס עוד מערים קשיים טכנים בנוסף על הכל, לפי תיאורייך. עם על ההנאה שהיתה לי לקרוא פוסט שלך באופן יום יומי, נראה לי שנכון לך לחזור לקצב שלך (שאגב לפעמים הוא יותר מפוסט או שניים בשבוע, ולפעמים פחות) – לכתוב כשבא לך ולא כי צריך. לכתוב מה שבא לך, ולא להתאמץ למצוא את הטוב והמשמח (למרות שגם ככה את אומרת שאת עושה זאת למחברת…וכבר "דיברנו" כאן על זה שעצם הכתיבה (בלי קשר לפרסום) כבר עושה את רוב העבודה 🙅💖

    אהבתי

    • כן, אני די מרוצה מזה שהחזקתי מעמד, ובעיקר מרוצה שלא חייבת להמשיך (:
      בעניין הספרים מתגובה לפוסט קודם (לא זוכרת איזה): הנסיך הקטן הוא באמת לא לגמרי לילדים. אני זוכרת שאני התחלתי להבין מה הולך שם רק כשאני הקראתי אותם לילדים שלי. אבל ניסים ונפלאות הרבה יותר מדבר ישירות לילדים – אם כי קורץ פה ושם גם לנו.

      אהבתי

      • לדעתי אחד המדדים לספר ילדים טוב (וגם לסרט ילדים טוב) הוא שגם המבוגר נהנה ממנו, ברמות אחרות. נראה לי שאנסה להעז להקריא לקטנים (במיוחד לחכמוד בן החמש) את "נסים ונפלאות" ונראה מה יהיה…

        אהבתי

  2. את לא חייבת לגמור הכל (מהצלחת, או בכלל), וגם אני חושבת שעשרה או תריסר ימים כאלה הם בהחלט ראויים. קניתי את מירה מגן לחברה, וביקשתי ממנה להעביר לי אחרי שתגמור. כך שאני עוד ממתינה, וחלק נכבד מן הכיף הוא ההמתנה.

    אהבתי

  3. כבוד! קראתי את כל הפוסטים (גם אם לא הגבתי לכולם) ואני מוריד את הכובע על ה10 ימי הכתיבה האלה,אני לא מסוגל לעשות זאת,מילא לכתוב אבל להצליח למצוא דברים טובים לכתוב עליהם ביום שהוא שגרתי לגמרי,אז בהחלט כבוד על הנסיון.

    אהבתי

    • תודה (: לא קשה לי לכתוב, ואפילו לא מאוד קשה למצוא משהו טוב כל יום (לא בהכרח חמישה דברים), אבל הפרצדורה של העלאה לבלוג היא מייגעת ואוכלת הרבה זמן. אז עכשיו אנוח לי (על זרי הדפנה).

      אהבתי

  4. כל הכבוד. עשרה ימים של התמדה בפרויקט כזה הם הרבה, ומאה ימים הם הרבה הרבהים. אני מבין את הקושי בהמרת המחשבות למחשב, ובכלל, יכול להיות שהמחברת היא דווקא מקום נחמד…

    אהבתי

  5. בהחלט הישג לא רע! מאה ימים זה המון. אני חושבת שזה פרוייקט אפשרי יותר למי שמפרסם פוסטים בפייסבוק או גוגל פלוס, שם אפשר סתם לרשום כמה שורות ולזרוק את זה לחלל הוירטואלי – בבלוג זה מצריך הרבה יותר עבודה. יש תחושה שאם הטרחנו את קוראינו לבוא ל-וורדפרס כי יש לנו פוסט חדש, הפוסט צריך להיות שווה את זה. וכמו שאת אומרת, יש גם ענייני תגובות ותיוג וכו' וכו' וכו'…

    מעניין שאת אומרת שאת בדרך כלל נוטה להתלונן – כי אני דווקא רואה אצלך נטייה לחפש את החיובי, קצת כמו סימונה ש"מחפשת נקודות זכות לעולם וראָיות לטובו". אפילו כשאת מדברת על מה שמעצבן אותך, תמיד יש נקודות חיוביות אצלך. (בכל אופן, אני בעד תערובת בריאה. אנשים שמדברים רק חיובי כל הזמן – איכשהו אני לא מצליחה להאמין בכנותם.)

