תכול המטפחת

(או בעצם:  מטפחת משי,  או כפפה)*

בסרט The Intern (ספוילרון קטון,  זהירות),  יש דיון משעשע בין הדור הצעיר (+20) למבוגר (70 וכו') על מסתרי הממחטה:  הצעירים מתוודים שאף פעם לא הבינו מה הקטע הזה של ממחטות מגוהצות בכיס המקטורן, ובשביל מה בכלל צריך אותן.

בגילי אני כבר קרובה יותר לדור המבוגר שבסרט,  ויודעת בדיוק בשביל מה צריך ממחטות בד  –  כי אני עוד זוכרת את הימים שבהם בכלל לא היו כאלה מנייר.  אבל גם בעיניי זו תעלומה  –  עכשיו שיש מוצרי נייר,  ואפילו מתכלים וידידותיים לסביבה,  מי צריך את אלה שמבד?  מצד שני אני רואה שראש המשפחה מתקשה לוותר על ממחטות הבד.  נפשו נקשרה בנפשן,  ורק אני חורקת שיניים ומנסה לשכנע אותו להצטרף סוף סוף לאלף השלישי ולהשליך אותן לפח.

איך שלא יהיה,  תשובת הדור המבוגר בסרט הייתה,  שהייעוד המהותי של ממחטת-בד מגוהצת הוא להישלף מן הכיס ולהיות מוגשת באבירות לעלמה בוכייה בשעתה הקשה.  מיד אמרתי לראש המשפחה:  שנים אני מכבסת,  תולה,  מסירה ומגהצת את הממחטות הארורות האלה,  ואף פעם עוד לא הגשת לי אחת מהן להרגיעני בבכיי!

ראש המשפחה צחק.  אבל האמת היא שסתם האשמתי אותו.  כי אני לא זוכרת אפילו רגע מכריע אחד בחיי הבוגרים שבו נזקקתי לממחטת-בד:  תמיד יש לי כמה ממחטות נייר (בדרך כלל מקומטות ואף פעם לא רומנטיות) באיזה כיס או תיק או קצה-שרוול,  ערוכות ומוכנות למלא את ייעודן.  יש בזה משהו נטול-זוהר,  אבל גם פרקטי להפליא.

*(היום ה-39 של פוליאנה.  אני הולכת ומחפפת,  יותר ויותר,  כהרגלי בקודש.)

מודעות פרסומת

25 מחשבות על “תכול המטפחת

  1. על השיר המרגש : 'תכול המטפחת' מעניין לקרא בויקיפדיה וגם השיר השני שהזכרת נוסטלגיה לימים שהיו…ממחטות נייר זמינות ואולי גם יותר היגייניות כי מייד מושלכות לפח .אני זוכרת איך אמי ז"ל היתה מגהצת בקפידה את הממחטות…ממחטה בדש הכיס אלגנטי ויפה לטעמי !

    אהבתי

  2. חמי ז"ל תמיד היה עם מטפחת בד נקייה ומגוהצת בדש מקטורנו (ותמיד כמעט לבש חליפה 3 חלקים…) והוא באמת היה מגיש אותה בנדיבות… וחמותי היתה מכבסת אותן ומגהצת… ואני מעולם לא הצלחתי להתגבר על הגועל הזה של להכניס אותה בחזרה לכיסו לאחר השימוש 😕….
    ללא ספק מהזווית של איכות הסביבה יש לבד יתרון אדיר! אבל ההיגיינה, ההיגיינה….. 😮

    אהבתי

    • רשמית צריך להרתיח ממחטות, כך שגם מבחינת חיסכון באנרגיה זו לא מציאה גדולה. אני מעדיפה לשמור על הסביבה על ידי חיסכון בכלים חד פעמיים וניילונים וכאלה – רק שיניחו לי עם הממחטות.

      Liked by 1 person

  3. בחיי שזו הסיבה.
    אין לך מושג כמה פעמים הציע לי בעלי ממחטה, תוך כדי צפייה בסרט.
    אני לא אוהבת להיסחב עם תיקים ותמיד אופטימית שאצא יבשה מדמעות, אבל כמובן תמיד טועה.
    והאביר שלי יודע בדיוק מתי תיזל הדמעה (אולי כי גם אותו מרגש הקטע הנצפה?) ושולף אותה.
    וכיוון שכשנפתח הברז קשה לסגור אותו, אני מתביישת לצאת עם עיניים נפוחות ומשפילה מבט, כל הדרך מהיציאה של בית הקולנוע ועד לאוטו.
    ידעתי שפוליאנה חזקה מכל ספק ומשהתחלת במשימה, לא תוותרי לעצמך, אולי ,הנחה" קטנה פה ושם.

