ימים 12 – 14

נו,  אבל מגרד באצבעות…

1.  הפסקת היומיומיוּת של פרויקט פוליאנה הקלה על חיי.

2.  המשך רגוע שלוֹ,  רק פעם ב-  :  בכל זאת,  זה נחמד.
שביל הזהב:  לא פה ולא שם.  גם,  וגם גם.

3.  חייבים רקפות:  בגלל פקק בשער הגיא נסענו היום דרך אשתאול דווקא.  דרך יפהפייה,  טוען ראש המשפחה.  קצת צרה מדי,  לטעמי,  וכמעט איחרתי כי המסלול התארך מאוד.  אבל  –  על הצוק שמימין לדרך,  קרוב-קרוב לכביש,  נאחזת מושבונת עקשנית של רקפות.  צומחות ישר מתוך האבן,  בקו כמעט אופקי:  לא אכפת להן.  אין להן אלוהים,  אלה.  או שאולי דווקא יש.

4. שבועיים!

5. הידד לסגנון הטלגרפי.  זה כיף.

16 מחשבות על “ימים 12 – 14

    • אה, הסבר יצירתי (:

      פגישה מקרית. לא היה לו זמן בשבילן, הוא היה צריך להתרכז בנהיגה. אז רק אני ראיתי (אבל דיווחתי לו בהתלהבות).

      אהבתי

  1. הרקפת האדומה התרבותית שלי פורחת, זו השנה השלישית (או הרביעית?) והשנה הפריחה עשירה ועזה במיוחד. היא יפיפיה ואני אוהבת אותה. וברוב הפעמים שאני עוברת ליידה, אני חושבת עלייך 🙂

    אהבתי

    • אני אף פעם לא הצלחתי עם רקפות מעבר לעונה הראשונה שלהן – אבל אני שמחה שאת מצליחה, ושמחה גם שאת חושבת עליי (:

      אהבתי

  2. עקרון ההוצאה של העז מהבית תמיד עובד. אבל יש משהו בשיגרה שגם מאוד מתגמל, ודאי שגרת כתיבה, כך שאני לגמרי מבינה את הרצון להמשיך, גם אם לא מוכרחים.

    אהבתי

סגור לתגובות.