עידן הגלויות

בתפר שבין יום הזיכרון ליום העצמאות צפיתי באחד הערוצים (שכחתי איזה) בסרט תיעודי על הגלויות ששלחו חיילים במלחמת יום הכיפורים.  לכאורה,  מה יש לספר כל כך הרבה על גלויות.  מסתבר שיש.  היה סרט נוגע ללב (האמת שכל מה ששודר ביום הזיכרון היה נוגע ללב,  וראיתי המון,  בכל מיני ערוצים).  שובצו בו קטעי וידיאו וצילומים מאותם ימים,  שבהם הייתי תלמידת כיתה י"ב,  והכול בהם נראה מוכר כל כך,  על אף השחור-לבן.  ופתאום עלה בדעתי שאני לא התקדמתי הרבה מאז. אולי זו הסיבה שאני נראית לא פעם כמי שנחתה מהמאדים.  כי שנת 1973,  וישראל של אז,  שונים כל כך ממה שיש היום.

טוב,  מובן שהתקדמתי במידה זו או אחרת.  למדתי לנהל אתרי אינטרנט,  ואני כותבת בלוג,  ויש לי חשבון גוגל וגוגל+ ופייסבוק ואפילו טוויטר,  ואני יודעת לשלוח הודעות ואטסאפ ולסמס ולדלג במיומנות ממקום וירטואלי אחד למשנהו.  אבל בכל זאת נדמה לי שנתקעתי אי שם,  בימים של טרם היות הפייסבוק,  כשלא היה מקובל להתלונן כל כך הרבה על כמה ש'אנחנו' או 'אתם' רעים ונוראים;   כשאנשים עוד כתבו גלויות דואר,  בלשון יחסית נמלצת,  גם אם מאופקת,  אפילו כשזה נכתב מן המלחמה  –  וחיכו בסבלנות שהגלויה תגיע,  לא משנה כמה זמן זה ייקח,  ואפילו אם מי שכתב אותה כבר איננו בחיים עוד.

יצא פוסט עגמומי,  לא מתאים לפוליאנה,  ולא מתאים לחג.
בכל זאת שיהיה חג העצמאות שמח ורגוע.

מודעות פרסומת

14 מחשבות על “עידן הגלויות

  1. טוב, זה עוד כלום. דמייני את אמא שלי, שכשנולדה בעיירה קטנה ברומניה לפני כמעט מאה שנים – עוד היו שם בעיקר סוסים ועגלות, ובטח רכבת איפה-שהוא , ואולי אפילו לא היה חשמל בכל מקום. בלי טלוויזיה, בלי מזגן, בלי מחשב, בלי מכונת כביסה, בלי… בעיקר, בלי. אפילו כשאני נולדתי, כאן בארץ היינו בלי. בלי כל מה שמניתי, ואף יותר. וכך, היא היתה צריכה להתרגל להפעיל את כל אלו ואף יותר. סמוך למותה, לפני שנה, היא נאלצה ללמוד לתפעל גם סלולארי פשוט. וזה בהחלט היה לה מסובך, מתי לוחצים על הכפתור הירוק ומתי על הכפתור האדום? קודם מחייגים, או קודם לוחצים על הכפתור הירוק? והמטפלת הזרה שהיתה לה לתקופה קצרצרה, שוחחה כל הזמן עם המשפחה שלה בחו"ל דרך הסקייפ – בלי טלפון, ללא תשלום, דרך לפטופ, בלי שום חוט שמתחבר לקיר. איזה פלא!
    ולא, היא לא היתה דמנטית, אלא צלולה ונבונה לחלוטין. רק מאד זקנה. והשינויים שהעולם עבר בימי חייה? – ענקיים.
    אנחנו כבר נולדנו לתוך עולם טכנולוגי. אנחנו כבר שולטים בכל המכונות האלה, מי יותר ומי פחות.

    כן, גם אני שלחתי וקיבלתי גלויות ומכתבים. ובצבא, הצנזורה הצבאית היתה חותכת את המעטפה, קוראת את המכתב, מוודאת שסודות מדינה לא הודלפו – ומדביקה חזרה עם מדבקה מיוחדת…
    נראה אותם עושים את זה עם כל הסלולארים, הווטסאפ, הטוויטר, האינסטגרם.

    כשנסעתי לחו"ל – ההורים שלי חיכו למכתבים, נשמתם פרחה עד שהמכתבים שלי הגיעו. בהחלט הגיוני, שמכתבים שלי הגיעו ארצה אחרי שאני עצמי כבר חזרתי…
    היום, כשאנשים בחו"ל, מדברים איתם בסלולארי ב -99 שקלים לחודש, הכל כלול, כמה שרוצים. שלא לדבר על הוואטסאפ והסקייפ החינמיים לגמרי.

    כן, העולם השתנה. גם התקשורת השתנתה מאד. אנשים מדברים היום הרבה-הרבה יותר, כשיש להם הרבה פחות מה להגיד – ולרבים מהם יש הרבה פחות מילים כדי לעשות זאת…
    חג שמח!

    אהבתי

    • ללא ספק השתנה. לא יודעת אם מדברים היום יותר מאשר פעם (אנשים הרי תמיד דיברו) – אבל בהחלט מדברים יותר *בפני קהל* מאשר פעם, בימים שבהם לא היה פייסבוק.

