באמצע הדרך

(יום 50)

קצת מוגזם,  פוסט כל יום.  אבל היום החמישים שווה את הטרחה:

1.  מצאתי סידור שיסתיר לי את הראוטר הארור שיושב לי ליד המחשב ומנצנץ בנוריותיו.  מדי פעם הנורות כבות ונדלקות,  שאז האינטרנט מתנתק ומיד מתחבר שוב,  אבל עד שהוא מתחבר בחזרה צומחות לי כמה שערות שיבה חדשות מרוב בהלה (שמא לא יתחבר).  מאז תקלת האינטרנט הגדולה שלנו בפברואר אני בהיסטריה מכל ניתוק זעיר.  בקיצור,  הנחתי לפני הראוטר קופסת דומינו שאמא שלי קנתה אי-אז לאחייניי,  ועכשיו אני לא רואה את הנוריות,  ושערות השיבה שלי חזרו לקצב הריבוי הטבעי שלהן (שגם הוא גבוה למדי,  אבל זה עניין אחר,  לא בשביל פוליאנה).

2.  קופסת הדומינו ההיא:  קופסת עץ מוארכת,  עם מכסה שגולש על פניה בתוך מסילה.  היו ילדים בכיתה שלי בבית הספר היסודי שהיה להם קלמר כזה (באמת).  אצל חלקם היו אפילו שתי קומות,  אם אני לא טועה. זה תמיד עורר אז את הערצתי,  כולל קולות העץ המחליק במסילתו.    אז הנה,  הראוטר הארור מגשים לי חלום ילדות:  קלמר עץ.  אולי באמת אפנה מתוכו את קוביות הדומינו ואשים במקומן כמה עטים.  ועיפרון.

3.  בדרך לסופר:  שני פרפרים לבנים רוקדים על המדרכה.  אחר כך פורחים להם.  אולי הם מאוהבים (זה בזה).  או שאולי אני משוגעת.

4.  אתמול,  לקראת השקיעה:  טיול ארוך על שפת הים.  בכיוון הלוך  –  ליד הגלים;  בחזור  –  למעלה,  על הטיילת.  חילוץ עצמות,  אוויר ים נעים,  שקיעה יפה,  אינסוף צדפים.  השלל שהבאתי הביתה:   צדף לבן קטן עם פסים בולטים (כמעט כמו ההוא של אפרודיטה),  ואבן קטנה,  אפרפרה על גבול הבז',  עם חור בדיוק באמצעיתה:  כמו אסימון.  הוספתי את הנ"ל לצלוחית שמכילה גם אבן אפורה מפוספסת בלבן, ששליתי משפת נהר בספרד,  ליד Bielsa.

5.  רק עוד חמישים!

מודעות פרסומת

20 מחשבות על “באמצע הדרך

  1. כשחיפשתי קופסאות קטנות שאפשר להכניס לתוכן פרלינים שהשותף מכין, שגם יראו נחמד ושלא צריך להחזיר נתקלתי בקופסאות-קלמר כאלה מעץ בחנויות של חומרים למלאכת יד. בערך 5 שקלים עולה כל קלמר כזה, ונכנסים לתוכו 5 פרלינים מתוקים, וכולם מאוד מתלהבים. את לא היחידה שזוכרת את הקלמרים מעץ עם המכסה המחליק במסילתו.

    אהבתי

  2. אני זוכר שהיה לי קלמר כזה מתישהו. די מהר עברתי לקלמר-ארנק.
    אני מניח שאת אינך יכולה לכלוא לגמרי את הראוטר בקופסת הדומינו ולסגור עם המכסה( (אלא אם קדחת חורים לחוטים) אבל,כדאי לבדוק שכעת הראוטר אינו מתחמם מידי ובכך חייו יתקצרו.

    אהבתי

  3. הראוטר שלנו מחוץ לבית , עכשיו אני מבינה כמה טוב שכך.
    בוודאי שהפרפרים מאוהבים, הם שותפים לפרויקט של מאת הימים שלך והגיעו לסייע לך במילוי המשימה.

    אהבתי

  4. ברור שהפרפרים מאוהבים, אביב עכשיו 😊
    קופסת הדומינו שלך מזכירה לי קופסא של בדידים מעץ שאבא שלי קנה לי, הרבה לפני שהתחילו להשתמש (ואז הפסיקו, ואז התחילו שוב וכו) בהם בבתי הספר. הבדידים שלי היו חלקים (ללא חריצים, כפי שיצרו אותם אחרי שנים) וכמובן כל בדיד באורך שונה ובצבע שונה וכך למדתי לראשונה חשבון…..איזו נוסטלגיה!
    ההפסקות הקטנות באינטרנט (במיוחד לאחר חוויה של תקלה רצינית טראומטית) באמת מלחיצות – מבינה לגמרי מדוע חשת צורך להסתיר את הנוריות של הראוטר (בקטע של מה שאני לא יודעת לא פוגע בי ולא מגביר את הלבנת השיער 😜).
    ההליכה שלך לאורך שפת הים והחזרה על הטיילת החזירה אותי לגילאי 16-20 בהם גרתי שם (רחוב רמת ים 119 הרצליה פיתוח מול מלון אכדיה) ועשיתי את ההליכות האלה: בחורף, בקיץ, לבד או עם הכלב ו'………אני חושבת שזה היה הדבר החיובי היחיד שהיה לי מהמגורים בבית הזה, מבודד מכל חברי (שגרו ברמת אביב, למדתי באליאנס), בלי טלפון (היו זמנים) וכמעט בלי תחבורה ציבורית (זוכרת את היונייטד טורס שהיה עושה סבב בין המלונות ונוסע לתל אביב בכל ימות השבוע?)…….שוב נוסטלגיה. עשית לי את זה הפעם בגדול!!!

    אהבתי

    • זוכרת את היונייטד טורס. נדמה לי שקו 90 שהתפתח ממנו קיים גם היום. ואני מתנחמת בהבנה שגם את נתקלת לפעמים בהתנתקויות אינטרנט קצרות. צרת רבים, את יודעת…

      Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s