    אהבתי

  4. יש למטפחת שימושים רבים מאוד. הראשון שזכור לי קשור למציאת חפץ אבוד. כשכלו כל הקצין השותף שלי לוקח מטפחת ועושה בה קשר וממלמל מנטרה ספרדית עתיקה והאבידה מתגלה תוך שעות ספורות. כשבקשתי לברר מה הוא אומר הוא ענה: אני מצטט את סבתי. היא קיללה את השד שחטף את החפץ והחביא אותו. הקללה היא שהקשר יגרום לו לכאב ביצים כזה ושלא נפתח אותו עד שיחזיר. בחיי שזה עובד בכל פעם. ואני זוכרת שימוש נוסף במטפחת שקשור לקשר: האנשים שמגיעים לבית הקברות בהלוויה וקושרים ארבעה קשרים במטפחת בד ומניחים על הפדחת, ספק כיסוי ראש נגד השמש, ספק כיפה.
    אבל מודה, אין אצלנו מטפחות אישיות ואני בטח ובטח שלא מגהצת. לא אותן ולא שום דבר אחר 🙂

    Liked by 1 person

  5. אוי, כמה שאת צודקת. אוי, כמה שזה מגעיל.
    מילא דמעות זָכּוֹת.
    יש לי חברים, ממש בגילי שלי, שעדיין דבֵקים בממחטה שלהם.
    כן, כולל כשהם מצוננים. 😦
    תמיד אני פוער עיניים לנוכח הזוועה. כיצד הממחטה, שכבר מקומטת כדבעי, סופגת את מנת הגועל הנוספת – וחוזרת לכיס, מוכנה לפעם הבאה…
    אבל להגיד משהו בעניין זה לא "פוליטיקלי קורקט". וממילא הבעיה היא שלהם – לא שלי…
    ואני מתקשה להבין, מדוע אני נפרדתי ממחטות הבד לפני שנים כה רבות ועברתי לממחטות נייר – והם לא.
    אין לי שמץ של הסבר הגיוני.
    וגם אין לי שמץ של הסבר, מדוע נשותיהם לא מוֹרדות ומודיעות, שמעתה לא יכבסו, לא יגהצו, ובכלל – לא יגעו בממחטות האלה.

    אהבתי

  6. אצלנו גם לו תמיד יש…. טישו או נייר טואלט רחמנא ליצלן להציע לי ברגע החשוב של דמעות בסרט,
    רק שאני לא זוכרת מתי לאחרונה הלכתי איתו לסרט של בוכים, את זה אני עושה עם חברה,
    איתו אני הולכת לסרטים עם אורי…. וכשהיה בסרט – הקול בראש (יופי ש סרט)- קטע עצוב אז…. בכיתי..
    וגיליתי שגם לו היו דמעות בזויות העין (אבל הוא לא רצה להודות…).

    אהבתי

  7. גם אצלנו כאן באספמיה יש ענייני כאבים לשד. וכן, זה עובד!
    הולכים לישון והשד מופיע בחלום ומגלה את מקום הימצאו של החפץ האבוד, ושרק נשחרר אותו מאותו כאב בלתי נסבל!
    מזל שזה שד ולא שדה 🙂
    ןאמירה שלך דרכאגבית "או קצה-שרוול" עוררה אצלי הבדל מהותי בעיצוב חולצות גברים ונשים. אני עליתי על זה, ואני גמכן שומר טישיו בקצה השרוול. זה סוד, לא מגלה 🙂

    אהבתי

  8. מטפחות בד אני זוכרת מהילדות ומאבא שלי, חשבתי שהן עברו מהעולם… בתור מי שתמיד מחפשת טישו ולא מוצאת באף פינה בתיק שלה כי גמרה את האחרון וזרקה – אני דווקא חושבת שיש משהו במטפחה שלא זורקים. אבל בטוח הייתי שוכחת להחזיר לתיק אחרי הכביסה… 🙂

    אהבתי

  9. אני דווקא חוויתי את זה, שג'נטלמן מבוגר שלף את המטפחת הלבנה המגוהצת מכיס המקטורן והגיש לי – לא לצורך ניגוב דמעות, אלא ניגוב טיפת משקה שנשפכה לי על השמלה. זאת היתה שמלה די מיוחדת… ובשמלת כלה לא נהוג לתפור כיסים, אז לא היו עלי טישוס 🙂

    חוץ מזה זכור לי מקרה אחר שבו הוגשה לי מטפחת בד, הפעם כן לניגוב דמעות, והפעם זו היתה מטפחת רקומה של אשה – מישהי שהתפללה אתי כשהייתי במצב רגשי קשה, וזו היתה ג'סטה שנגעה לי ללב הרבה יותר מאשר אם היא היתה מושיטה לי טישו מנייר.

    (אבל אני בעצמי לא משתמשת במטפחות בד. הרבה יותר מדי טירחה לדעתי. זה רק יפה בעיניי כשאנשים אחרים עושים את זה.)

    אהבתי

    • הממחטות של פעם באמת היו יפות, עם כל הרקמות המיוחדות (אלה של גברים פחות מעניינות, אבל אני מודה שהזיכרון שיש לך הוא רב-קסם). כל זמן שהן משמשות רק לצורך הזה של ניגוב דמעות, אין לי בעיה אתן. פעם גם נהניתי לאסוף אותן ולהתבונן בהן ולצרף אותן לשאר הדברים בתיק. אבל מאז שהבנתי שזה כרוך גם בהרתחה בכביסה וכו', ההתלהבות שלי הצטננה (:

      Liked by 1 person

  10. אני עוד זוכר את ממחטות הבד מילדותי וכשהמציאו את טישו הנייר – תורת האבולוציה העלימה את המטפחות שלי אחת אחר השניה.

    אהבתי

  11. בצעירותי אספתי את מטפחות הבד היפות הרקומות המקושטות. הן נחו במגירה בערימה וחכו שאשתמש בהן אבל אני לא רציתי ללכלך אותן. אחרי שעזבתי את הבית ופיניתי את החדר שלי הן פשוט הגיעו לפח. חבל!

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s