ח"י

(היום השמונה עשר,  פורים)

עדלאידע:  בהשתתפות כל ילדי בתי הספר בעולם,  כמעט:
הזאב המרקד על מיטת הסבתא,  במשאית,  ואחריו,  על הכביש,  מפזזות כיפות-אדומות וסבתות,  וגם זאבים רבים;
עשרות וֶנדִיות בכתנות הלילה התכולות שלהן,  רוקדות עם הילדים האבודים ירוקי-המצנפות,  כשברקע מחוללים שודדי הים;
עליזות בארץ-הפלאות עם הארנבונים הממהרים,  והקלפים מסביב;
תזמורות כלי נשיפה מנגנות שירי פורים לאט ובחשיבות,  שלא להתבלבל   –  אפילו טוּבּוֹת קטנות ראיתי שם,  שלא לדבר על חצוצרות וקלרינטים וחלילי צד;
עץ תפוזים ארך-רגליים חוצה את הכביש בצעדים רחבים;
ועל המדרכות (וגם על מרפסות הבתים)  –  מאות ואלפי צופים,  הורים נלהבים,  והילדים הקטנים יותר;  תינוקות שעדיין מצטנפים כמעט לכדורי-עובָּרים; פועל בניין זעיר עם קסדת בד,  מאכיל את אחיו הקטן שבעגלה בקרטיב; אקדחים יורים בועות סבון; איש אבטחה צעיר אחד ישן בקרן זווית בתוך סרבלו הצהוב.

לפעמים נדמה לי שהמבוגרים נהנים מפורים אפילו יותר מן הילדים  –  כי התחפושות והחום וההתרגשות מעייפים את הקטנים במהירות רבה,  ואז הם מתחילים להיות נרגנים.  אבל אז אני רואה את הפצפונת בשמלונת הבד הקיצית,  אפילו לא תחפושת,  מחבקת בשתי ידיה את משלוח המנות הענקי שקיבלה בתוך כובע ליצן.  ואז אני משתכנעת שלא רק המבוגרים.

בצהריים קפצה הקטנה הביתה כדי להשלים ציוד בשביל תחפושת מאי הקטנה.  קראתי באינטרנט כדי לברר מי ומה והתלהבתי (וגם רשמתי אותה בעיפרון בכמה פוזות).  חמודה מאי הקטנה הזאת:  קצת זועפת,  אבל מקסימה.  תרמתי לה את צעיף המשי הוורוד שלי,  שאפשר לקשור אותו כעניבה,  כמו בתמונה.  מתאים בול:  הצעיף לתחפושת מאי הקטנה,  ומאי הקטנה לקטנה שלי.

מודעות פרסומת

19 מחשבות על “ח"י

  1. וגר זאב עם כיפה אדומה, וסבתא גם! וגם אני מחבבת מאוד את מאי הקטנה. לדעתי היא קצת על הספקטרום, אספרגרית משהו, אומרת תמיד את האמת, גם אם זו דוקרת.

    אהבתי

  2. פיספתי, לא רציתי לצאת בחום הזה ואני דווקא אוהבת עדלאידע. לנכדים היתה מסיבה במקום העבודה של בעלי וגם לשם נמנעתי מלהגיע.
    עושה רושם שהיה כיף לכולם ורק אני מקטרת שלא מרגישים את אווירת החג, נו מה הפלא?

    אהבתי

  3. גם אני לא הכרתי את מאי הקטנה, ממש מספרית הקטנה החמודה הזאת! נשמע שהעדלאידע ההרצליינית השנה היתה ממש נהדרת. הנכדים היו אצלנו ואמנם חתני מאד רצה שניקח אותם לעדלאידע אבל אני הרגשתי על הפנים (מצוננת, עכשיו קצת יותר טוב) והיה חום אימים ו-T עם הכתף….חשבתי על ההצטופפות והחום והצורך להרים אותם על הידיים….ועבר לי כל החשק והכוח. שמעתי את בתי אומרת לבעלה שאם זה כל כך חשוב לו, שייקח יום חופש ויילך איתם. הלב שלי נתן קפיצה קטנה של אושר כששמעתי את זה. בדיוק מה שחשבתי ולא העזתי לומר בקול רם

    אהבתי

  4. מאי הקטנה מקסימה כשאר הדמויות בסדרת ספרי המומינים – ספרי ילדות בלתי נשכחים, לילדים כמו למבוגרים.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s