      אהבתי

  2. גם טוויטר? הגדלת לעשות.
    אנחנו פשוט מודים שקשה לנו עם השינויים בעוד הדור הצעיר מתמודד, מנסה, לא פוחד מטעויות. אולי המשקל שאנו מייחסים למחשבים קצת אבד פרופורציה ואנו מכירים בזאת תוך כדי התנסות.

    אהבתי

  3. עוד משהו קטנטן:
    בעידן "בדיחות דוד לוי" היתה בדיחה כזו, שבאה לצחוק על האנגלית שלו, כמובן:
    כשדוד לוי הגיע לארה"ב, אחרי כל הלהג הדיפלומטי המנומס, אמר למארחיו (כשהוא מתרגם מעברית, כמעט כמו "גוגל טרנסלייט"):
    LET'S TALK POSTCARDS
    איך להסביר את הבדיחה לילד של ימינו, שבכלל לא יודע מה זו גלויה?… 🙂

    אהבתי

      • אמנם אכזרי כמה שצחקו עליו, והצחוק אכן לא היה מוצדק.
        מצד שני, האיש היה אמן הקיפוח והעלבון. האיש עשה קריירה מלהעלב. אז בסיכומו של חשבון, אני לא בטוח שהלעג באמת הזיק לו…
        חוץ מזה, להזכירך, הוא לא היה בודד. לפניו היה עידן של בדיחות אשכול. כשחושבים על זה, זה אפילו מעקר במידה מסוימת את האלמנט העדתי. ככה זה היה, אהבו לצחוק על המנהיגים. והיום? שרית חדד שרה, תמורת הרבה כסף, לביבי. על כמה שהוא מלך…

        אהבתי

        • גם היום אוהבים ללעוג למנהיגים, ולנתניהו לא פחות מאשר לכל אחד אחר. עד גבול מסוים זה סביר ואפילו הגיוני, אבל לא פעם זה עובר את הגבול. זה הכי קל והכי כיף ללעוג, וזה גם מציג את הלועג באור מתוחכם להפליא, בלי שיצטרך להתאמץ בכלל. אבל הצרה היא שביקורת היא לא תמיד בונה, לא פעם היא הרסנית. ואחר כך מתפלאים שאנשים טובים לא רוצים ללכת לפוליטיקה.

          אהבתי

  4. גם אני מתפעלת מהשליטה שלך בפייסבוק וטוויטר, אני עצרתי לפני. ונדמה לי שכולנו קצת נשארנו בגיל 17, הגיל המיתולוגי הזה שבו אנחנו פתאום כבר לא ילדים, אלא אדם בגודל מלא.

    אהבתי

    • בעצם אין סיבה להתפעל – פייסבוק וטוויטר אינם דורשים שום שליטה, אלה מנגנונים מאוד פשוטים לתפעול. טוויטר לדעתי לא שווה את הטרחה, אני לפחות זנחתי אותו לגמרי – ופייסבוק גם הוא לא מציאה גדולה, בעצם.

      אהבתי

  5. יש געגועים לימים של כתיבת מכתב , שליחתו והמתנה למכתב תשובה,
    אבל למדנו מהר את החידושים ונדמה לי שרובנו מאוד נהנים
    ( אני זוכרת שפעם מזמן כתבת שאת רואה בפייסבוק נקודה קטנה ירוקה ליד השם של בתך את רגועה…זה בזכות הטכנולוגיה- נכון ?)

    אהבתי

    • את זוכרת נכון, אבל מאז יש חידושים והפתעות: בוואטסאפ מסומנת כל הודעה שנקראה בשני סימני V כחולים, וכך אני יודעת שהפרחחים שלי קראו אותה אפילו אם לא ענו. אז כבר לא צריך פייסבוק 🙂

      אהבתי

  6. אכן העולם מאד השתנה ואנחנו בלית ברירה מתאימים את עצמנו ללא הרף, מי ביתר קלות ומי בפחות. לי אין טוויטר, למשל. או אינסטגרם. או לינקד-אין. וגם בפייסבוק אני צופה מאד מצומצמת ומשתפת מעט מאד (בעיקר את ההופעות וההישגים של בני היקר בתחום המוסיקה) ולא עוקבת אחר פוליטיקאים כמעט (אולי קצת כאן ביישוב, פוליטיקה מקומית). יש לאבא שלי חבר שאוסף גלויות. מכל העולם. והוא מבקש שישלחו לו אותן בדואר כדי שיהיה בול וחותמת. זה נחמד בעיני. והוא (כמו גם אבא שלי) מאד טכנולוגי (שניהם עבדו בתחום המחשבים כל חייהם). ובכל זאת…

    אהבתי

    • הטוויטר שלי זנוח לאנחות כבר הרבה זמן, אין לי סבלנות בשבילו. בפייסבוק אני בעיקר משתמשת כלוח מודעות בשביל פוסטים חדשים בבלוג – אבל לדעתי זה לוח מודעות גרוע, כי רוב ההודעות נעלמות. וחוץ מזה אני רואה אם הילדים שלי שמים שם משהו, שזו העיניי הסיבה הכי חשובה להחזיק חשבון פייסבוק… ולפעמים קוראת כל מיני מאמרים שחברי הפייסבוק שלי מפנים אליהם. אני ממעטת בלייקים ובשיתופים, כי אני לא מתה על השיטה הזאת, ואף פעם עוד לא סיפרתי שם מה מצב רוחי ומה מעסיק את מחשבותיי, כי בשביל זה יש לי בלוג 🙂
      בקיצור, כפי שאת רואה – נתקעתי בעידן הגלויות.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s