    אהבתי

    • גם אני בעד התַערובת. לא הכול רע, אבל גם לא הכול טוב.
      ובאשר להטרחת הקוראים – זה נכון שהמחשבה הזאת עוברת בראש. אבל מצד שני אני מזכירה לעצמי שהבלוג הוא באמת האתר שלי, ואני כותבת בו את מה שמעסיק אותי. אין שום דרך להשביע את רצון כל הקוראים כל הזמן, ואולי עדיף לא לנסות. והרי גם פייסבוק וטוויטר ואחרים נותנים כל הזמן קישורים שיש להקליק עליהם – אז מקליקים גם על קישור לוורדפרס. לא נורא. ואם לא מוצא חן, חוזרים חזרה (נכון שוורדפרס מערים קשיים גם על זה, אבל זו לא אשמתי 🙂 )

      אהבתי

      • כן, בהחלט אי אפשר להשביע את רצון כל הקוראים כל הזמן, ונכון שלהקליק על קישור זה לא משהו שדורש מאמץ אדיר… ובכל זאת אני מודעת לזה שאנשים (כולל אותי) כן מרגישים שאם מישהו אומר "בוא תלחץ על הקישור הזה" אז יש איזושהי ציפיה שזה יהיה שווה, ואיזושהי התעצבנות אם יותר מדי פעמים קורה שזה לא שווה. כמובן שבתור בלוגרית אני (וגם את) לא יכולה להבטיח שזה אף פעם לא יקרה – ברור לי שבתערובת הפוסטים שלי יהיו כאלה שימצאו חן יותר בעיני קורא מסויים וכאלה שימצאו חן פחות, ואלה שממשיכים לקרוא בכל זאת הם אנשים שמשום מה מוצאים את התערובת הכוללת שווה את זמנם. העניין הוא שעם הבלוג אני מרגישה שאנשים עושים יותר מאמץ ספציפי לבקר אצלי, בעוד שבגוגל פלוס הם שם כי הם שם, לא רק בשבילי.

        אהבתי

        • אני מבינה את ההיגיון ומסכימה אתו ולמרות זאת… אני מנסה לחשוב אם אי פעם התעצבנתי על זה שפוסט כלשהו של מישהו לא היה שווה את טרחת ההקלקה על הקישור – והתשובה היא שלא. לא מפני שכל הפוסטים טובים/מעניינים אותי (והרי יש גם פוסטים שאפילו מרגיזים, מסיבות של תוכן שמנוגד להשקפתי, למשל) – אלא משום שכנראה, שוב, אני רואה את הבלוגוספירה אחרת, כנראה מין ראייה מיושנת: מישהו מרשה לי להיכנס ולדפדף במחברת הווירטואלית שלו; אני אוהבת מחברות, ומה שהמישהו הזה כותב מעניין אותי בדרך כלל; אז בכל פעם שהוא מרשה לי, אני נכנסת להציץ; ואם במקרה לא מתחברת לדפדוף הספציפי של היום הספציפי הזה, אז לא; אחזור שוב בפעם הבאה; לא נגרם שום נזק. ככה אני רואה את זה. אני חושבת שאולי אני שריד מזמנים אחרים (:

          Liked by 1 person

          • אהבתי את הדימוי של הצצה במחברת של מישהו 🙂

            אני חושבת שזה מאד תלוי באיך שאנחנו רואים את הבלוגר המסויים – אם זה מישהו שאנחנו בדרך כלל נהנים לקרוא, או מישהו שאנחנו מחבבים אישית, אז יש להם הרבה יותר מירווח אצלנו. מישהו שאני אוהבת לקרוא יכול לפרסם מפעם לפעם משהו שנראה לי דבילי ובכל זאת אמשיך לקרוא את הבלוג שלו. חברה טובה יכולה לפרסם דברים שממש מרתיחים אותי ובכל זאת אמשיך לקרוא את הפוסטים שלה.

            מצד שני, אני יודעת שמפעם לפעם יש רגעים כאלה בחיי האינטרנטיים, שבהם מישהו מוסיף עוד קש אחד וגב הגמל שלי נשבר, ואני מורידה אותם מהרשימה. זה קורה – ומכיוון שזה קורה בכיוון הזה, אני יודעת שזה יכול לקרות גם בכיוון ההפוך, ושמישהו מקוראיי יחליט שדי, נמאס… ככה זה.

            אהבתי

  6. דווקא נהניתי לקרוא יום יום. ולהגיב. אפילו. מקווה שתכתבי לפחות (!) פעמיים בשבוע. אבל מי אני שלא כותבת כל כך הרבה זמן כלום שאתן לך עצות?

    אהבתי

  7. חיפשתי את "עיניים כחולות" בסטימצקי ובצומת ספרים ולא מצאתי, אולי יש לך יותר קוראים ממה שאת יודעת והם חטפו לי את הספר והותירו אותי מאוכזבת. קניתי את "אלף", של פאולו קואלו, אבל סתם, לא בא לקרוא אותו.
    שאפו על הניסיון, לפחות התמדת עשרה ימים ויתכן שבזכות זה תשימי לב יותר לדברים הטובים שקורים סביבך.

    אהבתי

  8. אני כנראה לא בעניינים. מזה פרוייקט הפוליאנה הזה שאני שומע עליו פה ושם בימים האחרונים ומה מקורו?
    כתיבה יומית מתישה במידה מסויימת לכותב ולדעתי גם למרבית הקוראים. .

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s