(ימים 23 – 25)
1. שלשום בערב, כשסידרתי את תיק הגב לקראת יום עבודה, מצאתי בו במקרה מפית נייר ישנה שנשארה לי מבית הקפה במדריד שבו אכלנו ארוחות בוקר בקיץ האחרון. זה היה מקום נחמד ונוח, ועבדה שם בחורה אחת לבדה והשתלטה על העבודה במהירות מרשימה מול כל התיירים הרעבים שלא דיברו ספרדית: קפה כזה ואחר ומיצים וכריכים ועוד. בבוקר האחרון, לפני שיצאנו משם, ראש המשפחה נתן לה טיפ, למרות שבספרד לא מקובל. היא כל כך התפלאה. הוא הסביר לה שזה לאות תודה על השירות הטוב וכו', אבל היא עוד המשיכה להסתכל אחרינו בתדהמה אבודה. אם כי לא היה לה הרבה זמן לתהיות, כי הייתה מוכרחה לחזור לתיירים הרעבים שחיכו בתור.
2. בפרק "הפרחים שמעליך" בספר חמישים מילים לעצב של יעקב זנדמן, בעמוד 176, הוא כותב על מחזור הפריחה בטבע, ועל "פקעות עם זיכרון" שמחכות מתחת לאדמה עד שיגיע זמנן, בעונה המתאימה, לפרוח פתאום שוב מעל הקבר ("ואז קורה הלא ייאמן"). בספר הולך כל זה לכיוון מאוד ספציפי – אבל אני, זה מוכרח להזכיר לי את הרקפונת שלי הבודדת מפינת הרחוב, זו שעליה כבר כתבתי כל כך הרבה פעמים; איך שהיא נעלמת בסוף החורף, בלי להשאיר זכר; איך שהשנה חשבתי שהיא כבר לא תשוב; ואיך הפתיעה פתאום. ועכשיו שני הפרחים הוורודים שלה כבר יבשו ומתו; העלים הירוקים עדיין שם, אבל גם הם ייעלמו בקרוב – והיא שוב תרד למחתרת.
אבל אני אדע שהיא שם.
3. בחזרה באוטובוס מירושלים, אתמול בערב: בזכות שעון הקיץ, עדיין אור. אני דווקא אוהבת נסיעות בחושך, אבל כשיש אור, אפשר לראות את החוטמיות הזיפניות מתנשאות לגובה בשולי כביש שש. נדמה שהן כמעט מחייכות. והבוגנוויליה הארגמנית הנשפכת בכל מקום, מעל גדרות ובמדרונות צדדיים –
4. רבע! (מתוך מאה).
מפיות ופרחים. מזכירה לי את האוספים שלי כילדה, עדה 🙂
אהבתיאהבתי
🙂
אהבתיאהבתי
כל פעם שנדמה שזנחת את פרוייקט 100 הימים את חוזרת אליו, עדה. איזה כיף! ואם מדברים על כיף, איזה יופי למצוא מפית מבית קפה שאת זוכרת לטובה מטיול רחוק…באמת לא זכרתי שבספרד לא מקובל לתת תשר. מוזר. ללא ספק עניין הפקעות של פרחים שנעלמים ופתאום מופיעים שנה אחרי כן היא תופעה מופלאה וגם ברוכה. אני רוצה לשתול סוף סוף את הפקעות של הנרקיסים שקיבלתי מבתי וחתני (ונכדיי) ליום ההולדת….כדי שיפרחו לי גם בשנה הבאה!
ועכשיו לגבי הנסיעה באוטובוס בחושך….עלי נופלת עצבות כאשר אני נוסעת באוטובוס בחושך. כנראה זה מזכיר לי את תקופת השירות הצבאי…זוכרת שהייתי חושבת לעצמי איך לכולם יש חיים ובילויים וחופשים ו…מי יודע מה….ואני תקועה במסגרת הזאת…לא יודעת בדיוק מה עבר לי בראש ובנשמה, אבל נסיעות אוטובוס בחושך עושות לי עצוב
אהבתיאהבתי
בנוגע לאוטובוס בחושך: היות שבחושך זה בדרך כלל בדרך הביתה, זה לא מעציב אותי. וחוץ מזה, הנוף יותר יפה בלילה, עם כל האורות המנצנצים, בעיקר כשזה בסביבות ירושלים וההרים. בעצם אני גם מעדיפה טיסות לילה על טיסות רגילות. לא יודעת להגדיר בדיוק למה. אבל אני מניחה שנסיעה באוטובוס בחושך כשזה בדרך למשמרת לילה בצבא הייתה מעציבה גם אותי.
אהבתיאהבתי
עכשיו זה לא הזמן לשתול את הפקעות.
רוב הפקעות נשתלות דווקא בסתיו, עם תום הקיץ וסיום החום.
בִּדקי לפני שתשתלי.
אהבתיאהבתי
הבנתי, תודה קוץ. בינתיים ממשיכה להשקות את העציץ…
אהבתיאהבתי
ואני חשבתי עלייך היום למרות שלא ציינתי את זה בפוסט שכתבתי שבסופו העליתי 2 תמונות של פרחים,ציורים של סבא שלי אז מכאן אומר שאני מקדיש לך אותן:-)
אהבתיאהבתי
תודה על ההקדשה, ועל הציורים (:
אהבתיאהבתי
עדה, מתגעגעים אליך. בואי ל"עשות איתנו" חטמיות זיפיות:)
אהבתיאהבתי
תודה, איריס. אני אחשוב על זה (:
אהבתיאהבתי
ידעתי שהרקפת לא תאכזב אותך ונדמה לי שגם כתבתי לך על כך. הייתי רוצה גם להיות כמו הרקפת עם יכולת להיעלם כשחם ולח ולשוב לפרוח בחורף.
והסיפור שלך על הטיפ מחזיר אותי לסין. שם קבלנו הוראה מפורשת להימנע מטיפים, אבל כמובן שבעלי חושב שהוא מצטייר נחמד יותר כשהוא כן משאיר. באחת מהנסיעות שלנו על ריקשות, אחד החיילים הוביל אותנו בריצה להר "דילוג הנמר", בעלי הציע לו טיפ והוא התנגד נחרצות בעיקר כי זו גם עבירה על החוק. אבל לא זה מה שישבור את בעלי ולבסוף החייל לקח את הכסף ובוודאי גם שמח על הצ'ופר. רק שפני הפוקר שלו לא חשפו את מה שחש באמת.
רק לי היו טענות שאנחנו חייבים לקלקל כל דבר טוב שעדיין נשאר בעולם הזה.
אהבתיאהבתי
אה, השיטה הרקפתית להתמודדות עם החום והלחות של הקיץ במישור החוף, איך לא חשבתי על זה (:
אהבתיאהבתי
אהבתי את מציאת המפית כמזכרת לטיול
פעם מזמן בטיול נושן בחו"ל שמרתי למזכרת מפיות מכל מקום בו בקרנו
וכמה יפה למצוא עוד ועוד דברים טובים בימים שכאלה .
אהבתיאהבתי
זו הייתה סתם מפיונת ששמתי אז בתיק בהיסח הדעת, אולי כתחליף לממחטה – אבל זה היה נעים למצוא אותה פתאום ולהיזכר. תודה.
אהבתיאהבתי
לא אוהבת נסיעות בחושך, אוהבת להסתכל על דברים ואת האסוציאציות שהם מביאים אלי
אהבתיאהבתי
אבל גם בחושך יש מה לראות (:
אהבתיאהבתי