43-46

1.  נזכרתי בכוסיות הפלסטיק הצבעוניות שהיו נותנים לנו בגן כל שנה בפסח.  אני אהבתי אותן ונשבעתי לשמור על הכוסית שלי כל השנה,  אבל היא הקדימה להישבר.  ובשנה שאחר כך שוב חילקו לנו כאלה.

2.  ליד הגדר הנמוכה בין הבניין שלנו לבניין השכן,  ממש מתוך האספלט,  צמח פתאום אוליאנדר (הרדוף).  עם פרחים. ורודים. יש מאין:  אביב עירוני.

3.  התעוררתי הבוקר עם החרדות הרגילות של טרום-סדר,  בשעה מאוד מוקדמת,  ופתאום הפעיל מישהו את הממטרות למטה.  שורום-זורום-זורום-רים  (מרים ילן שטקליס?).  לרגע חשבתי:  ועכשיו ישוטו כל החרדות לים.  הלאה מכאן.

4.  אחרי טירטורים בלתי פוסקים מצדי,  ניקה סוף סוף ראש המשפחה את פינת חדר העבודה שבה צבר ניירות ומיני זבלים במשך שנים:  פינה,  זרק,  סידר, ניקה.  עוד פרק זעיר של הצלחה במאבק הסיזיפי,  שאינו נגמר לעולם,  נגד האבק. אולי בגלל זה אני מתעטשת כל הזמן? לחינם האשמתי את השיטה המכחילה המסכנה.

5.  אתמול סיימתי את בדיקת המטלות/בחנים שהקצבתי לעצמי לשבוע הזה.

6.  אתמול רשמתי כמה רישומים בעיפרון ואפילו בעט נובע.  חלקם יצאו לא רע.  אולי אסדר לי תגית חדשה בבלוג:  'בעט נובע'?

7.  ראש המשפחה מתכונן ברצינות לתפקידו כמנהל של ליל הסדר.  קיבלתי כשי לחג את ההגדה 'כולנו מסובין' בהוצאת תל"י,  והיא מלווה בקלפי משחק,  שיחה וטריוויה לשולחן הסדר.  ראש המשפחה התחיל למיין אותם ולראות מה יתאים,  אם בכלל.  אתמול לפני השינה הוא שאל אותי שאלות נבחרות משם,  והתפלא לגלות שאני יודעת את רוב התשובות.  הנה אחת חמודה:  כמה שאלות שואלים ארבעת האחים של ההגדה?

8.  הטוסטר הוורוד שלי (כן.  ראש המשפחה בחר לי אותו בחנות בתור בדיחה,  וכולם אכן צוחקים,  אבל אני אוהבת אותו)  –   ובכן,  אתמול נדמה היה שהוא הגיע לסוף דרכו.  אבל הבוקר אני רואה שהוא התאושש.  בשבוע הבא,  תודות למצות,  הוא גם יזכה בחופשה מרגיעה,  ויוכל לאסוף כוחות לקראת המשך פעילותו.

9.  הימים האחרונים קשים לי.  כל מיני דברים ביחד   –  עגמומיות חגים,  חום הקיץ המתקרב, אבק שאין סיכוי שאגיע אליו,  החששות הקבועים של ליל הסדר,  וכו' וכו' ועוד ועוד.  אבל כשהתחלתי לרשום הבוקר את פרטי פוליאנה,  התברר לי שיש די הרבה,  וזה שיפר קצת את הרגשתי.  נדמה לי שזו הפעם הראשונה שבה אני חווה באמת את הצד החיובי של הפרויקט הזה:  אם אפשר למצוא עשרה פריטים במכה אחת,  סימן שהמצב לא כל כך נורא.

10.  ביום ראשון הקרוב זה כבר יהיה היום ה-49 :  חג השבועות של פוליאנה,  באמצע הפסח.
חגים שמחים שיהיו לכולם!

מודעות פרסומת

18 מחשבות על “43-46

  1. עשרה פריטים! (אני יודעת את לא אוהבת סימני קריאה, אבל במצב רוח שכדאי לנצל ) ויש לי הרגשה שהיד עוד נטויה.
    את זוכרת את משה בתיבה? התינוק הקטן והחמוד שהיו נותנים לנו בגן? את יודעת שעדיין הילדים מקבלים אותו?
    אם את מוטרדת מהאבק שלא תגיעי אליו, הירי דאגה מלבך, האבק יגיע אליך, יש לו חוש התמצאות מצוין 🙂
    מצפה כבר לרישומים שלך.
    חג שמח.

    אהבתי

    • שכחתי את משה בתיבה, אבל הזכרת לי. ותמיד יש לך משפטים כאלה, מצחיקים וחכמים. הנה שוב, על האבק שיגיע אליי. צודקת לגמרי, אין מה לדאוג (:
      חג שמח!

      אהבתי

  2. עדה, מאז שהתחלת אני הפסקתי… והרבה דברים מעצבנים נטפלים אלי כמו יתושים.. אבל בימים האחרונים אני מחפשת מחברת לחזור לזה.. אולי באמת הדברים הטובים שזוכרים יכולים לגרש את הטפילים. חג שמח עדה ולכולכם.

    אהבתי

  3. שכחתי את גביעי הפלסטיק הכחולים-אדומים-ירוקים הללו! והיום הנכדה שלי הגיעה עם ערכה שלמה מהגן, כולל נוצה ונר לביעור חמץ, והגדה שלמה שהיא צבעה. אבל לא היו גביעים (או משה בתיבה).

    אהבתי

  4. החידה מסקרנת אותי, מזמן לא קראתי הגדה מסורתית אז לפני שאבדוק הריני מצהירה כאן שמוחי המעורפל אומר: שלוש. (כי אני לא זוכרת מה הם שואלים, אבל אני זוכרת שיש ארבעה ושהאחרון הוא זה שאינו יודע לשאול.)

