קצת ליום השואה

בשנים האחרונות נדמה לי שאני מעדיפה לשתוק על יום השואה.  יש כל כך הרבה מלל מכל הצדדים,  וחלקים אחדים ממנו כל כך צווחניים,  שנראה לי שהשתיקה יכולה אולי לאזן את זה קצת. אני קוראת,  רואה ושומעת הכול,  אולי כל שנה אפילו יותר מאשר בקודמתה  –  אבל מוצאת שאני לא רוצה להוסיף כלום.

רק כמה מילים על טקס יום השואה שהתקיים אצלנו במכללה אתמול בבוקר.  בין השאר הייתה הרצאה מאוד מעניינת על הייחודיות של הגורל הנשי בשואה.  סופר בה על הרבה דברים שלא ידעתי עליהם שום דבר,  מנקודת התבוננות לא מוכרת.  אני בדרך כלל לא פמיניסטית מאוד נלהבת,  אבל אמא שלי דווקא הייתה,  וגם הייתה באושוויץ,  וגם סיפרה הרבה  –  ובכל זאת על הזווית הזאת לא שמעתי ממנה.  חשבתי שהייתי שמחה לדווח לה על מה שנודע לי מההרצאה הזאת,  ואני בטוחה שהיא הייתה מוצאת בזה עניין  –  אבל עכשיו כבר מאוחר מדי.

וחוץ מזה הייתה בטקס שירת נשים.  דומה שלאחרונה זה כבר לא לגמרי מובן מאליו בכל מקום,  אבל אצלנו דווקא כן;  יש במה להתגאות.  וחוץ מזה,  זה היה טקס 'מונגש ומתומלל'.  שזה אומר,  בין היתר, שהיה 'תרגום סימולטני' של כל הנאמר,  בצורת כתוביות המוקרנות על מסך צדדי;  וגם תרגום לשפת הסימנים של 'התקווה',  על ידי מישהי שעמדה על הבמה,  במרכזה,  לצד הזמרת.  ומישהו בקהל,  בשורה הראשונה,  חזר על הסימנים מהצד שלו.  לפני כן אף פעם לא ראיתי המנון בשפת הסימנים.  היה בזה משהו נוגע ללב עד מאוד.

16 מחשבות על “קצת ליום השואה

    • אני לא יודעת אם ממש למדתי, אבל שמעתי הרבה פרטים שלא ידעתי עליהם דבר. למשל, על נשים שהיו בעלות תפקידים כשל יאנוש קורצ'ק ושעשו כמוהו – אך לא התפרסמו. או על כך שברור שלגברים ולנשים היו אותם תנאים איומים, אך בכל זאת לנשים היה גרוע יותר מבחינות מסוימות: למשל, תנאי הסניטציה הקשים פגעו בעיקר בהן. למשל, היודנרטים, שנוהלו על ידי גברים, לא היו לטובתן. למשל, עיסוקים שנחשבים 'נשיים' (הדוגמה שניתנה שם הייתה תפיחרת מחוכים) נתפסו על ידי גברים בגטו, ולנשים נשארו רק מלאכות קשות בהרבה – והן היו חייבות לעבוד בהן כדי לשרוד. למשל, שהנטייה שלהן ללכת "שמאלה" בסלקציה, עם הילדים הקטנים, הייתה גדולה יותר משל הגברים, אף שהן ידעו בדיוק לאן זה מוביל.

      Liked by 1 person

      • צפיתי היום בסרט על נשים שנאצים הפכו אותן לזונות. הם קעקעו על גבן את המלים "זונה של קצינים" או "זונת שדה" בהתאם לתפקיד שהקצו להן. שמעתי על כך בעבר, אבל רק היום נודע לי מעט יותר. ):

        אהבתי

        • דווקא בעניין הזה אמרה המרצה (לילי זמיר) שעקרונית היה אסור לנאצים לקיים יחסי מין עם נשים יהודיות, לא משום החמלה אלא בשל תורת הגזע, ושרבים מהדיווחים בעניין הזה אינם מהימנים. אני לא יודעת על זה כלום, רק מדווחת לך על מה שנאמר בהרצאה.

          אהבתי

          • כן, נאמר גם בסרט שעל פי תורת הגזע יחסי מין בין גרמנים ליהודים היו אסורים ושהיסטוריונים רבים מפקפקים במהימנות של עדויות כאלה או טוענים שהדברים התקיימו, אבל רק עם נשים שאינן יהודיות. האם נשים יהודיות באמת שימשו גברים נאצים? בניגוד ל(כנראה) האגדה האורבנית של הסבונים והנברשות מגופות יהודיות (למיטב ידיעתי, גם לגבי השמועה הזו יש הכחשה גורפת בקרב ההיסטוריונים), בסרט הובאה עדות ממקור ראשון של אישה יהודיה שנאנסה לעשות את זה. היא סירבה לחשוף את זהותה משום שהיא עדיין מתביישת (משפחתה לא יודעת על כך דבר). אני לא יודעת, אבל בוחרת להאמין לה.

            אהבתי

        • היות שמדובר על מליוני בני אדם במשך תקופה לא קצרה, אני חושבת שאפשר להניח שהיו מקרים כאלה – אבל כנראה לא רבים.

          אהבתי

  1. שמחה מאד שלמרות הנטייה לשתוק כתבת כאן בפוסט ובתגובות כמה דברים שהיה לי חשוב לשמוע 🙏

    אהבתי

  2. מזדהה עם הצורך לשתוק. השנה בצירוף מקרים, ביליתי את יום השואה עם קולגה גרמניה. הסברתי לה מהי הצפירה והיא עמדה איתי (ועם אחרים) בשתיקה. היא התפעלה מהרעיון, וגרמה לי לחשוב (מחדש) שיש בזה משהו מאוד מרגש – העובדה שכולם עוצרים ועומדים דקה בשקט. היה בזה משהו מנחם.

    אהבתי

    • זה אכן מרגש, למרות שהקול של הצפירה הוא אחד הקולות הכי מצמררים שאני מכירה, אפילו כשהיא לא עולה ויורדת.

      אהבתי

סגור לתגובות.