שלושים ושלושים ואחת

1.  סוף סוף יצא לי השבוע לבקר בבית הספר הדו-לשוני בירושלים,  אחרי תכנונים והסתקרנויות של שנה בערך.

2.  ראיתי שם בריסטול בהכנה,  לתלייה על קיר,  על זה שצריך לחשוב לפני שמדברים ולוותר על האמירה המתוכננת אם בתהליך המחשבה עליה היא נראית לא ראויה.  וזה לווה בציור של רמזור.  מסתבר שצריך לחכות לאור הירוק של השכל הישר וההתחשבות בזולת לפני שמדברים.  וכל זה  בשתי שפות.  הוקסמתי.

3.  הצלחתי להגיע לשם לבד,  באוטובוס,  וגם לחזור  –  בלי לטעות בדרך.  גם המפות של גוגל עזרו.  האוטובוסים עברו על פני כל מיני נקודות ציון ירושלמיות שהכרתי ושנשזרו בחיי,  עשרות שנים אחורה.  מסתבר שאני מכירה לא מעט איים בעיר הזאת  –  זה רק האוקיינוס המכיל אותם שמבלבל אותי: לא ברור לי איך אי אחד מתחבר לשני.  זה מן הסתם גם משום שאין בירושלים קווים ישרים:  הכול מתפתל,  לאורך ולרוחב,  לגובה ולעומק;  בכל צומת יש לפחות חמש פניות אפשריות (ולא ארבע,  כפי שמכתיב הגיון-המישורים שלי);  וכך כשאדם נוסע בה לתומו מזרחה,  למשל, הוא מגיע פתאום לדרום.  ולמרות זאת לא הלכתי לאיבוד.

4.  מה שלהלן.  לא שייך לפוליאנה,  אבל בכל זאת שמחתי לשרבט, ושמחתי שיש לי בלוג שרבוטים שבו אפשר לנסות את זה לפני שמעבירים לכאן :

נִסְתָּרוֹת
אַל-נָא יוּרַם הַמָּסָךְ;
אַל אֶרְאֶה
אֶת אֲשֶׁר יִגָּלֶה
אַחֲרָיו

מודעות פרסומת

16 מחשבות על “שלושים ושלושים ואחת

  1. אל נא יורם המסך? בדיוק ההיפך ממני! אני כל הזמן שואפת להסיט עוד מסך ועוד מסך….להבין, לדעת, לגלות, לפתור….מדהים איך אנחנו שונות ☺
    לגבי ירושלים נראה לי שאנחנו דווקא באותו הראש. אני מכירה המון "איים" אבל קצת אבודה לגבי האוקיינוס. יש אפליקציה מקסימה בשם moovit בה ניתן לבקש מסלול בתחבורה ציבורית מנקודה א לנקודה ב, כולל שמות/מספרי התחנות, קטעי הליכה מאחת לשנייה….ממש שימושי!
    נ.ב. כתבת ב"משרבטת"? איך לא קיבלתי הודעה על כך במייל? עשיתי מנוי…..😭

    אהבתי

  2. למדי אותי איך עושים את זה. אני לא מסתדרת גם כשמובילים אותי ביד, האוריינטציה שלי שואפת לאפס.
    רק מלקרוא על הפיתולים וההסתעפויות הלכתי לאיבוד 🙂

    אהבתי

  3. כשהכרתי את מי שהפכה להיות אישתי – היא התגוררה בירושלים. משך שנה שלמה הסתובבתי גם אני בירושלים.
    ולמרות שלמדתי היטב לנוע במסלולים מוגדרים, מא' ל- ב' ואף לג' ולד' – מעולם לא חוּברה לה, במחשבתי, העיר הזו.
    ולמרות שהתמצאתי היטב בכל המקומות בעולם שאליהם הגעתי – מעולם לא הצלחתי להתמצא היטב בירושלים. בעיניי, זה מין פלא שכזה. מין עיר שאיננה נקלטת היטב במוחי, לא ברור מדוע.

    אהבתי

    • כן, כך גם אני מרגישה. אני גם חייתי בה שנה, וגם עובדת בה בשנים האחרונות, ובכל זאת האיים לא מתחברים לי. כנראה גם בגלל הקווים המפותלים שהם זרים לשוכני מישורים כמוני, וגם בגלל שהיא עיר ענקית מבחינת השטח שלה: יש בה מקום להרבה איים ולהרבה אוקינוס שמפריד ביניהם (:

      אהבתי

  4. משתתפת בשמחתך על שלא הלכת לאיבוד! אני מומחית בהליכה לאיבוד, והקטע הזה של כביש שמתחיל כאילו הוא הולך לכיוון מסויים ואז מתפתל – מאד מוכר לי… עשיתי פעם הליכה מאד מאד מאד ארוכה ברגל כתוצאה מעיקול כזה. חשבתי לעשות טיול קצר, ריבוע כזה של פניה ימינה וימינה וימינה חזרה… שעה מאוחר יותר, כשאני במקום שאין לי מושג איפה הוא ואיך הוא קשור לנקודת ההתחלה, נאלצתי לקחת מונית.

    אהבתי

    • זה מזכיר לי את The Accidental Tourist של Anne Tyler . יש שם מישהי שעוזבת את בעלה ושבה לבית נעוריה, ולא בגלל שהיא לא מסתדרת עם הבעל, אלא מפני שהיא לא מצליחה למצוא שום דבר באזור שבו הם חיים. היא מתארת את זה כך (עמוד 298 בהוצאה שלי):
      Oh, … I kept losing that apartment every time I turned around… I'd head one block east to the grocery store and then turn west to get back again and I'd always be wrong; always. The apartment building would have worked over to the east somehow; I don't know how
      🙂

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s