15 עד 17

1. קראתי בבלוג הזה שכשכועסים  –   אפשר פשוט לכעוס,  בלי להתעלם מהכעס ובלי להבליג,  אבל גם בלי להתפרץ.  לא לתת לכעס לכרסם בסתר,  וגם לא לתת לו להשתלט ולהתפוצץ.  ולזכור לנשום.  כלומר,  בגדול,  לזרום   –  והכעס יתפוגג בסופו של דבר.  אני עוד לא בדיוק יודעת איך זה עובד,  כי אני ממש לא מהזורמים   –   אבל  בטוחה ששווה לי לנסות. והזדמנויות כעוסות לא תחסרנה לי לצורך הניסוי,  גם בזה אני בטוחה.

2.  הקדשתי חלק מחופשת פורים שנפלה עליי לקצת נקיונות.  לא משהו מבריק שאפשר לכתוב עליו הביתה,  אבל בכל זאת יותר טוב מכלום.  נדמה לי שאני זוכרת שהסבתא של עמוס עוז טענה מיד בהגיעה ארצה שהלבאנט מלא מיקרובים.  לדעתי מיקרובים יש בכל מקום,  אבל מה שהלבאנט מלא בו באמת (מלבד משוגעים מכל הדתות) זה אבק.  אז ניקיתי חלק מהאבק הזה היום,  והשלכתי אותו לפח,  הידד.  אבל  –  מה שיקרה עכשיו זה שהפח יגיע למזבלה העירונית,  ושקית הניילון תתכלה,  והאבק שבתוכה יתפזר לכל עבר,  ואז תבוא רוח גדולה ותעיף אותו חזרה אל מדפי הספרים שלי (שלא לדבר על המסילות בחלונות).  שאז,  כמובן,  עולה השאלה מה עשיתי בזה.  והתשובה היא,  כצפוי,  כלום. (אופס.  זה פריט שמח או עצוב?)

3.  האלמוגן בחצר האחורית,  כשהאור של שמש הבוקר נופל עליו:  פורח וזורח!

מודעות פרסומת

16 מחשבות על “15 עד 17

  1. כן, זו עבודה סזיפית, לנקות אבק ובכלל, אבל השכר המופלא שבצידה, של ההנאה שנגרמת מלראות שהכל נקי, שווה את המאמץ הקבוע והאינסופי.
    ככה לפחות אני מרגישה כשאני מסתכלת ומריחה את הבית שלי ביום שישי אחרי שסיימתי לשטוף את הרצפה. זה עושה לי נעים ומשמח ממש כמו פרח יפה או עץ פורח.

    אהבתי

  2. חיבוק גדול לך עדה יקרה ואשמח לשמוע על ניסויי הכעס שלך, לכשייקרו בדרכך ☺
    האלמוגן אכן נהדר ובאמת האביב כאן, גם עם ריח פריחת ההדרים הנהדר.
    לגבי האבק זו אכן פעילות סיזיפית לחלוטין אבל את יכולה להתנחם בכך שכל עוד את מקפידה לנקות, תהיה לך בכל רגע נתון רק שכבה אחת של אבק בבית 😉 (א פרו פו הכעס, שגם הוא הרי כבר צבור בתוכנו בשכבות וכמה שמנקים תמיד נשאר משהו)

    אהבתי

  3. אני עוד זוכרת שציטטת את אביך בנוגע לאבק ומאז אמצתי את הציטוט. אגב, בילדותי אני הייתי הממונה על הסרת האבק בבית ומאז אני מתמידה בכך, מסירה אבק בכפייתיות. הבית לא נקי אפילו עם שטפתי את הקירות עם צינור, אלא אם האבק הוסר בקפידה. למרות כל האמור לעיל, אני שונאת את העבודה הזו.
    חופשת פורים תמיד הזמן הרשמי שבו אני מתחילה בניקיונות הפסח, חשבתי שרק אני מנצלת חופשות לניקיון :-(.

    אהבתי

  4. אהבתי את הקישור שעשתה אמפי לשני הסעיפים: בעיני, גם אבק לפעמים יכול להשאר, כמו כעס. אולי הוא לא יתפוגג לגמרי, אבל אפשר לקבל אותו כחלק מהחיים. אבל הנה גם אני הבוקר מנקה אבק שלא כהרגלי, כי חמותי מגיעה היום לסעודת פורים 😦

    אהבתי

    • האמת שתמיד יש אצלי אבק, כי יש מקומות שאני לא מגיעה אליהם והוא מצטבר שם להנאתו, לא משנה כמה אנקה במקומות הסמוכים להם. אני יכולה לספר לעצמי שזה לא נורא, אבל – אל תגלי לשום איש – זה די גרוע (:

      אהבתי

  5. את האלמוגן אני סקרנית לראות צילום שלו
    בקשר ללכלוך החוזר הרי לכן כבר הדביקו לזה הביטוי 'עבודה סזיפית' וחוץ מזה יש את סיר בסירים של דבורה עומר כשנפתלי אומר ביי קקי להתראות בים

    אהבתי

  6. אבק זה משהו שאני יודעת בתיאוריה שהוא קיים, אבל רוב הזמן אני מצליחה להתעלם ממנו 🙂

    כעס, לעומת זאת – אוקיי, לפעמים הוא באמת מתפוגג עם הזמן, זה נכון. לא תמיד – יש כעסים שצריך לעשות אתם משהו, כעסים שאוכלים אותנו מבפנים אם אנחנו לא מטפלים בהם. אבל יש מצבים שאני כועסת וכל מה שנחוץ זה שאעשה משהו אחר שיסיח את דעתי, ופתאום אני מוצאת שאני חושבת על מה שהכעיס אותי ומחייכת לעצמי כי זה באמת לא היה כזה עניין גדול.

    (חוצמזה, רגע, חשבתי שגמרת אומר להפסיק עם הרשימה הזאת?) (לא מתלוננת, רק שואלת)

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s