    טוסטר ורוד זה דבר נפלא!

    למה יש לך עגמומיות חגים?

    אהבתי

    • נכון, שלוש, כי זה שלא ידע לשאול מן הסתם לא שאל (:

      זה לא סתם ורוד, אלא ורוד פוקסיה עז ביותר. כולם צוחקים עליי בגללו, אבל אני מתה עליו (:

      עגמומיות בעיקר אם אני יודעת שהחגיגה תהיה מוגבלת בגלל מיעוט משתתפים (למשל בפסח הזה, שבו רבים מהמשתתפים הפוטנציאליים לא בארץ). אבל בסוף הסתדר יפה.

      אהבתי

  5. איזה כיף לחזור ולגלות שאת ממשיכה בפרוייקט הפוליאנה הזה 😊
    אגב, אחד הדברים היחידים שלא נוחים לי בוורדפרס הוא שהפוסט נמצא למעלה והתגובות למטה וצריך לעלות ולרדת כל הזמן אם אני רוצה לחזור ולקרוא קטע מהפוסט….לכן פתחתי לי עוד חלון – באחד אני מגיבה ובשני מעיינת בפוסט, וכמה שזה פשוט לכאורה אני מאד מאד מבסוטית מעצמי פתאום 😉
    אני לא זוכרת כוסיות פלסטיק ולא משה בתיבה…לא אצלי ולא אצל ילדיי – אבל זה לא אומר כלום. פשוט זה אולי לא דיבר אלי…
    איזה כיף שההרדוף החליט להתמקם על הגדר….
    וגם שחרדות נשטפו להן עם מי הממטרות (אכן מרים ילן שטקליס). כשהזכרת את החרדות ואת העגמומיות לא הבנתי בדיוק ממה – עד שקראתי בתגובות על ההרכב המצומצם של ליל הסדר. זה חייך אותי כי יש אנשים שדווקא הרכבים מורחבים (בעיקר עם אנשים לא קשורים, לא מגובשים, לא מכירים את השירים והבדיחות והזרימה שמתגבשת בכל משפחה) פגמו להם בכיף ובזרימה של ליל הסדר….שמחה לקרוא שהיה טוב בסוף.
    ללא ספק אבק הוא אויב מספר אחת (לדעתי) מבחינת אלרגיות, וכל הכבוד לך ששכנעת את ראש המשפחה להשתלט על הפינה ההיא….זה נכון שהאבק תמיד יגיע ותמיד יצטבר, אבל אין סיבה לסדר לו פינות כאלה של כבוד! ואני בטוחה שלשיטה המכחילה ממש לא הזיז שהאשמת אותה….וייתכן מאד שגם היא אשמה, בנוסף לאבק!
    כל הכבוד על השלמת בדיקת המבחנים/מטלות שהקצבת לעצמך לשבוע! מענין אותי עכשיו לקרוא הלאה לראות איך זה הלך בשבוע השני…
    בהחלט יש מקום לתגית "בעט נובע" – זה עט נובע ממש (עם ציפורן)?
    רעיון נחמד הטריוויה שמתלווה לקריאת ההגדה. אתם עושים את זה לפני "שולחן עורך" או אחרי הארוחה? או שההגדה עצמה מכתיבה את העניין? מישהי מקבוצת המאמנים שלחה את זה: חידות לפסח
    1. 👩🏿👩🏿👩🏿👩🏿
    2.🕰❗👂🏼🌄
    3. 1⃣🐐
    4. 🔟👊🏽
    5. 👀🍗😜🏃🏻🇪🇬
    6. 👧🏼🕴
    7. ❌❓
    8. 🌃👈🏼🌃🌃🌃🌃
    9. 🕰🗽
    10. ❌📖🐏

    התלהבתי מאד מהטוסטר הוורוד – יש אמירה במשהו כזה, משהו שאומר: לא מעניין אותי איך זה נראה, זה שלי ומשרת אותי בנאמנות 😏
    באמת אתם אוכלים רק מצות בפסח? נראה לי שאנחנו ויתרנו על זה די מהר (אולי 3-4 שנים אחרי החתונה)…..בכלל, מצות עושות לנו בלגן בבטן!
    שמחה לגלות שכתיבה "פוליאנית" עושה את מה שהיא מכוונת לעשות – זה בעצם כל הרעיון. ככל שאנחנו מתאמצים למצוא דברים טובים בכל יום, זה כבר הופך את היום לטוב יותר. וואו – יצאה לי תגובה באורך של פוסט. נו, בניגוד לקיטור של ההתחלה – הנה משהו שטוב יותר בוורדפרס!!!!!

    אהבתי

    • הידד לתגובה המושקעת! 🙂
      עט נובע אמיתי לגמרי. אבל יש משהו מאוד מייגע בפרוצדורה של עטים נובעים: כל פעם למלא בהם דיו, והם מלכלכים, והציפורן חורקת… בסוף אני מתעייפת וחוזרת למכשירי כתיבה קונבנציונליים.
      את הטריוויה עשינו תוך כדי הרפרוף על פני חלק ההגדה שלפני האוכל. אחרי האוכל כבר אפילו לא רפרפנו, למרות ששם, בסוף ההגדה, נמצאים כל השירים היפים.
      מהחידות שלך הצלחתי לפתור רק את 1, 3 ו-4…

      אהבתי

      • טוב, רק עכשיו הגעתי למענה שלך לתגובות: אם אני לא טועה אז (2) זה :רבותי, הגיע זמן קריאה של שחרית
        (7) שאינו יודע לשאול
        לא זוכרת אם ניסיתי להתעמק בשאר החידות

        אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s